מיטבול חייזרים וטנקים

מיטבול בראשון לציון היא מהמסעדות שאני רק מחפש סיבה והזדמנות להגיע אליהן שוב.
אולי אלה אווירת ומראה הדיינר האמריקאי – לאו דווקא בניו יורק אלא במרחבי הארץ הגדולה, ואולי כי פיצחו כאן את סוד הטעם הישראלי: מהמנות הגדולות יחסית עד המנות הגדולות עד בלי די (המבורגר של יותר מקילו במסגרת תחרות, רישום התוצאות של אכילת Super Size בין חברי המועדון, וזה שהמועדון כאן משמעותו יותר מאשר כרטיס חבר). 

הפעם הגעתי אל מיטבול בשעת צהרים מוקדמת, כשהמסעדה מתחילה להתמלא בסועדי צהרים, יחד עם חבר אותו ראיתי לפני מספר שבועות במפגש נוסטלגי של יוצאי פלוגת השריון בה היינו ממלחמת יום כיפור ב- 1973 למשך שנים רבות, עד שצה"ל ארגן את שורותיו, פירק ואיחד מסגרות, או שסתם התבגרנו עד הזדקנו, והקשר ניתק. מאחר שנדברתי להיפגש עם חבר זה, ומכיוון שהוא תושב ראשון לציון, הכי פשוט וטבעי היה לאכול צהרים במיטבול.

בין כניסה למסעדה, דרך קבלת הסברים על תפריט העסקיות ובכלל מהמלצר גיא, עד קבלת המנות הראשונות – הקשבתי בשקיקה לדבריו של אורחי, המשקיע חלק ניכר מזמנו בחקר ולמידה כל נושא החייזרים, אורחים המגיעים לעולמנו ממקומות אחרים, וסימנים פיזיים לקיומם ולנוכחותם אצלנו.

תאמינו או לא, ובאופן מפתיע ביותר, ביום ו' לאחר פגישתנו וארוחתנו – ותיכף נגיע אליה, אל דאגה, קראתי בידיעות אחרונות כתבה של יגאל סרנה, שמשפט הפתיחה שלה הוא: "חייזר לו נקלע למקום שלנו, מציץ מהחללית מגובה של קילומטר"….", והכתבה ממשיכה ומביאה מעלילותיו וחוויותיו של אותו חייזר בארצנו כשהיה "יורד מטה ומסתובב בין מגדלי הזכוכית התאגידיים….".

דיברתי עד עתה בקצרה על חיל השריון ועל חייזרים, והנה עיתונאי מידיעות אחרונות שמאחד את שני הנושאים: יגאל סרנה היה טנקיסט כמוני, ובשירות הסדיר שנינו היינו רב סמל פלוגתיים באותו גדוד שריון בסיני בתקופה שקדמה לאותה מלחמה של 1973.

אתם כבר רעבים ולא מבינים איך הגעתם עד כאן, אז הנה מה שאכלנו והיה טעים מאוד במיטבול:
פתחנו בצ'יקן צ'ילי – חזה עוף מגולגל בטמפורה עם צ'ילי מתוק על מצע עלי בייבי (42 ₪ מחיר רגיל, וללא תשלום נוסף בארוחה העסקית, שמחירה נקבע לפי מחיר המנה העיקרית). מאחורי שם תמים זה – צ'יקן צ'ילי; מסתתרת מנה שהייתה השיחוק של הארוחה. פשוט טעימה ביותר ומומלצת, וכמנהג מיטבול – גם בכמות נדיבה.
אני מאוד אוהב במיטבול את פטה הכבד המגיע עם סלט כרוב ונבטים בתוספת של 15 ₪ למחיר העסקית – וגם הפעם נהניתי ממנו מאוד.

עוד קצת חייזרים, שיחה על הפירמידות במצרים ועל פרויקטים הנדסיים מדהימים אחרים בעולם מזמנים עתיקים, שמפליא איך תוכננו והוקמו, ואנחנו במנות העיקריות.
ההתלבטות של חברי הייתה בין המבורגר צ'יפוטלי – אנטריקוט מתובל חריף, שהומלץ לו כחובב חריף, או סלופי ג'ו חריף ברוטב ברבקיו וצ'ילי (69 ₪ בעסקית). הסלופי ג'ו ניצח, וחברי נהנה ממנו מאוד.

אני הזמנתי מנה חביבה עלי מביקור קודם במיטבול: אסאדו עגל (95 ₪) ולצדו סלט מיטבול (כמובן שניתן להזמין צ'יפס או תפוחי אדמה בפורמטים שונים). גם הפעם לא התאכזבתי מאסאדו העגל, אך נראה לי כי בפעם הבאה אגוון קצת. יחי החדשנות.
הזמנו גם מנה קטנה (נו, טוב, 'קטן' במונחי מיטבול זה גדול במקום אחר) של תלתלי בצל מטוגן, ועוד משהו שאסור לכם לפספס כאן: המלפפונים שהם כובשים כאן במקום. מצוינים.

אחרי שעתיים במיטבול וקצת בעולמות אחרים, יצאנו לחום הצהרים של ראשון לציון, שהנחית אותנו במציאות. לא, לא היה חייזר שפתח לנו את דלת המכונית, אם אתם מתעניינים לדעת.

מיטבול
דרך המכבים 8 ראשון לציון, אזור התעשייה הישן
טל. 03-9646468