האודיטוריום של משרד החקלאות בבית דגן, היה מלא הבוקר (שני 20.1.14) 
מפה לפה בחקלאים שמגדלים גפני יין, אגרונומים של יקבים וייננים, שהגיעו מהצפון ומהדרום על מנת להשתתף ביום עיון ארצי שעסק במגוון נושאים ועורר עניין מיוחד עקב התסיסה, תרתי משמע, בענף על כל היבטיו – מהזנים והקלונים עד הפרסום.
את הבוקר פתח חנן בזק, מנהל שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע), שמתוקף תפקידו אחראי על כל נושא גידול הגפן בארץ, והמדריכים שלו הם אלו שאחראים בין היתר לבריאות הגפן ומתן יעוץ ועזרה לחקלאי בשטח.
בתחילת דבריו הזכיר חנן בזק את הווירוס שקיים בגפני היין, ואת הצורך להתמודד עם התופעה בצורת עקירה מסיבית של גפנים נגועות. הוא רואה את שנת השמיטה הקרבה אלינו כשנה שיכולה לעזור לבצע את המהלך הזה, ולנסות לגרום לחקלאים להשבית את הכרם ולא לגדל ענבים בשנה זו על מנת לנסות לטפל בבעיה. השבתת הכרם גם תיתן ליקבים אפשרות להתמודד עם המלאים שקיימים בשוק. הבעיה היא להשיג תקציבים על מנת לרפא את ענף הגפן.
אחריו עלה צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל, אשר תחת הכותרת "ענף גפן יין לאן?", 
נתן סקירה מפורטת על כל מה שעבר על ענף היין בשנת 2013, כולל חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, חוק הפרסום, והבג"צ שהוגש.
גם דותן דיבר על שנת השמיטה, ואמר כי הפעם הוא מקווה שלא יהיו לכורמים תירוצים מדוע המדינה לא שילמה להם על שנת השמיטה 2008. "צריך להגיש בקשה מסודרת. בלי זה אי אפשר לקבל", אמר דותן. "חקלאים שרוצים כסף, שימלאו טפסים. זה פשוט וחוסך את הבכי אחר כך".
לשאלה מהקהל בדבר השוק הסיני, ענה דותן כי הם חושבים שהשוק האמריקאי עדיין יותר רלוונטי, ולכן כל מאמצי השיווק והפרסום הולכים לשם ולא לכיוון האסיאתי. הוא הזכיר את הצרפתים, שבעצם החלו להיכנס לשוק הסיני לפני 12 שנים, ורק עכשיו מתחילים לשווק באופן סדיר. זה שוק קשה ומורכב, ולא בטוח שאפשר לכבוש אותו עם תקציבים עלובים כפי שיש למועצת הגפן.
עוד אמר דותן כי לאחרונה מונה איציק בן דוד, סמנכ"ל בכיר לסחר חוץ במשרד החקלאות, לנציג ישראל למועצת המנהלים של ארגון ה-OIV. בסיכום עם איציק בן דויד ביקש דותן לשלב את אנשי היקבים ואת הכורמים בוועדות המקצועיות של ה-OIV.
אחריו עלו בזה אחר זה המרצים שדיברו במקצועיות רבה על המחקרים שהם עשו. את המחקרים הללו מממנים בסופו של דבר הכורמים והיקבים, דרך קרן מחקרי כרם יין של המועצה לגפן היין.
על דרכים להתמודדות עם ירידה ביעילותם של קוטלי מחלת הקימחון, דיבר ד"ר שמואל עובדיה מיקבי כרמל. ההרצאה הבאה הייתה על חרקים, גפנים, והחיידקים שביניהם.
ד"ר תרצה זהבי משה"מ הציגה בחינת שיטות זמירה לשיפור איכות ענבי היין, ובהמשך דיבר איתי להט על היקב הניסיוני שהקים.
אסטרטגיות תגובת גפן היין לעקת יובש הוצגו ע"י עינת גרזון, והקשר בין הובלת המים בגזע לאיכות הענבים ע"י ד"ר ישי נצר
ד"ר טוביה יעקבי מהשרות להגנת הצומח, הרצה על ניסויים להדברת עשבים רעים בכרמי יין, בעוד נושא בחינת קלונים שונים של הקברנה סוביניון, הוצג ע"י ד"ר עמר קראין. יוני גל דיבר על ייעול בדיקת העלים ככלי להכוונת הדישון, ועל השפעת כנות מרסנות על זן קברנה סוביניון דיבר ערן הרכבי.
היו אלה מספר שעות מרתקות, דרכן נחשפתי בעצם למערך מאורגן ומשומן, שמעניק תמיכה לכורמים בכל נושא מחקר ופיתוח, והמלצות ליישום בעניין הדברה ופיתוחים חדשים.
מהרהורי לבי בזמן ההרצאות: מבט מהיר בפניהם של היושבים בהרצאות מעלה שוב את השאלה הגדולה, לא דווקא על מה שצחי דותן דיבר עליו; לא "ענף גפן יין 
לאן?", אלא: החקלאות היהודית לאן? לאן החקלאים שגילם עבר כבר את החמישים פלוס פלוס, ואין לרובם דור יורש? אף אחד לא רוצה להתעסק בחקלאות.
בעשרים השנים האחרונות, מדינת ישראל פשוט מחסלת את החקלאות בארץ דרך מסים, גזרות, חוסר כרוני ותמידי בידיים עובדות, ופשוט ההחלטה כי חקלאות מפריעה לאיילי נדל"ן וטייקונים שבונים בטון במקום ירוק.
ההנהגה רואה שהעסק נעלם, ולא עושה דבר. מהר מאוד ייעלמו המשקים החקלאיים, ושכונות של צמודי קרקע יחליפו את החקלאות.
ברור לכולם כי אין ואקום, אז מישהו אחר ייצר או ייבא מזון – עושים זאת היום עם החיטה, האורז, ההדרים, ובעצם מה לא.
כך יאבד כל הבסיס והקשר של העם היושב בציון לאדמתו.
צריך לתת לחקלאים המסורים לחיות. צריך לאפשר להם לפתח יקב קטן ומרכזי מבקרים בצמוד לכרמים, ואפשרות לחיות מהתוצרת החקלאית שלהם.
צריך לאפשר לייבא ידיים עובדות ללא מסים מטורפים וחוקי עבודה בלתי נתפשים. צריך לחזור ולחנך לחקלאות, ולהבין כי במקום שלא צומח דבר יש טרשים. וטרשים זה סוג של מוות.
