תערוכת היין הכשר ירושלים 2013: אווירה, מקצועיות ואפילו יין טוב

אלון גונן מביא את רשמיו מיינות שטעם בערב הראשון של מהדורת 2013 של תערוכת היין הכשר בירושלים. ביניהם גם הפתעות ואיכות גבוהה

זו השנה השנייה ש- Wine Seven Two +972 – תערוכת היין הכשר, מתקייםת בבנייני האומה בירושלים, ביוזמת וארגון א.א פיופ, חנות היין הכשר מירושלים.
מהדורת 2013 מתקיימת בבנייני האומה בירושלים בימים ב', ג', ד', בתאריכים 28-30 בינואר 2013  בין השעות 15:00 – 23:00. אני ביקרתי בתערוכה ביומה הראשון.

יקב ססלוב: רוזהרוני ססלוב
רוני ססלוב מטעימה את הרוזה החדש של היקב, שאוטוטו יצא לשוק – בלנד של מרלו, שיראז וקברנה סוביניון.
צבע יפה ומהנה, יין צלול. ריחות פירותיים מהנים ולא מעיקים. בקצוות מרגישים עשבי תיבול טריים.
בפה היין פירותי והפה מתמלא בטעמים של פטל צעיר, אפטר טייסט מענג שמוציא את המיטב של השיראז – קקאו ועוד עשבי תיבול טריים.
להגיש צונן מאוד ולהתענג. יופי של יין.

יקב ססלוב: אדום 2010 כרם קדיתא
זה יין מהליגה של הגדולים. קברנה סוביניון שמעניק ריחות מדהימים של שזיף, פטל, קינמון, ומעט אגוז מוסקט.
הפה מתמלא בטעמים של פרי טוב, איזון מושלם בין חומציות לפרי ולאחוזי האלכוהול. החבית מעניקה עקצוצים של טוסט קלוי ושוקולד באפטר טייסט.
יין שאסור לוותר עליו בטעימה.

יקב לוריא: גוורצטרמינר חצי יבש של היינן גידי סיידא
ין גוורץ שהפה הישראלי יאהב. ריחות קלאסיים של הזן הזה. בפה היין פרחוני וטרופי כמו שצריך.
המון פרי הדר, אננס מוצק, קיווי בקצוות, ואת הכל מחברים 12.5% אלכוהול.
יין טוב שכנראה יעלם מהמדפים עוד לפני בוא הקיץ.

יקב לוריא: גוורצטרמינר יבש
זה כבר יין מעניין ומרתק. גידי סיידא קצת שובר מוסכמות ומעניק לנו גוורץ שונה.
טעמים טובים של פירות טרופיים, שלא מעיקים ומאפשרים לענבי הגוורצטרמינר גם לשחרר טעמים נוספים שתמיד נבלעים במתיקות שיש בפרי. שומר ועשבי תיבול רטובים מלטפים את הפה ונותנים פייט טוב למתיקות. זה יין שונה ומיוחד.
לדעתי זה היין שהכי הפתיע בתערוכה.

יקב לוריא: ינון 2010
בלנד של קברנה, שיראז וקברנה פרנק, נמכר רק ביקב במושב ספסופה.
זה היין הצעיר של היקב, שמאפשר לטועם להבין את פוטנציאל הענבים מהם מפיקים אחר כך את הגראנד ויטל, יין הדגל של לוריא.
פרי עוצמתי שמאוזן היטב עם רמת חומציות טובה. חבית שרק ליטפה את שלושת הזנים ולא העיקה עליהם בשישה החודשים שהנוזל שהה בה.
כל זן הצליח לקחת ממנה מעט תיבול, והזנים נשארו די דומיננטיים עד שאפשר לחוש בטעימה כל זן בנפרד. יין טוב.

יקב בזלת הגולן: קברנה סוביניון 2010 ברונזה
שמונה חודשים בחבית, צבע אדום עז. ריחות טובים של פרי יער שחור עם מנטה ומעט קקאו.
היין מאוד מענג לשתייה, ומשחרר עוד ועוד טעמים וריחות טובים ונקיים בכל לגימה.

יקב רות
זו הבעיה כאשר בעל יקב או יינן לא נמצאים בתערוכה מסודרת ומרשימה כמו זו: משאירים את הטעימה המקצועית בידי מטעימים, שלא באמת מכירים את היקב ולא באמת יכולים לתת הסברים לגבי היינות שהיקב עשה.
הייתי מצפה לפחות מהיינן לדאוג שמישהו מקצועי יבדוק את היין לפני שמטעימים אותו.

יקב רות: קברנה סוביניון רזרב 2009.
ריחות של ריבת שזיפים מתוקים ומעיקים. בקצוות יש ריחות של כמהין שמעידים על בעיתיות ביין.
בפה הפרי מאוד מתוק עם מרירות באפטר טייסט.

יקב רות: קז'ואל 2011
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ומלבק. 12 חודשים בחביות עץ אלון, 14% אלכוהול.
ארומה של פרי בשל מאוד שקיבל קצת ריקבון. בפה יש תחושה לא נעימה של ריבה מומסת, ופירות טרופיים מתוקים שלא קשורים לכלום.
הברט עושה שמות ביין, ותיקוני החומצה לא עזרו להעלים אותו. מה שאמור היה להיות יין בשרני ואדמתי קיבל טעמי בית מרקחת. יין גרוע.
לצערי, גם בבקבוק החדש שנפתח היו את אותם סימנים.

יקב דלתון: עלמה 2010 – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק
היין הינו בלנד בורדו משובח, ופשוט מהנה ביותר.
קלאסיקה במיטבה.

יקב דלתון: עלמה 2010 – שיראז, מורבדר, ותוספת של 5% ויונייה
ין פירותי ומתובל נפלא, עם גוף מצוין וחמיצות מאזנת ומרעננת. בלנד קלאסי של קוט דו רון.
זה יין שעושה שמח.

יקב בנימינה: קריניאן גליל רזרב 2010
ב- 2009 השיקו ביקב בנימינה את הקריניאן גליל הראשון מסדרת רזרב. היין היה מפתיע, והייתה תחושה שבנימינה מטפלים בזן הזה כמו שצריך (אוכמניות, שזיפים, המון תבלינים).
בכלל, בשנים האחרונות יקבי הבוטיק עשו רק טוב לקריניאן המושפל, ואט אט הצליחו להתאהב בו מחדש.
אבל הנה באה לה שנת 2010, ובנימינה משיקים קריניאן רזרב 2010 מסדרת גליל, והאמת שלא ברור לי למה זה קרה להם.
היין דליל, חסר עוצמה וברק לצבע, חומציות מאוד גבוהה ומרירות באפטר טייסט. עושה רושם שהענבים לא הגיעו לידי הבשלה כמו שצריך, ותיקוני החומצה עשו שמות ביין.
קריניאן רזרב גליל 2010 של בנימינה הוא יין לא טוב.

יקב בנימינה: אבני החושן 2009 ספיר
בלנד של 40% קברנה סוביניון 40% מרלו, 20% שיראז. 16 חודשים בחבית 12.5% אלכוהול.
צבע מרשים ומהנה של שחור מבריק, ריחות טובים של פרי שחור – בעיקר הדובדבן עם פלפל לבן ואספרסו בקצוות. בפה יש המון פרי משובח ודחוס אפטר טייסט של קקאו ומנטה. יין משובח.

יקבי כרמל: מדיטריניאן 2009
היין השלישי של כרמל מדיטרניאן, כשהראשון ב- 2007 עשה המון רעש בהצהרתו על עצמו כיין ים תיכוני עוצמתי ובועט, שמושפע מיינות עמק הרון.
ב- 2008 היין היה יותר מאופק, חביב יותר לחך הישראלי, וכיניתי אותו אז כיין ורסטילי.
מדיטרניאן 2009 נטעם על ידי בפעם הראשונה בתערוכה. היין מעניק ריחות טובים וטעמי פרי טוב, עם רמת חומציות די גבוהה.
זה יין צעיר מדי לטעמי. הוא אמור להתפרץ מתישהו, וזה בטוח יקרה, אבל עדיין הוא מבקש להניח לו, ולתת לו את הזמן שלו.

יקב רקאנטי: מרלו רזרב כרם מנרה 2010 וקברנה סוביניון רזרב כרם לבנון
שני היינות אותם השיק היקב בחודש ינואר, ממשיכים בקו של יקב רקאנטי עם בציר מוקדם והכנת יין עם רמת חומציות גבוהה, מתוך התחשבות מקסימלית בלקוח שאוהב לאכול אוכל מאוד שומני.
אלו יינות לאוכל – מצהירים הייננים, והקונצנזוס של כתבי היין מעניק להם את הגושפנקה כאילו הם צודקים.
שני היינות האלו הם יינות קרים מאוד, שרמת החומציות בהם מעיקה. אין אפשרות לפרי לבוא לידי ביטוי. היינות סגורים מאוד, ומלבד אלכוהול שמציף את האף, אין אפשרות לריח אחר אפילו לצוץ.
נכון שיינות חומציים במידה מעניקים תחושה טובה לסועד, ולי כשף קל יותר להתאים אוכל ליין מהג'אנר הזה, כי הוא לא מבקש ממני לחשוב הרבה: זרוק לצלחת גושי שומן שסביבם בשר, הגש את היינות האלו איתו.
מיצי הקיבה ישמחו לתוספת החומציות שיש ביין על מנת לעכל את הבשר. מעבר לזה אין פרי, אין מתיקות מאזנת, אין לפרי יכולת לצייץ אפילו.
נכון, היין שונה. נקי, עם המון ירקרקות שאולי מעידה על פוטנציאל לשנים הבאות. אבל פה מגיע הפרדוקס: אמרתם יין לאוכל, אמרתם יין זמין, יין שתי. סורי, הפעם משהו התפקשש ביינות הללו.

תגובות קוראים שהגיעו למערכת:

רן בירון
מסכים עם כל מה שכתבת על יקב רות. ביקרתי לאחרונה ביקב, טעמתי את היינות וגיליתי ביינות בדיוק את מה שאתה כותב. חבל.

יוסי בן אודיס
הרגע חזרתי. אהבתי בהחלט את יקב לורייה ואת הגוורצטרמינר חצי יבש שלו (מסכים איתך, ובוודאי יגמר מהר מדי). גם אני נתקלתי ביינות פגומים בשני יקבים – וחבל.
התערוכה מנוהלת להפליא – ולנו התל אביבים יש רק ללמוד איך מפיקים תערוכה מהממת שכזאת.
נהניתי גם מהיין של אדיר A – מדוייק ופוגע בול איפה שצריך. בן זמרה היה מושלם כרגיל.

ארי מנדל
היה מאוד יפה. ממש שווה כל שקל למי שלא טועם יינות לא כשרים.
משום מה יש לי תחושה שפספסת כמה יקבים מה עם יקב הרצברג? היו חמישה  יקבים ויותר מאזור הר ברכה, אפילו לא להתיחס?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר