יש להודות כי אוכל רוסי לוקח אותנו אסוציאטיבית למקומות שמעולם לא ביקרנו
בהם. אמנם היתה נגיעה למטבח זה בבישול הפולני/מזרח האירופאי עליו גדלנו, אך הנגיעה היתה מצומצמת והבישולים ההם כבר אינם נעשים עוד. לכן, ביקור בבאה יאגה סיקרן דווקא בגלל הבתוליות שאפיינה אותנו. פלמני, למשל, היא מנה שעד אותו ביקור לא ידענו על קיומה.
את באבא יאגה, לעומת זאת, הכרנו כבר. לא אכלנו בה אך שמענו את שמה, במיוחד לאחר שמריה פיסנץ, שפית המסעדה, זכתה בתחרות רויאל שף. שם המסעדה, אגב, מגיע מהפולקלור העממי, בו מתוארת באבא יאגה כמכשפה המסיירת לה בלילות בשמיים כשהיא רכובה על מטאטא ומבצעת מעשי כשפים.
המסעדה גדולה יחסית וכוללת אזור ישיבה פתוח, אזור פנימי המחולק בחוכמה לאזורים קטנים יחסית, וגם חדר פרטי היכול להכיל עשרות סועדים לאירוע אינטימי.
אנחנו הגענו ביום סגרירי, מעט גשום, כך שהבחירה לשבת בפנים התבקשה – 
וגם הייתה מוצלחת בדיעבד, עם מוזיקה נעימה ואווירה רגועה, כזו שמאפשרת להתרווח וליהנות מהשיחה ומהאוכל. בהתחשב במקומות המודרניים המציפים את העיר, באבא יאגה היא ביטוי לעולם אחר כבר בהיבט זה.
התחלנו את הארוחה עם סלט באבא יאגה, ששילב עליי בייבי עם אגסים, עגבניות שרי, אגוזי מלך, חומץ בלסמי, סירופ מייפל, שמן זית וגבינה כחולה (58 שקלים). מה עושה את הסלט המוכר הזה מתאים לשאת את שם המסעדה, איננו יודעים. מה שכן ברור לנו הוא שחומרי הגלם אמנם טריים, אך הרוטב ניתן במינון גבוה מדי וקצת הטביע אותם.
מנת קרפצ'יו פילה בקר לא הכילה את עלי הבייבי שנוטים לקשט אותה במרבית 
המסעדות, וטוב שכך (ובשונה ממה שרואים בתמונה). כך נותרה הבמה לבשר איכותי, מטופל נכון, עם חומץ בלסמי במינון מינימלי אך מדויק, וגבינת פרמז'ן טובה (48 שקלים). כשהבשר טוב אין צורך בגימיקים וגם לא להטביע אותו בחומץ.
פלמני היא מנה מהמטבח הרוסי, כלומר צלחת עמוקה של כיסונים הממולאים בבשר בקר עם בשר כבש ובצל, המוגשת עם שמנת חמוצה (78 שקלים). זו מנה בינונית בגודלה אך משביעה יותר מכפי שהיא נראית; במיוחד כשאוכלים אותה כל כך מהר כפי שאנחנו אכלנו. היא הזכירה מנות דומות מהמטבח של סבתא ז"ל, מנות שהפשטות שבהן כובשת, כמו גם מינון יפה של בשר ומידת עשייה נכונה.
השימוש בנתחי בשר טובים בא לידי ביטוי גם במנת הפילה בקר, שנצרב על 
הגריל והוגש עם רוטב פירות יער ויין פורט, בצד פירה תפוחי אדמה (135 שקלים). בשר טוב, עשוי במידה הנכונה, כזה שלטעמנו אין צורך ברוטב אלא ליהנות מטעמו, מקסימום מלח וקצת פלפל. מי שמתעקש ייהנה מרוטב שמצליח לא להשתלט יתר על המידה על הבשר כל עוד לא מטביעים אותו בו. הפירה היה בסדר – חלק ומספק.
מנה עיקרית נוספת של אוסובוקו טלה, התגלתה כעצם עם כמות יפה של בשר, שבושל לאורך זמן והוגש עם תפוחי אדמה אפויים (145 שקלים). הבשר היה רך ומלא טעם, תפוחי האדמה השתלבו היטב.
על הקינוחים ויתרנו, גם בגלל הניסיון לשמור על הגזרה וגם בגלל שלא היה לנו מקום. קשה לומר שיצאנו מכושפים מהמסעדה של באבא יאגה, אך בהחלט מסופקים עם חשק לביקור נוסף.
באבא יאגה
רח' הירקון 12 תל אביב
טל. 03-5175179
א-ד' 12:00-23:00, ה'-שבת 12:00-24:00
