עיון ביינות שזכו בתחרות טרה וינו 2013, לאחר שעשרות השופטים המיומנים 
(מישראל וגם מהעולם) טעמו אותם, מעלה בי מספר מחשבות בדבר נטייתו של החך הישראלי המורגל כנראה לטעמים מסוימים, והצורך הזה ביין שיושן חודשים רבים בחביות עץ, עם אלכוהול גבוה ועוצמות פרי מאוד חזקות.
האם ככה מתאפיין היין הישראלי? מדוע יש לנו צורך בתיבול מסיבי של עץ ואלכוהול על מנת ליהנות מיין?
קשה מאוד להתעלם מיין מסיבי עמוס עץ בטעימה עיוורת. הוא מכסה על המון רבדים, שבדרך כלל הטועם חושב שקיימים ביין והם זקוקים לעץ על מנת לצאת החוצה מתישהו. הנטייה היא לחשוב ש- WOW, זה יין גדול חזק ועוצמתי, ולכן ראוי הוא לציון גבוה. יכול להיות; אני רק מעלה השערה.
כל היינות הזוכים הם יינות בומבסטיים. אין ולו אחד נטול עץ, אין אחד שרמת האלכוהול בו יורדת מ-14%. אלו יינות בטוחים לחך הישראלי המורגל ביינות בומבסטיים.
אנחנו המדינה שנמצאת במקום הראשון בעולם בקניית חביות עץ צרפתיות
(כמובן בהתחשב בכמות היין שאנחנו מייצרים, אל מול מדינות אחרות).
אנחנו מורגלים ליין שיש בו אחוז אלכוהול מאוד גבוה, אשר לא תמיד מאפשר לפרי לבוא לידי ביטוי, ולא תמיד מאפשר ליין להיות מאוזן. גם אם בוצרים מוקדם על מנת לקבל רמת חמיצות טובה, האלכוהול עדיין מורגש, ובגדול, ושוב החך הישראלי מצפה להרגיש אלכוהול כי חינכו אותו שזה אומר שהיין טוב ומשובח.
לא משנה שהוא לא מאפשר לפרי לבוא לידי ביטוי, לא משנה שבמדינה חמה כן צריך לשתות יינות עם אחוזי אלכוהול רגועים יחסית.
התשובה של הייננים כי "מה לעשות, מדינה חמה מייצרת רמת סוכר גבוהה ולכן האלכוהול גבוה", היא תשובה שאפילו הם לא מאמינים לה. ברור שאפשר ויש הרבה דרכים לעשות זאת. אבל פה מעדיפים ליצור יינות עוצמתיים שמסתירים פגמים, שמעלימים את הטעמים הנקיים של היין, פרי, חומציות, חמאתיות; נוזל שאפשר לשתות ממנו וליהנות מרכות ולא מתרכיז עץ שיש ביינות הבומבסטיים.
רוב היינות שזכו הם כאלה שעדיין לא מוכנים לשתייה, והם צריכים עוד כמה שנים
על מנת להתעדן. היקבים מוציאים לציבור הרחב יינות שעדיין לא מוכנים לשתייה בעיקר בגלל צורך בתזרים מזומנים; והכתבים נאלצים לנתח יין עתידי, שאולי יהיה טוב בעוד כמה שנים.
בשנה האחרונה כתבתי על כך מספר פעמים, בעיקר על יקבים כמו מרגלית, אמפורה, ברקן ועוד.
עיון ביקבים שזכו במדליות מצביע גם על אותה נטייה, ושוב השופטים מתמודדים עם ניתוח יין עתידי ופוטנציאל התיישנותו, ולא בטוח שלזה התחרות התכוונה. מעט מאוד מהיינות שזכו במדליות אכן כבר מוכנים לשתייה, ותמיד יש סיכוי שכשהם יגיעו לידי כך, הם לא יהיו ראויים לתואר. העתיד יגיד.
בין היקבים הזוכים:
יקב בן חיים
הזוכה הגדול של התחרות הוא יקב בן חיים, שמתהדר בארסנל גדול של יינות 
משופעים בעץ. היינות זוכים כל שנה במדליות גם בארץ וגם בעולם, ואני חושב שהיינן איתי בן חיים מייצר ג'אנר מסוים לקהל מסוים. היינות הקלים של היקב מרתקים לא פחות, ולדעתי גם הם היו צרכים להשתתף בתחרות.
יקב ברקן
היקב שלח לטעימה את סגל לא מסונן 2009, שעדיין לא יצא לשוק וזכה במדליית זהב. יהיה מעניין לטעום את היין ויהיה מעניין לדעת מי עשה את סגל 2009 ומי חתום עליו כיינן. האם זה אבי פלדשטיין שעזב את היקב או אירית בוקסר שנק? יהיה מעניין להשוות בין 2008 ל- 2009 (מבטיח בקרוב תשובות). עד לרגע זה לא קיבלתי תשובה מהיקב.
יקב כינור דוד
עבור היין "שמעון פורט 1986" זכה במדליית זהב כיקב הבוטיק המייצר בין 
1000 ל- 10000 אלפים בקבוקים. היקב מייצר בנוסף לפורט שזכה גם קברנה פינו נואר, קברנה סוביניון, קברנה מרלו, ומשום מה הפורט הוביל אותו לניצחון. מול מי הוא התחרה, או שמה הפורט נבחן כיין לכל דבר?
יקב שטרן
קברנה סוביניון רזרב 2009 של ג'וני שטרן זכה במדליית זהב. זה מה שכתבתי עליו לפני שנה וקצת. "קברנה סוביניון רזרב 2009, המון שוקולד, המון פרי אדום צעיר, המון עשבי תיבול, יין לא רגוע. יין גס וסמיך, סוג של בומבסטיות. עוד שנה ילד, תירגע. לסיכום: יינות שטרן הפתיעו אותי. באתי למצוא מקסימום אתונות, וחזרתי עם טעמים מלכותיים בפה".
יקב ויטלי
מי זה? שיראז 2012 שלו זכה במדליה כיקב הביתי עד 1000 בקבוקים. שאפו. 
בקרוב נטעם.
יקב רמת הגולן
לאחר כמה שנים שלא השתתף בתחרות, שמחתי לראות שגם יקב רמת הגולן בין הזוכים. אכן יקב שראוי לכל מדליה בה זכה.
יקב כרמל
גם כרמל שלחו יינות לאחר שנים רבות, ועל יקב קאיומי עם הריזלינג והשיראז זכו במדליית כסף משובחת. כרמל שעל זכה במדליית כסף עם המרלו 2010.
אני מניח שההנהלה החדשה החליטה השנה לשלוח יין לתחרות על מנת לקבל פרספקטיבה מאוזנת לגבי יינות היקב. אני גם משער שלא רק מותג קאיומי נשלח לתחרות, אלא גם היינות שהיינן לקסר מייצר. כתבתי על כרמל לפני כמה חודשים שהיקב חייב לעבור שינוי מהיסוד, ועצם שליחת היין לתחרות זה שינוי מבורך. עכשיו המנכ"לית החדשה צריכה להבין מה הולך אצלה ביקב ולעשות את החושבים שלה. קשה, אבל הכרחי.
יקב אור הגנוז
יקב אור הגנוז זכה בתואר יקב הבוטיק הטוב ביותר אשר מייצר בין 100,000-500,000 בקבוקים. דאבל גולד לקברנה 2011, עמוקה 2012 זכה בזהב, נמורה קברנה סוביניון 2009 גם כן בזהב, והקברנה פרנק 2011 זכה בכסף.
היקב הצפוני הזה מאגד בתוכו מספר יקבים אשר מקבלים אכסניה משובחת ליינות, ובשנים האחרונות אור הגנוז צובר תאוצה ומתברג בין היקבים המובילים בארץ. המשווק מוקי וינשטוק עושה עבודה מדהימה בשטח.
יקב תבור
שלח גם שלח, ואפילו זכה בכמה מדליות.
יקב גבעות
מדליית זהב למצדה 2011. מדובר ביקב שמייצר מספר סדרות משובחות. לפני כמה שנים הוא הפתיע את רובנו; לא עוד. מדובר ביקב משובח עם יינות מאוזנים. יקב שקשוב לטרואר.
יקב עמק האלה
עדיין עם היינות של רב הון.
יקב הנס שטרנבך
זהב לג'נבה רזרב 2008. אז אני רק יכול לצטט את הביקורת שלי שפורסמה באכול ושאטו לפני שנה: "מתיקות של פרי בשל עוטפת את הפה, 15% האלכוהול קצת מונעים מהיין להוציא את הארומות בתחילה, אולם הן מגיעות לאחר כרבע שעה בכוס, ואז יש התפרצות נפלאה של עשבי תיבול טריים, מעט דובדבנים, וארומה מדהימה של וניל".
יקב אמפורה
היקב השתתף וזכה עם היינות המשותפים הראשונים של מישל רולאן וארקדי פפיקיאן. מרלו ברברה 2008 בעל 13.3% אלכוהול, היה אחד מחמישה היינות הישראלים שזכו בתחרות בזהב כפול. במדליית זהב זכו מקורה קברנה סוביניון 2008 ואמפורה מקורה (בלנד) 2008.
לסיכום: היה מרתק השנה בתחרות. די הרבה יקבים שלא נהגו לשלוח יין שלחו השנה, ואני חושב שטוב שנעשה המהלך הזה.
צילומים מהשיפוט בתחרות טרה וינו 2013: אילן לוי
יהודה כמיסה מיקב אור הגנוז הגיב לנכתב על היקב בכתבה זאת:
סליחה שאני מתקן את דבריך. אמנם לצד יקב אור הגנוז נמצא גם יקב נטופה, אך לא יותר מכך נכון שכך הוזכר במספר כתבות, אך אין הדבר נכון.
יקב אור הגנוז מייצר כ- 280,000 בקבוקים בשנה, וכמחציתם מיועדים לייצוא לארה״ב, אירופה וקנדה. יקב נטופה מייצר כ- 60,000 בקבוקים בשנה.
רק שיהיה טוב לכולם ושכולם יהיו טובים. תודה.
