מיכל לוי – שפית פרטית בהשראה איטלקית

האימייל הבא שהגיע למחשב המערכת, סיפר סיפור מעניין, והוא מובא כאן כלשונו:
לאחר כתבות וסיפורים שקראתי ב"אכול ושאטו" על אוכל ויין, החלטתי לכתוב לך. 
שמי מיכל לוי ואני שפית פרטית לאירועי בוטיק. לפני שנה חזרתי לישראל אחרי הגשמת חלומות באיטליה ובניו יורק במשך 5 שנים,
שם יצאתי למסע בעקבות האהבה לאוכל, והחלום להיות שפית באיטליה. אחרי הרבה מאבקים וימים קשים, התחלתי לקבל עבודות, ולאט לאט הצלחתי להגשים את חלומי ולהיות שפית בלב רומא, ולהקים את המסעדה Percento enoristorante ב- Campo dei fiori, Roma.
במקביל סיימתי את לימודי הסומלייה ברומא, בבית הספר Associazione Italiana Sommelier Roma – BIBENDA.
אחרי העיר הגדולה עברתי לדרום איטליה (Canosa di Puglia, Puglia),

שם הייתי שפית של מלון בוטיק קטן בשם Cefalicchio Country House בבעלות משפחה איטלקית, השוכן במבנה עתיק על 80 דונם של כרמים עצי זית ומשק אורגני. המלון פעל לפי הרעיון של slow food אשר מבוסס על שימוש בחומרי גלם אורגניים בקרבת המלון ללא שימוש בחומרי הדברה. כל החלומות על איטליה ועל ריח העגבניות והבזיליקום התגשמו. למדתי ולימדתי על טהרת ה- slow food.
כדי לשמור על החלום הקטן שלי, כשחזרתי לישראל, התחלתי ליצור אירועי בוטיק קולינריים, בהם אני כל פעם מחדש מקימה "מסעדה ליום אחד" עבור אותו אירוע. מדובר באירועים יוקרתיים וייחודיים הנותנים מענה להתאמה בין יין לאוכל, והתאמה אישית בין התפריט הנכון ללקוח.
אוכל בשבילי הוא משהו אינטימי ואישי, אהבה גדולה אבל לא להמונים, משהו נקי ואמיתי – כמו באיטליה.
מבחינתי הסיפור שלי מביא משהו שונה, לא רק בגלל הדרך שאני עושה את הדברים, אלא גם מפני שלנשים בתחום הקולינרי מאוד קשה, בעולם, ובארץ בפרט.
אני מזמינה אותך לראות את האתר שלי:
www.michallevychef.com

לכאורה, הכל מסופר כאן, אבל אני הסתקרנתי לפגוש את השפית הצעירה ולשמוע עליה עוד.
במקור, מיכל לוי היא קיבוצניקית מיפעת שבעמק יזרעאל. מגיל צעיר היא ציירה, ורצתה לעסוק באמנות. במקביל התחילה להתעניין בארץ במסעדנות – לכאורה נראה רחוק מאמנות. מיכל טסה לניו יורק, ושם נפתח לפניה עולם מסעדנות אחר לגמרי של ארוחות פרטיות, לדבריה עיסוק גם באמנות וגם באנשים. התאימה לה הדינמיקה עם אנשים – מעבר לאמנות במשמעותה המקובלת.
"התחושה והביקורת של אנשים על אוכל הם מידיים – עם אסוציאציות וזיכרונות", היא אומרת, ומדגישה כי היא שפית פרטית – לא קייטרינג. "יושבים יחד עם הלקוח, בונים תפריט שמתאים לו, יינות, פרחים, ועיצוב – כמו מסעדה ליום אחד, גם אם יש אלרגיות או דרישות מיוחדות.

אחרי שנה בניו יורק מיכל עברה לאיטליה. על השפעת איטליה עליה היא אומרת: "קשה לי להגדיר את המטבח שלי. הוא מושתת על איטלקי, אבל בארץ איטליה זה פסטה ופיצה, וזה לא מטבח איטלקי.
מטבח איטלקי זה שימוש בחומרי גלם טריים שמאפיינים מקום ספציפי. ליד הים – דגים ופירות ים, בעמקים – בקר, טלה. גם הפסטה משתנה בין האזורים. באיטליה למדתי שהפסטה היא במה לחומרי הגלם שאפשר להרכיב במנה אחת – עם כל האפשרויות".

לאכול פרחים
בארץ היא משתמשת בחומרי גלם אורגניים. "אירועי וארוחות בוטיק בארץ נותנים לי לגיטימציה להשתמש בספקים באופן סלקטיבי – כמו באיטליה. שם עבדתי עם דייגים שסיפרו לי מה דגו בארבע בבוקר והביאו לי, וקניתי בשר מספקים שיכולתי לעבוד איתם קרוב לצלחת".
כפי שמיכל כתבה, היא עבדה באיטליה במלון slow food, שאחד המאפיינים הוא שהמוצרים גודלו בקרבת המלון. בארץ כמעט אין אפשרות לכך, כי אי אפשר להקים מסעדה בשטח חקלאי, אבל היא יכולה לקנות ממשקים אורגניים.
מיכל משתמשת בפרחים אכילים, כשבאיטליה משתמשים הרבה בפרחי מנטה רוזמרין, ורדים – כל מה שבא מעולם עשבי התיבול, פרחי חצילים ופרחי תותים; שבארץ כמעט לא רואים אותם. "באיטליה מקובל לתבלן עם הפרחים", היא אומרת.

יין ואוכל
מסתבר כי ברומא הפך היין הפך לנושא עיקרי אצל מיכל, וכפי שציינה בפנייה שלה למערכת, למדה להיות סומלייה ברומא. "יין הוא עולם של ניסוי וטעייה, ומשהו שצריך לזרום בדם. תמיד יש באוכל שלי חיבור עם יין, והחזון הוא להתחבר עם יקב בוטיק אורגני ישראלי, ולפתוח מקום בשת"פ".
מיכל נמצאת בקשר עם מספר יקבי בוטיק, ביניהם סוסון ים, כשבשת"פ עם זאב דוניה הבעלים והיינן, הם מקיימים ארוחות ביקב שבמושב בר גיורא בהרי ירושלים.
"זאב הוא אותנטי. הוא שם שולחנות בין החביות ביקב. זו פשטות שקרובה לאדמה. זה מה שאני מחפשת. יש לנו בארץ יקבי בוטיק ויינות מצוינים כמו באיטליה. היין התפתח, אבל תרבות הצריכה לא התפתחה במקביל", אומרת מיכל לוי.

להרגיע את הלקוח

אני שואל אותה על נושא הכשרות. "חומרי הגלם בהם אני משתמשת כשרים. רוב הפונים אלי לא מחפשים כשרות, אבל כן סגנון כשר – בעיקר באירועים גדולים יותר. זאת לעומת ארוחות קטנות בהן יודעים מראש מי יהיה".

וכשאני שואל את מיכל מה חשוב ללקוח הישראלי, היא אומרת כי בארץ – חשוב לקבל תמורה למחיר. "יש רבים למודי ניסיון רע, שגילו כי אירוע שונה לגמרי מטעימות בהן לקחו חלק לפני בחירת השף".
"אין כאן שפה מקצועית", היא אומרת. "באיטליה, מכיוון שהייתי שפית במלון, סמכו עלי. עדיין הייתי צריכה להוכיח כמה דברים – קודם כל לאהוב אנשים ואוכל. פה צריך להרגיע את הלקוח".

מה אוהבים לאכול? "אוהבים שפע ומבחר, הרבה דגים נאים. בשר נא – כמעט לא".
בהיותה מתויגת כ"שפית איטלקיה", מי שפונה אל מיכל רוצה פסטה, והיא מקיימת הרבה אירועים שמחים עם יין ועליזות. "אנחנו באים עם צוות מקצועי וחומרי גלם שלא מוצאים במסעדות".

והמילים הבאות מסכמות היטב את השפית מיכל לוי ואת פעילותה: "אני מאוד אוהבת אנשים ואוכל. תחילה אני משמשת כ"פסיכולוגית" – מרגיעה את הלקוחות, ואז שמה את כובע השף. מי שלא אוהב אנשים – זה לא בשבילו. צריך להיות מארח, גם אם זה לא אצלי בבית".

מיכל לוי, שפית פרטית לאירועי בוטיק

טל. 052-7731699
[email protected]