תזמורת המתוקים של טפרברג 1870

יינות בעלי שמות כלי נגינה מהמקרא: נבל, כינור, חליל. כל שנותר הוא לצאת בתופים ובמחולות ולשקוע בסימפוניה לבית משפחת טפרברג 1870, המחברים שיקי ראוכברגר ואוליבייה פרתי תחת המנצח מוטי טפרברג, בעלים ומנכ"ל

את היינות המתוקים החדשים של יקב טפרברג 1870, פרי יצירתם של הייננים שיקי ראוכברגר ואוליבייה פרתי תחת המנצח מוטי טפרברג, בעלים ומנכ"ל, טעמתי לראשונה בתערוכת ISRAWINEXPO לפני שיקי ראוכברגר (משמאל) עם מוטי טפרברגכחודש. קשה מאוד לחוות דעה בטעימה ראשונית על יינות שאיני רגיל אליהם בכלל.

יקב טפרברג עובר בשנים האחרונות מהפכה בכל התחומים. הראשונה בתפיסה ייננית מרתקת של אסכולה צרפתית ואסכולה אמריקאית, שנייה: מהפכה שיווקית ותדמיתית בה יוצא היקב מהקיבעון של יין למגזר מסוים, ושלישית: לדעתי זהו היקב היחידי שמשכיל להבין את עניין חינוך הציבור, שרגיל ליין מתוק, ומנסה להעבירו בזהירות ליינות יבשים.

להפיל יין אדום עם 13% אלכוהול ומעלה על אדם שלא מורגל בשתיית יין יבש טוב ככל שיהיה, ולספר לו כי הוא שותה יין עגול, מלא, בעל טעמי פירות יער משובחים, עם עפיצות טובה ואפטר טייסט ונילי, מגוחך משהו בעיני היקב.
הרי את השותה המתחיל, שמורגל ביין מתוק אותו הוא שותה בדרך כלל בקידוש או בהבדלה, לא מעניינים תיאורי המבקר או האנליסט, אינטליגנט ככל שיהיה. גבירותיי ורבותי, הוא שותה יין כי זו המצווה, ולא יותר מכך.

ישבו חכמי המועצה ביקב טפרברג סביב השולחן, ושאלו את עצמם איך מגיעים לנתח אוליבייה פרתי, טפרברג, צילום אתר איש הענביםהשוק הגדול הזה שרגיל למיץ הענבים המתוק התירושי, ממנו הוא קונה כמה מיליוני בקבוקים בשנה, ואיך מעניקים לו חווית שתיה קצת שונה. איך לשמר את המתיקות המוכרת והממכרת, אך יחד עם זאת להרגיל לזהות משהו שונה, משהו פחות מיימי, משהו שיעניק לו חוויה של יין אמיתי עם פרמטרים ביקורתיים מסוימים, אך בד בבד לא יכניס את טועם היין החדש להלם.

"בואו ניקח את השותה החדש למסע מרתק לעולם היין בשלבים עדינים, ונלמד אותו דרך טעם היין, ולא דרך יחסי ציבור ופדגוגיה, את משמעות היין המשובח לעומת מיץ הענבים הסוכרתי", החליטו ביקב.

מרגע שהתקבל הרעיון בטפרברג 1870, הביצוע היה מאוד פשוט (לדעתי): שימוש בענבים משובחים ואצילים מזני קברנה סובניון ומרלו. שימוש בחביות על מנת להעניק ייחודיות ליינות המתוקים, עיצוב מדהים של בקבוק ותווית, והדבר האחרון: מחיר ביניים; מחיר שיעניק לשותה החדש אפשרות הוגנת לרכוש את הבקבוק ולחוות יין שונה מבחינתו.

שלושה יינות מתוקים מוציא לשוק יקב טפרברג 1870, על שום שלושת ה'אני מאמין' של היקב:
חינוך וחוויה לשותה החדש ולשותה שרוצה לעלות מדרגה.
שימוש בחומרי גלם טובים, עשייה מרתקת ושונה.
מחיר הוגן ליין מושקע.

כינור – יין יבש, מחוזק אדום מתוק 2010
בלנד של 60% ענבי מרלו, 40% ענבי קברנה סוביניון. 14.5% אלכוהול, 12 חודשים בחבית עץ אלון ישן.
צבע היין אדום ארגמני סמיך ובוהק. ריחות טובים של פרי שחור עם מעט שזיף בשל, מעט אספרסו, שוקולד ועץ מינורי שמחבר בין הטעמים.
כבר בהרחה יש ציפייה ליין שימשיך את חווית הטעימה, ופה באה ההפתעה הגדולה.
אם ציפיתי שריחות היין יעניקו לי טעמי פרי בשל, מעט ריבתי; אם ציפיתי שהיין ימלא את חלל הפה בטעמי שזיף, פירות אדומים בשלים, מעט טבק, מעט שוקולד מריר; אם ציפיתי שהעץ הישן והבוגר יעטוף את שלל טעמי הפרי המתבקש להתפרץ בלגימה ולהעניק חוויה של יין עגול, בשל ורציני – הייתה לי הפתעה.
היין עמד בכל הציפיות של יין יבש איכותי ומרתק. עם טוויסט חדש ונוסף מבחינתי שלא הכרתי, וזו המתיקות. כן, יין מתוק שיכול להכיל בתוכו את כל הפרמטרים שיש ביינות יבשים. זה ללא ספק יין סוליסטי, שירתק את מורגלי יינות הקידוש והיינות המתוקים שעדיין קשה להם עם היינות היבשים.
זו המדרגה שאוהבי היין המתוק צריכים על מנת שבסופו של דבר יגיעו ליין היבש.
שאפו.
המחיר 50 ש"ח

חליל – יין חצי יבש 2010
100% ענבי קברנה סוביניון, 6 חודשים בחבית עץ אלון.
צבע היין אדום צלול, ריחות של שזיף צעיר ודובדבן. יש מעט ריח של עשבי תיבול טרייםף ופה החבית יותר מורגשת ומעניקה ארומות ייחודיות ליין זה.
בטעימה, היין ממלא את חלל הפה בטעמי פרי צעיר. גם פה יש אזכור לעשבי תיבול טריים עם מעט אקליפטוס. גם כאן המתיקות לא מאפילה על שאר הטעמים שיש ביין אדום טוב. הקביעה כי היין חצי יבש קצת מבלבלת. לדעתי המונחSEMI DULCE יותר ראוי.
ה'חליל' העלה חיוך על פניי כשחשבתי עם מה להגיש אותו, חוץ מהחלה והמלח אחרי לגימתו בקידוש. גם רוסטביף של סינטה או אפילו תבשיל של טלה וירקות שורש יכולים להתאים מצוין ליין הזה.
המחיר 50 ש"ח

נבל – יין בסגנון פורט 
יין בסגנון פורט מענבי מרלו.
אני באופן אישי לא מחובבי הפורט או סגנון הפורט, בסוף הארוחה אני מעדיף כוס ג'ק דניאלס. טוב, נו, מודה – אולי יותר מכוס.
היין עשיר בארומות ובטעמי פרי בשלים, אך לא מהמתוקים הריבתיים שיש בדרך כלל בפורטים. שימוש בשני סוגי חביות העניק מעט ווניליות ומעט טבק מלטף בבליעה.
שעשעה אותי המחשבה על כל הקולגות שלי לכתיבה, חובבי הסיגרים האיכותיים (רן יעקבסון, אבי הלוי, מימי בן יוסף, יעקב שקד), שתמיד אחרי ארוחה טובה חותכים להם לפינת עישון הסיגרים, ומתלבטים איזה יין ילווה את הסיגר. אז הנה נמצאה התשובה האולטימטיבית, ובמחיר הזה שלו גם אני עוד עלול למצוא את עצמי עם סיגר בפה.
המחיר 119 ש"ח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר