מחד, הם זכו לאינספור בדיחות סלון מעליבות על עדתם, ומאידך קצרו מחמאות על 
סגנון האירוח הלבבי והמסביר פנים שלהם – אלו הם הגרוזינים (גיאורגים). אבל בנושא האוכל שלהם, רבים, כמוני, עדיין חלוקים בדעותיהם, קצת ספקנים, ובעיקר מופתעים, רגע אחרי שטועמים אותו.
האוכל הגרוזיני/גיאורגי הוא ממש לא מה שחשבתם, כך נגלה בפניי כשטעמתי אותו ב"שותא", מסעדה גרוזינית אותנטית בגליל המערבי. כשבאתי בשעריה מיד חשתי כאילו הגעתי לכפר גרוזיני נידח אי שם בים השחור, וזאת אפילו מבלי להחתים את דרכוני.
המסעדה ששוכנת הרחק משאון הציוויליזציה, בלב קיבוץ שמרת הפסטורלי בין עכו לנהרייה; מנוהלת על ידי שתי נשים – קצת חריג בנוף ההוויה והתרבות הגרוזינית הפטריארכלית המסורתית, בה הגבר מכתיב את הכללים.
לאה אוצ'רי מנהריה, ובלה חנן שעדיין מתגוררת במרכז, הן שתי חברות טובות 
שהגשימו את חלומן ואת אהבתן הגדולה לאירוח מכל הלב, כיאה לגרוזינים, ופתחו את "שותא", אחותה התאומה והצפונית של ננוצ'קה התל אביבית.
העיצוב המוקפד שהושקעה בו מחשבה רבה על ידי המעצבת של ננוצ'קה, מרתה בר, נראה בדיוק כמו בית גרוזיני טיפוסי. צבעי הבורדו החמים והעזים ניבטים מכל פינה, הריהוט העתיק ששופץ והחפצים שנקנו מיד שנייה מוסיפים לו מימד אותנטי וכפרי. כל שולחן נראה אחרת ואינו דומה לשני, כך גם הכיסאות, ובכלל האווירה חמימה ואותנטית.
כפי שציינתי, באתי עם קצת דעות קדומות בנוגע לאוכל הגרוזיני. מרכיביו, ובכלל טעמיו, תמיד נראו לי שונים ותפלים ביחס למטבחים המזרחיים אליהם אני יותר חשופה בחיי היומיום.
"שותא", שרוב חומרי הגלם עבורה יובאו מגרוזיה, וזאת כדי לשמר את הטעם הביתי המיוחד, בהחלט שברה לי את הסטיגמות ואף גרמה לבלוטות הטעם שלי רק לגדול ממנה למנה.
לפתיח הונחו על שולחננו בזה אחר זה שמונה סלטים מעניינים ודי מפתיעים בטעמם;
האנטי פסטי הגרוזיני כך נאמר לי (53 שקלים):
סלט שעועית שחורה מבושלת למחצה שמככבת במטבח הגרוזיני. מרקמה קריספי, ומי שאינו רגיל לאכול קטניות או ירקות נאים, פחות יתחבר לטעמה; סלק מבושל שהיה טעים במיוחד; ממרח כרובית עם בצל שהתחבב עליי במיוחד בשל מרקמו המעושן; סלט סלרי, בצל ירוק ופטרוזיליה עם חרדל דיז'ון, שחרף שנאתי לעשבי תיבול אהבתי את טעמו החמצמץ והמתוק, שהיווה טוויסט מעניין בפה.
כוכב המנה מבחינתי היה סלט החציל הקלוי האגדי, שהגיע עם גרגרי רימון ורצועות גמבה, היה הפתעה בפה וכך גם חוסל באחת. הגיעו גם כרוב לבן עם חמוציות שהיה טעים מאוד; מחית בטטות קלויות בתנור עם טחינה – מדהים; וכמובן לחם גרוזיני (לאבש) שנאפה בתנור והוגש חם וטרי עם מטבל (מג'אבה) שזיפי בוסר עם עשבי תיבול.
למנת ביניים הוגשו כיסונים ממולאים בבשר בקר עם עשבי תיבול וציר בקר – חינקלי (
46 שקלים). הבנות דאגו שלא אפספס את מסורת אכילתו בידיים כדי שמיץ ציר הבקר לא ישפריץ החוצה. ברגע שלקחתי ביס ממנו הרגשתי פיצוץ של טעמים בפה. הבשר היה רך ונימוח והבצק עשוי היטב.
מלאכת החינקלי אינה פשוטה וכדי להכין אחד כזה צריך להשיג 21 קיפולי בצק. הבנות המקסימות דאגו להשקותנו כל העת ביין אדום חצי מתוק (27 שקלים), מזן "חוונצ'קרה" מיוחד שגדל רק בגרוזיה בחבל ארץ קחטי ויובא במיוחד למסעדה.
עוד מנת ביניים שמככבת כמעט בכל בית גרוזיני, היא החצ'אפורי תרד (46 שקלים) – גרסה משודרגת וטעימה של בצק עלים מגולגל עם תרד וחמישה סוגי גבינה, שממש לא דומה לבורקס ועשוי ללא מרגרינה וללא שומן טראנס. מנות הביניים מגיעות עם סלט גרוזיני אישי.
לעיקריות קיבלנו ח'ליה – עוף עם רימונים ברוטב תמרינדי, עשבי תיבול ובצל (54 
שקלים) בליווי אורז. העוף הושחם ובושל בבישול איטי וארוך, ועשבי התיבול והרוטב האסיאתי דווקא, שיוו לו עומק ועסיסיות.
עוד מנה מפתיעה הייתה נקניקיית עגל בייצור עצמי (72 שקלים) בליווי אורז. זוהי בהחלט מנת דליקטס. לא עוד "הוט דוג", כי אם נקניקייה מבשר עגל משובח עם תבלינים ריחניים, שהוסיפו לה המון.
כדי להחליף טעמים בפה וגם כדי לתפוס קצת ראש מהחגיגה הקולינרית הזו, שתינו צ'צה – גראפה גרוזינית שעשתה לנו רק טוב על הלב. לקינוח קיבלנו צ'ורצ'חלה (22 שקלים) – ממתק גרוזיני מאגוזים, שבושל ברפרפת של מיץ ענבים מיובשים ויין אדום. מנה מנצחת מיוחדת וטעימה.
במסעדת "שותא" לא רק אכלנו טוב, אלא גם שברנו שיניים עם מושגים חדשים, למדנו תרבות קולינרית חדשה, וגם ספגנו אווירה חמימה ממארחות שעושות כבוד למסורת ולתרבות הגרוזינית שנתפסת אצל רבים בצורה קצת אחרת, והכול בקיבוץ שמרת בגליל המערבי.
שותא – מסעדה-בר גיאורגית
קיבוץ שמרת, כביש 4, בין עכו לנהרייה
טל. 04-8219208, 054-3130742
ג'-ה': 12:30-24:00; ו': 18:00-24:00; שבת: 12:30-24:00
