אי שם בעולם: טעמים מתאילנד

הרבה שמעתי על תאילנד, לכן החלטתי שהגיע הזמן לבדוק זאת בעצמי. תאילנד, ארץ החופש בתרגום חופשי, ואכן, הכול בה חופשי.

יצאנו לדרך שלושה זוגות חברים ואחרי טיסה ישירה של עשר שעות נחתנו בצהרי היום בבנגקוק. מדריכה תאילנדית חמודה עם שלט ועליו שמי חיכתה לנו ואספה אותנו עם רכב ונהג צמוד. כן, בתאילנד זה אפשרי וגם מתברר זול ויעיל מאוד. נסיעה קצרה והתמקמנו בבית מלון מפואר בעיר הגדולה. קבלת פנים חמה קיבלה את פנינו במלון, שתייה מתוקה, תדרוך קל, ומייד יצאנו לדרך.

צ`אינהטאון. מקום מדהים. הצבעים, הריחות, הבישולים על המדרכות, האנשים שיושבים ואוכלים על הכביש והמדרכות ובהמוניהם. כל הגוונים והצבעים וכל מה שתרצו או לאו לאכול. הכול על גרילים פשוטים שבשוק הפשפשים ביפו איני בטוח שהיו מעזים למכור.

כל סוגי הדגים, העופות והרמשים. נו, איך אפשר שלא, אז התמקמנו במסעדה מקומית, הרעב כבר הציק עד מאוד. מה אומר לכם, ברווז שלם צלוי, פריך ומזוגג ברוטב תפוזים היה מעדן גן עדן. פשוט להתקנא. אין, אין מילים לתאר. ניסיתי גם מנה ענקית של פירות ים שונים מוקפצים ברוטב "קצת חריף" .

תראו, אני אוהב חריף, אבל חריף כזה טרם טעמתי. בערתי. המנה הייתה מצוינת, חריפה בטירוף, ולמרות החריפות אי אפשר היה להפסיק לאכול. עד כדי כך. רק המלצרית החביבה (והם תמיד כל כך חביבים, ולא משנה מתי ולמה) הצליחה להרגיע אותי עם מיץ תפוזים סחוט ובקבוק שלם של מים.
דאגתי מעט איך יעבור הלילה אחרי החריפות הזאת. ככל שאכלנו עד בלי די, לא הצלחנו לעבור את ה- 40 ₪ לאדם בארוחה שאין מה לתאר את שהכילה. אז דבר חדש למדתי: כוח הקנייה שלנו הופך אותנו כמעט למלכים.

הלילה ירד והמשכנו לשוק הפרחים. התענגנו על המראות המלבבים של אלפי הפרחים המסודרים לכל הבאים לרכוש אותם למנחה ולתפילה למחרת היום. ביקור חטוף בבית חב"ד, כולל סיור אישי לימודי על המקום ובננה מטוגנת עם שוקולד בקרפ וסירופ חלב בקרן רחוב, המתיקו את הלילה הראשון בתאילנד.

יום חדש. התחבורה הציבורית (אוטובוסים ורכבות) בחינם, אין מיזוג ומאוד צפוף למי שזקוק. בקבוק מים 1 ₪, קפה 2-3 ₪, ככה זה בתאילנד. פתחנו בסיור מקדשים. מקדש עם בודהה גדול של 60 מ`, מקדש עם בודהה קטן, ומקדש עם בודהה עם מעיל חורף ראוי לתקופה. עוד כמה מקדשים ואני … די, לא יכול יותר.
ארמון המלך, שהעם הזה ממש סוגד לו, הוא בין המפוארים שתראו. והכל מזהב, נוצץ ומרשים מאוד, ושווה ביקור.

הפלגנו בסירה ארוכה בתעלות בנגקוק, וצפינו בבתי העץ על גדות הנהר הענק בבנגקוק. חיי התושבים כאן לא נראים מרננים בלשון המעטה, אבל המשכנו עד לארוחת צהריים בופה שחיכתה לנו במקום שאין לי מושג מהו. נו, בופה או לא בופה, מרק הדגים לא היה משהו, האורז דווקא כן, הבשר הבלתי מזוהה בכלל לא, ובקיצור, כנראה שזה בופה לתיירים. אז אל תלכו למקומות של תיירים ובעיקר עם בופה.

משם "טסנו" ל- MBK , הקניון המפורסם ביותר בבנגקוק, אי אפשר לפספס. לא פספסנו קומה, לא החמצנו חנות. זה לא נגמר. מקום מושלם לקניות, הכל ול מאוד והכל בו. מקום נפלא להשלמת ציוד. אבל האמת? עינוי סיני, לא רק תאילנדי. נופלים מהרגליים. ואז זה הגיע, הברקת היום שתימשך עד סוף הטיול. מסאז` רגליים. באמצע הקניון, בתוך חנות למסאז`ים, נכנסתי ונרדמתי לשעה תחת ידיה האמונות של תאילנדית מקצועית כשרגליי מופקרות בידיה. וזה היה פשוט מעולה. וכל זה בעד 20 ₪. אגדה. לא הפסקתי מאז בכל יום במשך כל הטיול.

את הלילה סיימנו במופע "פולקלור" יוצא דופן של תאילנדיות האמונות על מיומנות ושליטה יוצאי דופן בחלק מסוים של גופן. מפתיחת פקקי בקבוקים, כיבוי נרות עוגה, עישון סיגריות, מחבוא לחפצים שונים, ועד פיצוץ בלונים ע"י העפת חיצים. באמת שלא ידעתי עד כמה יכול להיות שימושי האיבר הזה.. היה עוד אבל זה כבר די מסווג… סעו וראו…

למחרת שטנו לשוק הצף של בנגקוק. השייט עצמו חוויה מהנה בסירה צרה וארוכה, בין תעלות וצמחייה עבותה ובינות בתים צפים וססגוניים. השוק עצמו גם הוא מהווה חוויה נחמדה, בו המקומיים מוכרים את מרכולתם מתוך הסירות שלהם. מגוון עצום של מוצרים ממאות סירות.

ראיתי בשר למכירה, טרי טרי. אבל רק כאשר הגעתי לסירה המדוברת נמלכתי בדעתי. הבשר עומד לראווה ביום חם ולח וללא כל הגנה, וזוכה לביקורי רמשים שונים מדי פעם. כנראה לתאילנדים יש חיסון מיוחד, אחרת אי אפשר להסביר איך חיים אחרי אכילה של הדבר הזה.

בבנגקוק עצמה התחלנו להריח את העיר. בכל מקום עשן וריחות טיגון, צלייה ובישול ובכל מדרכה פנויה. לאכול מהדוכנים זול מאוד אבל עם סיכון מחושב. אם זיהיתם שזה טרי, במיוחד מוקדם בבוקר בו התאילנדים אוכלים בהמוניהם בזמן הזה, זו יכולה להיות בחירה טעימה ומוצלחת. אבל בשאר היום, קחו בחשבון שזו משימה שיכולה להיות די מסוכנת. במסעדות עצמן גם זול מאוד, אבל שם לפחות אתה לא רואה איפה עמד האוכל לפני זה, אם זה עוזר למישהו.

עולים לצפון
עזבנו את בנגקוק, ובטיסה לצפון הגענו לצ`אנג ראי, עיר המלך. מדריך מקומי ולבבי מאוד קיבל את פנינו. בעברו היה נזיר 19 שנים מתוך בחירה, וזאת כדי לשרוד, ללמוד ולחסוך.
החיים של התאילנדי הממוצע קשים עד מאוד, וקחו בחשבון שמשכורת ממוצעת בתאילנד היא כ- 100 דולר בחודש; דבר שלמטבע שלנו הנו חגיגה. ולמרות הכל הם אדיבים, חביבים ומקבלי פנים כל כך.

בדרך עצרנו לבקר את שבט ארוכות הצוואר. העליבות של חייהן ותחינתן לכסף זועקים לשמיים, כמו גם המסחור של אופן חייהן. מעין פליטים בתאילנד, ועל כן מצבם קשה עוד יותר מהתאילנדי הממוצע עצמו. היופי אצלן נמדד במספר הטבעות ובאורך הצוואר, ואני חייב להודות שזה ממש לא עשה לי את זה, אך קחו בחשבון שאני מגיע מתרבות אחרת.

המשכנו והגענו לנקודת הצפונית ביותר בתאילנד, לנקודת מעבר הגבול עם מינאמר (בורמה לשעבר) – מדינה קומוניסטית, ענייה מאוד, ורבים ממנה מגיעים לעבוד בתאילנד.
כדי להרגיע את הבטן נכנסנו ושמנו את מבטחנו במסעדה של בית מלון מקומי בעיירה על הגבול. וזה היה מזעזע. הריח, הטעם, פשוט לא מצאתי משהו אחד ראוי לציון. כל כך רע, הגם שזול מאוד, אך יש גבול לכל תעלול. אל דאגה הפיצוי יגיע בבית המלון שלי.

משם הגענו למשולש הגבולות על גדות נהר ענק, בין תאילנד, מינאמר ולאוס. עברנו על גבי סירה מהירה ללאוס, לטעום ממטעמי המקום. גם לאוס היא מדינה ענייה מאוד. חלק ממומחיותם הוא בהכנת וויסקי עם עקרבים, נחשים או לטאות, אותו הם מוכרים בשקיות פלסטיק שקופות פשוטות או בבקבוקים.
לטענתם זה שילוב המשפר ועוזר מאוד לכוח הגברא. למרות "הפיתוי" העז ללגום ולטעום מהמשקה המעורר הזה שהוצע לנו חינם אין כסף, משהו עצר אותי. כנראה הנחש או העקרב שלא הסירו מבטם לעברי מתוך הבקבוק. ניסיתי גם לשתות מתוך קוקוס שלם ולאכול אותו, אבל הטעם היה תפל ולא משהו. המדריך שלי הסביר שזו תוצאה של בישול מוקדם של הקוקוס. אצלם זה נחשב למעדן. שיהיה.

לבית המלון המהודר והמפואר לו זכינו גם הפעם הגענו בערב. שוכן לו על גדות נהר, משופע בצמחייה בגוונים שונים, נוף מרהיב ומבנה מרשים ויפה. גילינו מרכז ספא במלון, ופיצינו על היום הארוך במסאז` מפנק.
מה זה מפנק? שעה של מסאז` רגליים בתוספת שעה של מסאז` שמנים לכל הגוף. ראו, הדבר הזה כמו לקוח מעולם אחר, ועוד במחירים מגוחכים. איזה פינוק, איזה עיסוי, כל שריר וכל זיז. כמעט… אתה יוצא חדש, חדיש ומחודש, עם חלוק וכוס תה חריף בסופו למרגוע.
אחרי חוויה כזו זה פשוט הופך לאסטרטגיה. מעתה בכל יום עיסוי כפול, לרגליים ולגוף. אי אפשר בלי זה. את הטקטיקה איך לחלק אותם במשך היום, כל אחד יישם לפי רצונו. מוממלץ ביותר עד כדי חובה.

עם בוקר, לאחר ארוחת בוקר משגעת ומפנקת ביותר, יצאנו לבקר במקדש הלבן. מקדש מרהיב ביופיו, כולו לבן, ענק ובאמת שונה מכל האחרים שראינו עד כה. עצרנו בדרך במפעל לייצור מטריות, עובדים קשה החבר`ה שם, וזכיתי לציור אומנותי של דרקון על הנייד שלי למזכרת.

טוב, חייבים לאכול משהו. דגיגונים צלויים בשמן כמו צ`יפס היו די טעימים, מרק דגים ודג יבש לא מזוהה היה חריף ולא קלע כל כך לטעם חבריי. שרימפסים מטוגנים בציפוי קמח תירס ורוטב צ`ילי מתוק היו סבירים, ומספר מנות סלטי העונה ומנת פטריות ברוטב סמיך השלימו את הארוחה. לומר שיצאנו שבעים ומרוצים? לא יהיה מדויק לגבי חבריי. ברור שאני לא מהווה מדגם מייצג, אם כך.

הגענו לפאתי צ'אנג מאי, העיר החדשה, ועלינו למקדש בעל 300 המדרגות לתצפית מרהיבה על העיר. צ'אנג מאי היא העיר השנייה בגודלה בתאילנד אחרי בנגקוק, שוקקת חיים ובה קניונים מודרניים מאוד, שווקים מרהיבים ביום ובמיוחד בלילה, והמחירים בה זולים מאוד. עיר ששווה בה ביקור ליותר מיום, נפלאה לאוהבי קניות, ובמיוחד לאלה היוצאים לטיולים בצפון. עיסוי כבר אמרתי שעושים לפני השינה? ברור.

את היום החדש פתחנו בשעה שש בבוקר כדי לצפות בילדים הנזירים המגיעים לקבל את המנחה וארוחת הבוקר. טורים ארוכים של נזירים לבושים במחצלת כתומה היחידה לגופם פוסעים יחפים על הכביש בכל בוקר ובכל מזג האוויר, ומחכים שתושבים מקומיים העומדים בצידי הכביש יבחרו מתוכם מי מאלו שיקבלו מנחה, ובתמורה יחזירו בתפילה של ברכה. ילדים רבים בוחרים להיות נזירים מילדותם כדי לשרוד, וזאת עקב אי יכולת הוריהם לגדלם. פשוט כך. תוצאה של רצון להוליד ילדות לצורך מכירתן לזנות כבר בגיל 12, המהווה רווח עצום להורים ולקיומם. אבל עד הולדת בת, יכולים בנים רבים לבוא אל אוויר העולם.

אחרי המחזה הזה שינינו אווירה ויצאנו לרכב על פילים. התחלנו את המסע ברכיבה על עגלה עם שני שוורים, קפצנו, פיזזנו והיה די מהנה. זוגות עלינו על הפילים ויצאנו לטייל במעבה הג`ונגל. היחידים שאכלו היו דווקא הפילים שבננות חיכו להם, בתשלום, בתחנות מיוחדות לכך במעלה הדרך. נו, חמש דקות מספיקות להבין מה זה פיל וחווית הרכיבה על גביו, אבל אי אפשר לעצור עד להגעה לתחנה האחרונה אחרי כשעה קלה.
המפגש המלבב עם הפילים הסתיים במופע של כל הפילים יחדיו, בתצוגה של יכולותיהם השונות – מסחיבת בולי עץ ועד למשחק כדורגל. אני חייב לציין שזה היה כל כך משעמם, שתרדמה כזו טרם נפלה עלי מזה זמן רב.

המשכנו בשייט על גבי רפסודה מבמבוק בנהר, חצי שעה של נוף פראי מהמם ושעמום מפחיד. שמחנו על סיומו של הביקור הזה, והגענו למופע חי מפחיד וקצר של נחשים ארסיים עם תאילנדים מקצועיים, שחלקם אפילו דוברי עברית עילגת. המופע היה מאוד מעורר אחרי תרדמת הפילים, ודי מצחיק להיווכח עד כמה אנחנו כעם, יחסית לשאר העולם, מצליחים להטביע את חותמנו בכל מקום. אין כנראה עוד עם אחר שישווה לנו בכך.

טוק טוק, מין מונית מרעישה וחוויה בפני עצמה, הובילה אותנו למסע קניות מזורז, מסאז` טוב, וארוחה של ברווז צלוי ברוטב דבש, פירות ים ברוטב חמאה ושום ב- 30 ₪ כולל שתייה. סיום נפלא ליום ארוך, והכנה לטיסה למחרת לפוקט.

מנוחה ובילויים בדרום
זהו, סיימנו עם שלב הטיולים ועברנו למנוחה ולבילויים. נחתנו בפוקט ומיד המשכנו לחוף פאטונג, עיירה קטנה ותוססת ושופעת פעילות, לחמישה ימים של מרגוע. איזה אנשים טובים ראיתי שם. כל כך "דואגים ועוזרים" לזולת. אנשים בגיל העמידה, אירופיים בעיקר ובשלב השלישי בחייהם, הולכים זוגות זוגות עם בנות המקום הצעירות, בנות עשרים ומשהו, יד ביד, חבוקים ודואגים כל כך אחד לשני ולרווחתם. אכן מחזה מדהים. אבל מתברר שכך זה בתאילנד. הכל אפשרי.
חוף ים משגע, אין ספור של חנויות ומכל הסוגים, שפע של מסעדות ומגוון ענק של בארים, מועדונים וחיי לילה תוססים ומהנים. כן, ולא שכחנו, חנויות מאסז` בכל מקום. איך אפשר שלא.

התרגלנו מהר מאוד לשגרת היום. ארוחת בוקר מצוינת, רגיעה בבריכה מהממת של המלון, טיול על חוף הים, אוכל בפאב אירי, פעם בתאילנדי, גם עם אוכל איטלקי אפשר לגוון. לא פסחנו גם על החנויות לקניות, קונים וקונים וזה לא נגמר. לפנות ערב, מאסז` מעולה לגוף למרגוע, מנוחה קלה ושוב למסעדה ובילוי לילי משולב עם קוקטיילים מכל הסוגים. כאן בפוקט הרגשנו מה זה מזג אויר טרופי. לפתע בערב, התכנסו להם העננים בשמיים, ומטח של גשם, שאצלנו יורד אולי כל השנה, ירד במשך שעה. הרחובות הוצפו עד לשפת המדרכה, אבל חם, חם, 34 מעלות, והכול עובר בשלום ובשמחה. הכול שטוף, נקי ומריח נפלא.

עבדכם הנאמן בדק בשבילכם גם את נושא הסטייקים. כן, סבלתי בשבילכם, והתוצאה די עלובה. הם חזקים אולי באוכל התאילנדי המסורתי החריף והדי טעים, בפירות הים למיניהן, בשר חזיר ועוף הולכים די טוב לפעמים, משום מה הם מצליחים לייבש אותם לגמריי, אבל הבקר היה ממש גרוע. תחסכו לכם ולכו על האוכל התאילנדי, כמו פתאי, אטריות מוקפצות עם ירקות ומגוון תוספות או עוף בקרי אדום וכדומה. מתרגלים לטעם המוזר בתחילה וזה הופך לחוויה טעימה.

ביום אחר קפצנו לבקר באי בו צולם הסרט של ג`יימס בונד בכיכובו של רוג`ר מור. שעה וחצי נסיעה ובתוספת שעה של שייט למקום. היה שווה. שיט בנוף מדהים שכזה לא רואים בכל מקום בעולם. טוב, הגיע זמן שיזוף והופה היי חזרה לחוף ולבריכה לחיזוק קו השיזוף.

רווינו את פוקט והפלגנו במשך שעה וחצי לקופיפי ליומיים של גן עדן. אי קטנטן השוכן 50 ק"מ מפוקט בלב האוקיינוס. אי כל כך קטן, שאין בו כביש, רכב או קטנוע. רוחבו כמאה מטר בלבד בחלקו העיקרי. גן עדן עלי אדמות.

אי בעל מפרצי ים מדהימים, חול זך ולבן, מי ים שקופים בצבע כחול, תכלת ותורכיז ומשתנה בהתאם לאור היום. שקט מאוד ביחס לפוקט, אבל לא תחסרו חנויות ססגוניות, מסעדות, מועדונים, בארים, מועדוני צלילה ומסאז`ים. רק שהכל בקטן, אינטימי וחוויתי בעוצמה אחרת.
שייק פירות אננס או קוקוס ביד אחת, ספר טוב ביד השנייה, נוף ים וירוק עז של היער ממול, מסאז` לרגליים, הכל בו זמנית, ואתם מסודרים. הבעיה, שלא תרצו לחזור מכאן.

מצאנו אפילו את מסעדת "סמי הקטן" המיטיב במאכלים ישראלים כמו שניצל וסלט ירקות ישראלי, שהיו טעימים בצורה יוצאת דופן. הבעלים הוא תאילנדי מקומי חביב מאוד ממשיכו של ישראלי שהקים את המקום ועזב אחרי הצונאמי האחרון. גשם עז ניתך לו פתאום בצהרי היום, אז בילינו בארוחה טובה אצל "סמי הקטן" עם בגד ים תוך שטיפת הרגליים במי הגשם במהלך הארוחה. כך כולם, הכל חופשי, האווירה מצוינת, וכמו שהגשם הופיע כך הוא נעלם. רק החום נשאר כל הזמן. תמצאו גם חומוס במסעדה אחרת אם תרצו, למרות שלאחר שטעמתי הייתי ממליץ לכם להתרחק מייד. הקשר בין הטעם לבין למה שהורגלנו בארץ רחוק מלפתות. דווקא הפתאי, האטריות המוקפצות עם ירקות טעימים עד מאוד.

לאחר יומיים של שכרון חושים, עזבנו עם שייט במעבורת לפוקט וטיסה לבנגקוק והתכוננו לחזור לארץ. כוס קפה הפוך ומסאז` אחרונים בשדה התעופה, כדור שינה, אטמי אוזניים, ועלינו לטיסה לת"א.

תאילנד. ארץ החופש. שילוב מנצח של מדינה עם שלטון דמוקרטי, מזג אויר טרופי, עם פתוח, לבבי וחמוד עד כדי סגידה לאורחיו, עלות מחייה זולה להחריד, מגוון ענק של מאכלים ופירות אקזוטיים מכל הסוגים, מקומות ונופים מדהימים ומסאז`ים נפלאים. ועוד… ועוד.

את תאילנד בצער עוזבים, אבל בשונה ממדינות אחרות, לשם חוזרים.

יורם קוהן הוא מומחה לבשר גורמה ומקיים אירועים וסדנאות של בשר גורמה, ובעל אתר www.MeetTheMeat.com המספק בנוסף טיפים, מתכונים, המלצות על מסעדות, ועוד.