אישיות קולינרית: אבי מסרי מקיטשן מרקט – האגו התרסק

אבי מסרי הוא אחד משלושה שותפים שהקימו את המקום לפני חמש שנים, ובינתיים הספיקו להפוך לקבוצה שבבעלותה גם הבר מסעדה "אונזה" ביפו ומסעדת "5" במלון מנדלה, שעברה מידיו של השף רפי כהן לידיהם, ומשלימה בימים אלה את המהפך בדרכה להפוך למסעדה השלישית בבעלותם. מסרי מנהל מערך קולינרי מורכב ביותר שמגלגל מיליוני שקלים בשנה, אבל הוא מכור לעבודת המחסן שוברת גב, והמנות האהובות עליו במסעדה הן חזה עוף וסלט חסה

"קיטשן מרקט אהובתי", כך מכנה אבי מסרי את המסעדה שמחלונותיה נשקפת אחת מקומפוזיציות הנוף היותר ייחודיות שיש למסעדה ישראלית להציע. צד אחד משקיף על הים ועל נמל תל אביב, צד שני על שוק ססגוני של דוכני פירות וירקות מהמשק, גבינות ריחניות, דגים ובשרים טריים, ומה לא.
המסעדה, שעל מטבחה מנצח השף יוסי שטרית, כבר ביססה את מעמדה כאחת המסעדות האיכותיות הייחודיות והמובילות בישראל. זו יזמות ייחודית שמשלבת מנות סופר-מורכבות ומוקפדות של מטבח עלית, עם חלל שגורם לך רק לרצות להתרווח. לשחרר.

 

במעלה המדרגות אל המסעדה שנמצאת בקומה השנייה של "שוק הנמל", מטפסים שועי עולם ואנשי ממון מעונבים ומחויטים, בארשת חשיבות מובחנת; כאלה ששמעו על המקום והקדישו נסיעה מיוחדת לצורך החוויה. במורד המדרגות יורדים אורחים מחייכים בעניבה משוחררת, בלורית מבולגנת ולחיים וורודות מיין טוב.

             
אבי מסרי הוא אחד משלושה שותפים שהקימו את המקום לפני חמש שנים, ובינתיים הספיקו להפוך לקבוצה שבבעלותה גם הבר מסעדה "אונזה" ביפו ומסעדת "5" במלון מנדלה, שעברה מידיו של השף רפי כהן לידיהם, ומשלימה בימים אלה את המהפך בדרכה להפוך למסעדה השלישית בבעלותם.
הוא הבעלים והמנהל של מ.ג.א סחר, אחת החברות הדומיננטיות בארץ לייבוא ושיווק כלים למסעדות ובתי מלון, והקים לאחרונה את חנות הכלים והעיצוב העדכנית "אנני אוקלי " ברחוב לבונטין בתל אביב.

 

אבי מסרי מנהל מערך קולינרי מורכב ביותר שמגלגל מיליוני שקלים בשנה, אבל הוא מכור לעבודת המחסן שוברת גב, והמנות האהובות עליו במסעדה הן חזה עוף וסלט חסה.

 

תשאלו אותו מה תפקידו בקבוצה, והוא יענה: "אני כלבוייניק! אני לא צריך תואר. מה שצריך ומבקשים, אני עושה. אם חסר שוטף כלים, אני גם אשטוף כלים".
הניגודיות הזו הדליקה לי נורה. כאשר קיים פער כל כך גדול בין מעמד של אדם מסוים בתוך מערכת לבין איך הוא מציג ותופש את עצמו, הסקרנות שלי מחליפה הילוך. משהו בפשטות ובצניעות של מסרי, מעביר סוג של התרגשות כאשר זו באה ממקום של ביטחון עצמי והשלמה.

 

בגיל 23, בזמן שרוב בני גילו היו עסוקים בלטייל בעולם ולשכוח ממה שקרה בצבא, התמודד מסרי עם מחלה קשה בשם 'תסמונת סטיבנס ג'ונסון', שהובילה לפגיעה קשה בראייה. מסרי איבד את מאור עיניו והיה עיוור כמעט לחלוטין במשך שנה שלמה. הוא לא מרבה לפרט, וניכר כי עצם המחשבה על אותה תקופה מעלה דמעות בגרונו, אך בין המילים עולה כאב ממקום לא צפוי. "אני בא ממשפחה מאוד מבוססת. אמנם עבדתי קשה מאז ומתמיד, ומעולם לא נחתי על זרי דפנה, אבל הסיטואציה הזו הפגישה אותי עם משהו חדש לגמרי. אי אפשר לתאר את החוויה הזו של לאבד את הראייה ואת הכאבים הפיזיים שאתם נאלצתי להתמודד, אבל מה ששבר לי את הלב היה ההבנה שאני מצליח להירפא בעזרת תרופות שהרבה מאוד אנשים וילדים שסובלים מאותו סינדרום, לא יכולים להרשות לעצמם. זה שינה לי את כל תפישת החיים. ריסק את האגו".

 

הוא משתף בדברים, נושם נשימה עמוקה, וחוזר אליי. "התקופה הזו שינתה לי את ההסתכלות על כל דבר בחיים. ממצב שמה שמעניין אותך זה התדמית שלך והתוצאות שאתה משיג, להתמקדות בדרך. כל המשמעות מבחינתי היום היא הדרך, והרבה פחות התוצאה."

 

המעבר מלא ניגודיות כמו היום יום שלו, ומשיחה נוגעת ומעמיקה אנחנו עוברים אל המנות האהובות על מסרי, וכמוהו הן פשוטות בתיאור ורחוקות מפשוטות במעשה. .
סלט חסה תמים למראה התגלה כחוויה מפתיעה, כאשר הרוטב המבוסס על גבינת כחולה שוכב בתחתית הצלחת, ועליו מגוון עלים ירוקים ופרוסות אגס דקות. בהחלט חוויה שונה לטובה מהצפוי מסלט.

 

חזה העוף, שנשמע כהזמנה כמעט מופרכת בתוך התפריט המכיל מנות שמשלבות מיני דגים נאים, קציפות מפטריות בר וטכניקות מהמטבח המולקולרי, גרם לי להרהר בשאלה "מה זה היה כל החזה עוף שאכלתי עד היום?". תשכחו מחזה עוף דק בעל תחושת יובש מאיימת. מדובר בנתח חזה עוף שלם, עסיסי באופן מדהים, מלווה בירקות מאודים שנחים על רוטב קרמלי, שעוטף את הכול יחד ומגדיר מחדש את המושג חזה עוף.

אנחנו לוגמים יחד יין לבן יבש נעים ומרענן, "שנסון" של יקב קלו דה גת, ואבי נזכר בימים הראשונים של המסעדה. "הרעיון לפתוח את קיצ'ן מרקט, הגיע בכלל מתוך מחשבה שמסעדה בבעלותי תוכל להיות חלל תצוגה מושלם לכלים שאני משווק".

 

זו באמת הייתה חשיבה נכונה ומוצלחת, אך נדרשו בדיוק שלושה חודשים ראשונים כדי להבהיר למסרי שהחלום והמציאות הם שני ממדים נפרדים, שהחיבור בינם רחוק מלהיות קל ולהסתכם בהשקעה כספית.
"סגרנו חוזה על המקום והשקענו מיליוני שקלים בהקמה שלו, רק ששכחו לספר לנו שרישוי לשלט בכניסה לא יתנו לנו. מצאנו את עצמנו עם מסעדה שיושבת בלוקיישן מפוצץ באנשים ועם עובדה קטנה שהיא ממוקמת בקומה שניה. אלפי האנשים שעוברים מתחת למסעדה פשוט לא הבחינו בקיומה".

 

המצב שם את המסעדה בסכנה גדולה, ומסרי התגייס. הוא פתח דוכני בירה בנמל, וחשב על עוד ועוד רעיונות; הכול במטרה לאפשר את המימון למסעדה בזמן שהשותפים חיפשו פתרונות.
הפתרון הגיע בדמותו של השף יוסי שטרית שהתגייס למשימה כעבור מספר חודשים, ומשם הכול היסטוריה.

 

מתי הבנת שאתם מצליחים ואפשר להירגע?
"להירגע ממש אף פעם אי אפשר, אבל היה רגע אחד מכונן, בו נפל לי האסימון. ישבתי במסעדה והסתכלתי על השולחן המרכזי. זה שולחן בר גדול במרכז המסעדה, שיושבים סביבו אורחים שונים זה לצד זה. ברגע ההוא הבחנתי שיושבים סביב השולחן קבוצת אנשי עסקים לצד זוג ערבי בפגישה רומנטית, ולידם בחור עטוי ראסטות ארוכות. זה היה הרגע שבו הבנתי שהצלחנו. יצרנו מקום שבו קורה משהו אחר".

 

אשר לאולם התצוגה שלו, הוא שוקק ובועט, אך אין ספק שהרעיון השיווקי הפך במקביל למשהו אחר, ואבי נדבק בחיידק הקולינרי. הוא מתרגש כל פעם מחדש לראות אנשים נהנים מהיצירה שהוא שותף לה, ועוד יותר לראות אנשים בעלי חשיבות עצמית שוכחים מההצגה, משחררים עניבה ומתחילים לזרום.

    
יש לו לאבי מסרי אחת התכונות החשובות בחיים – הבחנה עמוקה בין עיקר לטפל. הבנה של מה שחשוב להתייחס אליו ולהזיע בשבילו, לעומת מה שעדיף לשחרר, גם אם זה מכעיס או מעצבן. הוא נהנה בימים אלה מזוגית שמרגשת אותו עד מבוכה, כמי שיודע שמצא סוף סוף את "האחת" שלו. הוא ממשיך לגדל ולמנף את המפעל הקולינרי שבבעלותו, והוא ימשיך, ככל הנראה, להיחבא אל הכלים, תרתי משמע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר