ביום קיץ חם, כשהשמש עדיין במלוא עוזה אך מתחילה האופטימיות של בין
ערביים, הגענו למלון אלמא המתפרש לו על הרכס של זיכרון יעקב ונראה למרחוק.
מה שפעם היה בית ההבראה של מבטחים, הפך למלון יוקרה מרתק תחת ידיה של לילי אלשטיין; בעלת הון לא צעירה אך אנרגטית; מצנטית של אמנים ובעלת אהבה רבה לתחומי האמנות השונים: ציור, פיסול ומוזיקה – שכולם באים לביטוי במלון.
אנחנו הגענו הנה למפגש כישרונות בתחום האוכל והיין, כשהשף אוהד לוי שמוביל את מטבח מסעדת אורטוריו של המלון – בה סועדים גם מי שאינם אורחים שלנים במקום, אירח את דוד בר אילן, היינן של היקבים טוליפ ומאיה – שניהם שוכנים בכפר תקווה שבקריית טבעון, לערב יווני שנועד לסמן תחילתה של תקופת פעילות משותפת, שבסופה יזכה אורח אחד בטיול יקבים ביוון. שווה.
כדי לתזמר ולביים ערב זה, הקדימו שף אוהד לוי והיינן דוד בר אילן, ונפגשו ביקב כדי להתאים את המנות ליינות.
ואכן, ערב היינן שהתקיים במסעדה נתן ביטוי לייחודם של היקבים. זה התחיל
עם בילוי של טרום שקיעה ושקיעה מהממת במרפסת האורטוריו מול הים התיכון – מקור ההשקעה של היינות, בעיקר יינות מאיה, והמנות שהכין לוי לערב זה.
לצד מאיה מארה לבן 2013, מאיה מארה פינק (רוזה) 2013, וסוביניון בלאן 2014 צעיר ועשיר בטעמים, הכין השף את מה שזכה לכינוי 'פרולוג': וטעמי האוכל לטעמי היינות וההיפך.
הוגשו לנו: ברGreekיו – לא רק משחק מילים, אלא שיפוד ירקות על פחמים עם סרדין טרי, כשאני בעוונותי לא זיהיתי את המשופד; אנשובי ועלה גפן בטמפורה – מעולה, כזה שרוצים ממנו עוד; וטאבולה עם אינטיאס ושפע עשבי תיבול – יופי.
הערב ירד לו. האמת שמוזיקה יוונית התאימה – אך לא נוגנה, ואנחנו נכנסנו 
אל אולם המסעדה. כאן הבטיח לנו התפריט את שלב ב' של הערב: 'סיפור בהמשכים קצרים' – שראשון בהם היה המשך המאזטים במגוון שונה: עכשיו זיתים, מגוון דגים כבושים, איקרה, ולחם טרי.
המעבר לשיא השרי של הערב התבצע עם טרטר בקר מוגש על נייר (השראה מאייל שני והגשתו על ניירות וקרטונים?) עם עלי קרינאין כבושים – מנה טעימה לקרניבורים שאינם סולדים מבשר נא, כפי שהיו שכנותינו לשולחן.
דוד בר אילן עבר בין השולחנות ושוחח עם הסועדים על היינות האדומים שנמזגו
בחלק זה של הערב: מיקב מאיה נוסטרום 2012 – בלנד של קריניאן, סירה, מורבדר ודוריף (פטיט סירה), שהיה בן לוויה מתאים לטרטר. אך שיא היין – וגם שיא האוכל, בוודאי ברמה הוויזואלית אך גם במהות (טיב הבשר, אופן ההכנה, התיבול, בעצם הכל), היה עדיין לפנינו.
את היין בשלב זה של הערב ייצגו בקבוקי מגנום של יין הדגל מיקב טוליפ; בלאק טוליפ, מהשנים 2011 ו- 2012: בלנדים של קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו ופטי וורדו.
אוורור הכוסות, סחרור, רגיעה, אף, פה: ה- 2011 רגוע, עשיר, אפילו
שוקולדי. לעומתו ה- 2012 סוער ובועט, אבל כאן קרה משהו יפה עם האוכל.
אוכל? לכל שולחן הגיע טאג'ין גדול ובו מה שנקרא כאן: 'רגל עגל די גדולה' – גדולה, גדולה, שגרה לה שעות רבות בתנורי המלון עם שורשים, שומים וסירופ דמי גלאס. היינו ארבעה ליד השולחן, אכלנו, ועוד אכלנו, ונותר לעוד סועד אחד לפחות.
משהו על היין: עם הבשר שינה ה- 2012 הצעיר את אופיו, כשהחומציות ביין עושה פלאות לבשר.
משהו על הבשר: איכותי, טעים, וטרפנו – אבל זו מנה חורפית באופייה. יוון? לא באזורי האיים והחופים, ולא ב- 30 פלוס מעלות של זיכרון יעקב.
אם התחלנו בפרולוג, כמובן שנסיים ב'אפילוג' – קינוח שווה ביותר, שכלל
בקלאווה שנעשתה בתנור האבן, עם תאנים מקורמלות וסורבה שקדים ותבלינים – טעים טעים. אם לא היה מספיק אלכוהול עד כאן, אז ההדרן של האפילוג הגיע בדמות 'פורט סודי לחברים' של יקב טוליפ.
אני בהחלט רואה עצמי חבר של דוד בר אילן, כי הוא חביב, עושה יינות טובים ומעלה, וגם כי רעייתו רותם במקור מרעננה כמונו, הייתה בחוג דרמה עם בתנו, והתגוררנו באותו רחוב. רגע, למה אני כותב את זה? נו, יותר מדי יין בערב אחד.
הסיבה לערב משגע זה, הייתה השקת שת"פ אורטוריו-טוליפ-מאיה, ועד סוף אוגוסט נמכרים כאן יינות שני היקבים בתפריט כוסות מגוון, ובמחירים המוגדרים אטרקטיביים, לאורחי המסעדה.
אורחי המלון גם הוזמנו להשתתף בתחרות מתכונים, כאשר ירכשו לחדר או
הביתה מיינות היקבים טוליפ ומאיה. על המשתתפים להציע מתכונים ובהם ציון התאמת סוג יין למנה המוגשת לתחרות. מבין ההצעות שיוגשו יבחרו שישה מתכונים למקצה הגמר, ואחרי חגי אוקטובר יערך במסעדה ערב גמר, בו יבשל צוות המטבח את מנות המתחרים, אשר יוגשו לשופטים שיבחנו את איכות המנה והתאמתה ליין הנבחר, כאשר הזוכה הגדול יזכה בטיול יקבים ביוון – שווה ביותר.
מלון אלמא ומסעדת אורטוריו
רח' יאיר 1, זיכרון יעקב
טל. 04-6300110
