משפחת ססלוב נפרדת מהיקב שלה

ככה, כבדרך אגב, לחשה לי באוזן הייננית המוכשרת רוני ססלוב לפני כמה ימים, שזהו, יקב ססלוב כבר לא שייך למשפחת ססלוב. הם יוצאים לדרך חדשה, ומשאירים את המלאי והשם אצל השותפים שרכשו מהמשפחה את השליטה ביקב.

הדברים נאמרו באינטונציה שלווה ורגועה, ונראה היה לי כי שוחררה אנחת רווחה.
לי באופן אישי היה קשה, כי ססלוב זה יקב משפחתי שבמשך השנים היה בין המובילים בתעשיית היין הבוטיקית בארץ.
זה יקב שלא חשב רק על עצמו, אלא ראה את תרבות היין הישראלית תמיד כאיזושהי מסגרת מובילה בדרך של חינוך ליין; גם של דור חדש של ייננים צעירים וגם של הלקוחות הנאמנים שנהגו לפקוד את היקב.

ברי ססלוב: מחנך יין. אין יקב בוטיק או ביתי בארץ שלא קרא את ספריו או התייעץ איתו בכל מיני מסגרות. ב- 1997-8 הקים ברי את היקב בקיבוץ אייל.

רוני ססלוב: קיבלה את מושכות העשייה מברי, ובשנים האחרונות מיתגה את היקב כאחד שאי אפשר להתעלם מקיומו. אין ספור הרצאות בנושאי יין, ענבים, כרמים וטעימות יין מקצועיות ערכה רוני ביקב ובמקומות שונים, וניסתה בדרכה הציורית להעביר ולו במעט את התשוקה שהיא חווה ביום יום, לכאלה שניסו להבין את העולם הזה. הרצאותיה היו תמיד מרתקות ובגובה העיניים.

נילי ססלוב: האישה של (עד לגירושיהם) והאימא של (לתמיד). הנוכחות שלה תמיד הייתה מורגשת, והיא ליוותה את היקב בשקט שלה ובמשפטים הקצרים שתמיד העלו חיוך על פני כששמעתי אותה מדברת על היין. קצרה, קולעת , לפעמים חסרת סבלנות ללקוח ששואל שאלות לא לעניין אחרי ההרצאה. "מה, לא הקשבת להרצאה?", הייתה מסננת בין שפתיה כמורה מאיימת. והוא מתכווץ לו קצת, משלם ונעלם. בדרכה שלה קידמה את היקב והעריצה את האייקונים של משפחתה.

יינות היקב: היינות של ססלוב זכו להערצה ולהוקרה רבה. ברי ורוני למדו יין תוך כדי תנועה, בסגנון קנדי עם טרואר ישראלי. עולם ישן עם נשיקות לעולם חדש. יינות מלאים פרי ועוצמה, לצד קרירות וריחות שמעניקים לטועם משהו חדש בפה. לא עוד יין שיש בו את המאפיינים המוכרים. תמיד היה חידוש מרענן ומשהו מרתק ביין. דניאל רוגוב ז"ל כתב רבות על היין של ססלוב, והעניק ציונים שקידמו את היקב והפכו אותו לכזה שאי אפשר להתעלם ממנו.

לפני מספר שנים הכניסה משפחת ססלוב שותף חדש, על מנת למתג את היקב ולקדמו. הצורך במשקיעים נבע מכך שהיקב החליט להפוך לכשר ולהגדיל את כמויות היין. לא זה הזמן להיכנס לעובי הקורה ולנתח האם המהלך היה נכון או לא, אבל בשורה התחתונה, המעבר לעולם הכשר לא פגע באיכות היין , להפך. הייתה פה התמודדות מדהימה ומרתקת של רוני, והיינות הכשרים שיצאו לשוק היו נפלאים.

בסופו של דבר, בעיות כלכליות כאלו ואחרות מכניעות אנשים שעוסקים באומנות, ולא תמיד רואים עין בעין כשמדובר בכסף. אולי זו הסיבה המרכזית למכירת יקב סלוב. הדבר נעשה כמו שכל דבר נעשה אצל משפחת ססלוב: בצניעות, בחיוך, בהבנה ובהשלמה שסוף של משהו זו התחלה של דרך חדשה.

המשוררת לאה נאור מיטיבה לכתוב זאת בשירה "סוף זה תמיד התחלה":
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
– טוב יותר?
– רע יותר?
– לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצלילי אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
– טוב יותר? רע יותר?
– לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.

רוני, אני אוהב אותך מאוד.
שלך, אלון גונן

צילומים ליאור הדס, משפחת ססלוב