שעת בין-ערביים מקסימה בכניסה לנמל יפו. אל מעקה האבן נשענות עשרות חכות דיג שחוטיהן משוחחים ממש עכשיו עם הדגים בים. בעלי החכות נראים כמעט לא קשורים לעניין; חבורות-חבורות הם מתגודדים סביב האוכל והשתייה שהביאו, או סביב נרגילה צבעונית, משוחחים בקולי-קולות.
המסעדות בנמל מפוצצות באנשים. מעולם לא הבנתי למה לאכול דגים מפונפנים ומנות של לפני ואחרי וליד, כשאתה בתוך נמל דייגים וכל הנוף שסביבך הן סירות דייג אמיתיות. דמיינתי לעצמי שמישהו פרץ אשנב באחד הקירות המתפוררים ודרכו הוא מוכר דגים שהגיעו לפנות בוקר ממעמקי הים, מטוגנים בשמן עמוק כשרק קמח ותבלינים לגופם, אבל עטופים בהבנה ובאהבה המיוחדת שבה דייגים מכינים דגים לחברים ולעצמם.
מחשבות אמורות להתרוצץ בראש, אבל במקרה זה הן החלו לקרקר לי בבטן ולהיות יותר ויותר ספציפיות. ליד הדגים הופיעו גם צ'יפס לוהט ובירה קרה. נזכרתי שקראתי לא מזמן על חנות דגים עם דוכן "פיש אנד צ'יפס" שנפתחה בנמל. קיוויתי שהמקום פתוח גם בערב, וכל מה שצריך זה רק למצוא אותה
ליד "מחסן 2" שבפינת המזח הדרומי, אני מבחין בשלט קטן שעליו כתוב בפשטות "חנות". בחזית אני מתרגש לראות דלפק "פיש אנד צ'יפס" שעדין פתוח, ומאחוריו נער צעיר ששולח אלי חיוך מקסים. בהמשך אלמד ששמו סמיח – "שמח" בערבית. עוד לא הזמנתי כלום וכבר אני מאושר!
אחרי הביס הראשון, קצת אחרי שהתיישבתי על כסא מפלסטיק ומיקמתי כסא נוסף כשולחן, ניגש אלי זוג מקסים, ובזהירות רבה (קרחת ומעט שיער כסוף, מצלמה כבדה לידי, בטח אני ידען רציני…) היא שאלה: "איך הדגים כאן? שווה?".
קינחתי במפית של נייר ועניתי: "אם אתם לא אוהבים מטוגן, חייבים סלט, שולחן ומלצרים, אז זה לא המקום בשבילכם, אבל אם אתם אוהבים דגים מעולים וזהו, אז אני בטוח שתהנו". תשובתם כמעט גרמה לי להסמיק, אבל רק כמעט: "באמת רצינו דגים הכי פשוטים, אבל הכי רצינו לאכול אותם ולחייך כמוך…", והם ניגשו לדלפק והזמינו.
כשסיימתי וקמתי ללכת, "ירש" ממני הזוג הזה את שני כסאות הפלסטיק, ולא עברה דקה עד כמעט שניגש אליהם זוג אחר, מבוגר, וברוב נימוס שאל… כן, ניחשתם נכון. אחרי כחצי שעה כשעברתי שוב במקום, כבר נהייה שם לשמחתי תור קטן.
את ה"חנות" מנהלים ביחד זאכי ואריה, והילדים עוזרים כשצריך. ספינת הדייג שלהם נמצאת כרגע במבדוק, כך שהם פנויים לגמרי לביסוס העסק החדש. "רק שזה לא יהפוך עם הזמן לעוד מסעדה", אני אומר לאריה. "אין שום חשש" הוא מרגיע אותי, "אבל כמה שולחנות וכסאות יהיו מתישהו".
יש מנות ב 30-40 ₪, ומבחר הדגים מאוד גדול כיוון שמאחורי הדלפק הרי ישנה חנות שלמה. 50 ₪ קונים לך כאן צלחת עם 6-7 דגים מעורבים, צלחת עם צ'יפס לוהט ופריך, ובקבוק בירה קרה לאיזון. אם אתם בעניין של נשנוש בלבד, אז מנה אחת כזו יכולה בהחלט להספיק גם לשניים.
ממש לא חייבים לאכול מטוגן, ועוד בידיים, אבל אם אתם מאלה שעושים "דווקא" ובכל זאת תגיעו לשם ותהנו, בבקשה ספרו את זה (בסוד!) גם לחברים, ואז אולי נזכה לעוד דוכני אוכל פשוטים ואיכותיים גם במקומות נוספים. בתיאבון!
צילומים גיורא פנחסי
