רבות נכתב על תחרות טרה וינו (TERRAVINO) לחיוב ולשלילה. יש המצדדים 
בתחרויות יין, שחושבים כי תחרות מוציאה את המיטב מהייננים וגורמת להם לעשות יינות טובים יותר, ויש כאלה שחושבים שהן לא ממש תורמות למכירות יין או למיתוג יקבים שזוכים במדליות.
בכל אופן, שתי הדעות הללו נאמרות בהקשר של תחרות טרה וינו, וזה כשלעצמו מגביר את העניין בה בענף היין הישראלי, שגם ככה סובל מתדמית לא טובה, והגופים הממשלתיים לא עושים דבר על מנת לקדם את ענף היין ולעלות את תצרוכת היין.
כמו בכל תחום שהמדינה לא מביעה בו עניין, קמים אנשים פרטיים (אנשי "איש הענבים" בראשות חיים גן, במקרה הנ"ל), ומנסים בכל מיני דרכים להביא ולו לכמה ימים את הענף הזה לקדמת הבמה.
לדעתי, מעבר להיות טרה וינו תחרות מקצועית בחסות בינלאומית, היא קודם כל מקפצת פרסום מסיבית ותמציתית שנופלת על יקבים שזוכים במדליה. שניה לאחר ההכרזה עטים עיתונאי היין על היקבים והייננים, והבזקי המצלמות מנציחים את הזוכים מכל זווית אפשרית,
כך שלמחרת היום הכתבות יוצאות לציבור חובבי היין.
אין ספור פעמים, הפרסום הזה מוציא אל האור והתודעה יקבים קטנים שעושים 
יין בשקט, ושאין עיתונאי שכתב עליהם או פירסם ביקורת על היין שלהם, כי הם רחוקים ולא נמצאים בתל אביב. פה באה התחרות ומטילה זרקור ענקי על אותו יקב זוכה.
הקוץ באלייה בזכייה זו, הוא שלא תמיד יודע היקב מה לעשות כמה ימים אחרי קבלת המדליה, ולעתים חושב שהזכייה בתחרות תביא לו גם את מאות ואלפי הקונים.
פה הטעות של רובם. קבלת המדליה והזכייה היא רק דלת אותה פותחת תחרות טרה וינו ליקבים הזוכים. החכמים יודעים לפתוח את הדלת וליהנות מהחשיפה הראשונית. אלה שחושבים שמספיקה הזכייה הזו, טועים ובגדול.
האחריות לאחר הזכייה מוטלת על כתפי הזוכים. הם חייבים להבין כי הם קיבלו מתנה שיכולה לתת להם אין ספור אפשרויות להצליח, אבל המדליה מחייבת אותם לעבוד קשה ולהתמיד. זכייה אחת במדליה לא מספיקה, אלא שמה אותם תחת הזכוכית המגדלת של כתבי היין, והציפייה מהם ליין טוב גוברת.
המקטרגים על התחרות כי היא לא מעניקה להם כלום מלבד פרסום רגעי, הם
כאלה שלא מבינים שתחרויות מסוג זה הן לא משרד יחסי ציבור, אלא כלי שאפשר להשתמש בו בחוכמה ולרכב בסיועו על גל ההצלחה למשך שנים רבות. ראו יקב אסף ויקב שושנה, ואלו רק דוגמאות מהשנים האחרונות.
יקבים גדולים שולחים עשרות בקבוקים לתחרות, ומתחרים בקטגוריות השונות. מיטב הטועמים נמצאים בחבר השופטים, חלקם אף ייננים שטועמים את היין שלהם מבלי לדעת זאת, כי את היין בתחרות זו טועמים בטעימה עיוורת.
ליקבים הגדולים יש אינטרס לזכות בכמה שיותר מדליות ובכמה שיותר חשיפה. היקבים הגדולים יודעים כי היינות שלהם נבחנים על ידי אנשי מקצוע, ויכול להיות שזה הסמן הראשון ליקב לשלוח יינות שנטעמו בטרה וינו לתחרויות אחרות בעולם. הייננים הטובים גם מקבלים פרספקטיבה מקצועית של קולגות על היין.
רוב היקבים הגדולים משתתפים בתחרות. זה לא סוד שחלקם לא זכו בשנים 
האחרונות. הרציניים והמוערכים והמבינים ממשיכים לשלוח יין גם בשנה לאחר מכן, מתוך הבנה כי גם אי זכייה במדליה באותה שנה מבחינתם הייתה סוג של למידה והערכה מחדש, וגם עצם ההשתתפות בתחרות זו מספיק מכובדת וראויה.
יש יקבים שמפסיקים לשלוח יין בגלל אי זכייה, ואף מאשימים את המארגנים בכך שהם לא זכו "ולא יכול להיות". מאחר שהטעימה היא עיוורת, האשמה היא לא בשופטים או במארגנים.
בדרך כלל אותם יקבים מענישים את התחרות, ולא שולחים יין בשנה לאחר מכן. זו האיוולת הכי גדולה שיכולה להיות: להרוג את השליח. מה הם מצפים מהתחרות? שתעניק להם מדליה כי הם שלחו יין ושילמו אגרה? נכון שהיקבים הללו, העובדים עם משרדי יחסי ציבור, שולטים בדרך כלל בפרסום ובמידע שעובר לציבור על ידי כתבי היין, בכך שהם עורכים השקות ומסיבות עיתונאים ושולחים יינות לטעימה ונמצאים ביחסים טובים עם הכתבים. לעובדה זו אסור להשתרש בתחרויות הללו. התחרות חייבת להיות על פי פרמטרים מדויקים וברורים. כפי שהיא. בלי הנחות ובלי חשבונות. העין הבינלאומית מפקחת על התחרות הזו ומעניקה לה תוקף עולמי, ואת זה אסור לאבד.
למה כן טרה וינו:
כי טרה וינו היא תחרות היין הבינלאומית היחידה המתקיימת בישראל. 
יש בתחרות חסות חיצונית ופיקוח של ארגון היין המוביל בעולם: ה- OIV.
השופטים הבינלאומיים בתחרות נחשבים לבכירים ומובילים בתחום, ובין השופטים אפשר למצוא ייננים ישראלים, סומליירים, כתבי יין ומובילי דעת קהל.
הפיקוח על טעימת היין והיין בבקבוק, הנו תחת פיקוח מתמיד. אנליזות יין נשלחות על ידי היקבים לפני התחרות, ויקבים שזוכים נבדקים באנליזה השוואתית (זה כשלעצמו מונע זיופים בצורת ביקבוק יין שונה מההצהרה), וקרו דברים בעולם.
כי זה אירוע שמקדם את תעשיית היין הישראלית בצורה הכי פומבית שיש, וזוכה לחשיפה תקשורתית מסיבית.
למה לא טרה וינו:
כי הסיכוי שתזכו תמיד מוטל בספק.
כי אתם חייבים להבין שאתם עלולים למצוא את עצמכם בליגה של
הזוכים, ופתאום אתם באור הזרקורים – לטוב ולרע, ולא כל אחד מוכן לזה נפשית ותקציבית.
אם אתם חושבים ש"כישלון" (אי זכייה, במקרה הזה) יגרום לכם לתחושות של תסכול, ייאוש, אכזבה, כעס וירידה במוטיבציה – אל תתקרבו לתחרות. הישארו בחדר החביות ותיהנו מנקטר האלים שלכם לבד. זה בסדר.
לסיכום: TERRAVINO היא קודם כל תחרות. מי שלא מסוגל להפנים זאת וחושב שזה בית חרושת למדליות, טועה. לא כולם זוכים. המעמד והחשיפה בטרה וינו הם לכשעצמם סוג של זכייה באור הזרקורים, וידיעה שאתה בקליקה ראויה ואיכותית.
התחרות מקדמת את היין הישראלי בעולם, ומעניקה למשתתפים חוויה והתרגשות גדולה. מה שבטוח: הרבה יין טוב ואוכל משובח יהיה שם.
התמונות מארוע חלוקת הפרסים בתחרות קודמת. צילום אילן לוי
