יקב אליגוטה – ארבעה דורות של יין

רגע פילוסופי של צביקה פנטי: "המיוחד בגפן הוא שהענב שנבצר ונכנס לתסיסה, הוא סוף הדרך שהתחילה בפרח. כשטועמים את היין הצעיר, הוא בוסר בראשית דרכו. אך מסוף חיים מתחילים חיים, והיין נשאר לנצח"

עם כ- 300 יקבים הפועלים בישראל, בדרך כלל מסורבל מבחינה לוגיסטית לטעום צביקה פנטי, יקב אליגוטהאת היינות של יקב ומכל בציר, במיוחד את יינות רוב היקבים הקטנים שלא משתתפים בפסטיבלים או בירידי יין. לכן שמחתי כשהוזמנתי לבקר עם חבר ביקב אליגוטה (Aligote) במושב גן יאשיה שבעמק חפר. בהחלט סיקרן אותי לבקר ביקב בפעם הראשונה ("באמפר שלישי משער הכניסה הצהוב למושב, על יד החבית", הייתה ההנחיה).

היקב שוכן בחלק האחורי של חצר בית משפחת פנטי במושב, ולמרות שהוא נראה  מבחוץ כפרי עם גילופי עץ של היינן המעטרים הרבה פינות נסתרות, התרשמתי מהתחכום של ארבעה היינות אותם טעמנו: סנג'ובזה, פטי ורדו, שרדונה, והמבורג מוסקט אדום.

צביקה פנטי, היינן ובעלים של יקב אליגוטה, הוא חקלאי במקצועו, שמגדל בעיקר צמחי נוי לעיטור זרי פרחים, שנמכרים בארץ אך בעיקר מיועדים ליצוא לרוסיה.
כפי שהוא אומר: "היין התחיל אצלי כתחביב, והפך למחלת נפש".

למרות שצביקה לא הוכשר רשמית כיינן, אביו וסבו לפניו היו יצרני יין, ברומניה ובהמשך בישראל, כך שצביקה אומר שעשיית יין היא אצלו בדם, ואחרי שדיברתי איתו וטעמתי את יינותיו, אפשר לתקן ולומר שעשיית יין היא גם בנשמתו.

צביקה נולד בישראל, אך אביו עלה מרומניה בשנת 1947, היכן שלסבו היה יקב בכרם גדול של 800 דונם, שהעסיק כפר צוענים שבצרו בעיקר ענבי אליגוטה לבנים, ומכאן שמו של היקב.
ואם צביקה הוא דור שלישי, הרי הטועם הראשי ביקב הוא דור רביעי ליצרני יין בשושלת פנטי: הבן דור שלומד ייננות במכללת אהלו בקצרין, במסלול התלת שנתי בו השנה השלישית נלמדת בצרפת.

מאז 2002, צביקה מייצר כ- 3,500 בקבוקים בשנה, מה שלא מקנה לו תואר יקב בוטיק, אלא "יקב גראז'".
עם זאת, גם בהיות אליגוטה יקב קטן שכזה, צביקה לא לוקח את הדרך הקלה של עשיית יין אחד או שניים, אלא מייצר בכל בציר מספר יינות, השנה תשעה, ולעתים מתנסה ביינות ומשקאות חריפים חדשים כדי להרוות את סקרנותו ולאתגר את עצמו כאמן, כמו גם כיצרן יין טכני.

השנה הוא עושה יינות זניים מענבים משניים-שלושה כרמים (קברנה סוביניון, מרלו, שירז, שרדונה) או מכרם יחידני (קברנה פרנק, פטי ורדו, סנג'ובזה, מוסקט אלכסנדרוני).
הוא לא מייצר קברנה פרנק כל שנה. "צריך לחכות לטוב ביותר. 2012 היא שנת הקברנה פרנק. מעולם לא ראיתי יין כזה", מתלהב צביקה פנטי.

צביקה אוהב לטפח ולטפל בגפניו עצמו, גם בחלקות או שורות חכורות על ידו מכורמים עצמאיים. כפי שהוא אומר בלשונו הציורית: "יש לי מזל בספסופה עם כורם עצלן אחד שלא עושה כלום בכרם, וכך גם לא מעמיס על הגפנים כימיקלים. אני מטפל בכרם, וכשהוא רואה אותי אז הוא מתחיל לעבוד קצת".

מדי פעם צביקה מייצר בלנד של אותם ענבים מכרמים שונים, או בצירים שונים מאותו דיויד רודס ביקב אליגוטההכרם מאותו זן הענבים. נכון לעכשיו, יינות 2011 ו- 2012 שלו כוללים קברנה סוביניון, קברנה פרנק משני יבולים מאותו כרם, מרלו שהוא בלנד של שלושה כרמים, סנג'ובזה, שיראז, פטי ורדו, שרדונה חדש, יין המבורג מוסקט אדום, וגם גראפה, גראפה ג'ינג'ר, וברנדי.

צביקה גם מייצר מדי שנה כ- 500 ליטרים של אלכוהול דמוי גראפה, בו הוא משתמש כאמצעי ניקוי ברחבי היקב, ובכלל זה לניקוי החביות.
וניקיון הוא מוטיב מוביל בעבודתו: "הסוד הוא ניקיון, דיוק וזמן – זה עושה יין טוב".

חדר החביות ביקב מכיל כתריסר חביות, רובן אמריקאיות ושתיים צרפתיות – חדשות או ישנות, אותן הוא מתגבר עם 3-4 חביות חדשות מדי שנה.
בדרך כלל צביקה מיישן את יינותיו בחביות בין שנה לשנתיים, לפעמים בשילוב חביות, למרות שבדרך כלל הוא לא עושה יותר מחבית או שתיים של כל אחד מיינותיו.

מקורות הענבים של יקב אליגוטה הם מכמה כרמים, בעיקר בספסופה שבגובה 850 כרם ספסופה, יקב אליגוטהמטר בגליל, וכרם בגובה של כ- 180 מטר למרגלות הנמוכות יותר של הר הכרמל ליד זיכרון יעקב.
הגובה של כרם ספסופה מספק לילות קרירים השומרים על חומציות, טעמים וניחוחות במהלך הקיץ הארוך של ישראל, בעוד כורמים רבים באזור זיכרון מציינים את בריזות החוף כמרגיעות את הגפנים שלהם בגובה הנמוך. עד סוף ספטמבר צביקה בצר כמעט את כל ענביו. בעוד הענבים האחרים כבר רוסקו ונמצאים בשלבי תסיסה, ענבי הקברנה סוביניון היו זקוקים לעוד כשבועיים עד הבציר. זה אותו קברנה סוביניון עבורו זכה צביקה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב האחרונה.

ענבי המרלו מגיעים משלושה כרמים: אביאל, רמות נפתלי וספסופה, ויהפכו למרלו אחד.
במיכל אחד אנו רואים טון של ענבי שירז מספסופה בתסיסה, שייתנו מקסימום 650 ליטר יין שירז זני. כפי שצביקה אומר: "אלה ענבים 'קטנים מסכנים' בלי חנקן, בלי אשלגן, ועם PH נמוך". תענוג.

שירז נוסף מבציר נפרד באותו כרם, נכנס לבלנד הבית הכולל גם מרלו ונמכר במסעדות "עב בשר" בפולג וברמת החייל, ובהלנה בקיסריה. "זהו יין נגיש שמתאהבים בו מלגימה ראשונה ומביא אלי אנשים", אומר צביקה, ש- 2,000 הליטרים של הבלנד שלו מתווספים ל- 3,500 הבקבוקים של אליגוטה, ולדבריו הוא לא מרוויח מיין הבית למסעדות, אלא רואה בו אמצעי קידום מכירות.

השרדונה 2012 אותו טעמנו, נבצר רק כמה שבועות קודם לכן באוגוסט מהכרם בספסופה, ואפילו בשלביו המוקדמים הוא מראה פוטנציאל גדול. הוא כבר עבר תסיסה מאלולקטית משנית, אחר שגם נח על שמריו (sur lies). צביקה מתכוון לתת לו 6 חודשי יישון בחבית עץ אלון, ואני סקרן לראות איך זה ישפיע על היין, מפני שמצאתי בו פירותיות, חומציות פריכה, עם גוף מלא, מרענן ומהנה כמו שהוא.
בניסיון הראשון שלו בשרדונה, צביקה פנטי הוכיח את עצמו כבר מזל או בעל כישרון, ולאחר שטעמתי כמה יינות אחרים שלו אני מוכן להמר על כך שהוא מוכשר.

המבורג מוסקט 2012 האדום היבש אותו טעמנו, הוא יין קל שצביקה ייצר יותר כתוצר לוואי של שימוש בשאריות לייצור גראפה. עדיין היין עומד בפני עצמו עם צבע קצת כהה יותר מזה של יין רוזה, ועם נימה ברורה של ריח וטעם שוקולד דובדבנים מעושן. מומלץ לצנן אותו קלות, והוא יהיה יין קיץ נהדר.

הפטי ורדו 2011 אותו טעמנו מהחבית, הראה הרבה סימנים של יין צעיר המציג את הפוטנציאל הקיים ביינות פטי ורדו ישראלים אחרים מיקבי ברקן, פלטר, רמת נפתלי, ויתיר.

אחרון חביב טעמנו מהארכיון הפרטי של צביקה יין סנג'ובזה 2006 (שנתון זה כבר לא למכירה). יין זה שצביקה מייצר אותו מ- 2003 מפלרטט עם הפוטנציאל שיש בישראל לזן זה, ממנו אין עדיין הרבה דוגמאות מיקבים אחרים.
הסנג'ובזה של אליגוטה, מכרם ספסופה, מציג את הצבעים הקלסיים של קיאנטי עם טבעת כתומה בכוס, דובדבן חמוץ מפנה מקום לחמוציות, וחומציות מרעננת שיכולה לשרת רוטב עגבניות עבור יין שזועק לפסטה.

צביקה פנטי החקלאי מגדל גם עצי זית, ואוצר שמן זית כתית מעולה משלו בטעם יקב אליגוטה, מדליית זהב באשכול הזהבאגוזי, שישלים יפה סלט או פסטה.
ומה בעתיד? "אני לא רוצה לגדול מגראז'", מצהיר צביקה. "אני אוהב שאנשים באים, טועמים, וקונים יין, גראפות, ברנדי שאני עושה ושמן זית. זה הכל מאבא שלי שלימד אותי לא לזרוק כלום ולהשתמש בכל".

למרות שיינות אליגוטה מתומחרים בטווח של 80-150 ₪ (הסנג'ובזה הנו הזול ביותר, כדי שאנשים יתרגלו לזן זה שצביקה אוהב), היינות שאותם טעמתי הם מהסוג שניתן לבנות  סביבם ערב, ולפיכך מדובר במחירים הוגנים עבור בילוי של ערב.

כיקב קטן, רוב היין של אליגוטה נמכר ביקב בשבתות, וכמו עם כל היקבים הקטנים, הטוב ביותר זה להתקשר מראש. מאחר שהיקב צמוד לביתו, צביקה עשוי להיות במרחק שיחת טלפון בלבד מהאירוח שלכם ושל חבריכם.

ונסיים ברגע פילוסופי של צביקה פנטי: "המיוחד בגפן הוא שהענב שנבצר ונכנס לתסיסה, הוא סוף הדרך שהתחילה בפרח. כשטועמים את היין הצעיר, הוא בוסר בראשית דרכו. אך מסוף חיים מתחילים חיים, והיין נשאר לנצח".

יקב אליגוטה
מושב גן-יאשיה, עמק חפר
054-4748893 – צביקה פנטי
054-4748892 – דור פנטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר