תעשיית היין בארץ אומנם נחשבת לצעירה ומתפתחת, ויקבי בוטיק צצים כל שנה כפטריות אחרי הגשם, ואנשים יותר ויותר מתחברים לעולם המרתק הזה של עשיית יין. 
יש מספר בתי ספר שמלמדים לעשות יין. בית הספר ליין שורק, לדוגמא, מכשיר בקורסים קצרים ובקורסים ארוכים, עם תוכנית לימוד שמעניקה את הכלים לייצר בסופו של דבר בקבוק יין, שיכול למצוא את עצמו בחנויות יין ועל השולחן שלנו.
כחלק מתוכנית הלימודים מלמדים בבתי הספר הללו גם תקינות יין, דהיינו איזה חומרים מותר להוסיף ליין, ואיזה חומרים מסוכנים וצריך לשים לב כשמוסיפים אותם ליין, כדוגמת הביסולפיט שקיים בכל יין.
לא רבים יודעים זאת, אבל כשמדובר ביין ישראלי שמשווק בארץ, אין כל צורך בתו תקינות, הניתן לאחר שמעבדה מורשית בודקת האם הנוזל שנמכר לנו אכן תקין.
האבסורד הוא, שכל יין שמיובא לארץ מחויב בדיקת מעבדה מאוד מפורטת, ובלעדי זה אין אפשרות להכניס יין יבוא לארץ.
נשאלת השאלה מה ההבדל ומדוע יש הבדל? מדוע לא מחויב יקב קטן או גדול לשלוח אנליזה למעבדה מורשית, על מנת לקבל תו תקן איתו הצרכן ירגיש בטוח שאכן בנוזל שהוא קונה יש מה שצריך להיות על פי פרמטרים בינלאומיים.
זה קיים בכל העולם, זה קיים ביבוא, ולא קיים ביין המיוצר בארץ. האם יעלה על הדעת שלא תהיה תקינה למוצר מזון? האם מישהו פעם ראה שקית במבה ללא תו תקן, או נקניק, או כל מוצר שקשור למזון ללא פירוט הרכיבים וחומרי התוסף שיש בו (סוכר, אלכוהול, חומרים משמרים ועוד)?
רעלת אלכוהול, או רעלת בי סולפיט יכולים לגרום לנזק בלתי הפיך. החומצה הגופריתית שמוסיפים ליין או ששוטפים איתה חביות, היא חומר הפועל כאנטיאוקסידנט ומשמש כחומר משמר בפירות יבשים וביין. מדובר חומר רעיל לגוף האדם. במינונים לא נכונים הוא יכול לגרום לרגישות, להתקפי אלרגיה ואסטמה, ובנוסף להרס ויטמין B1. בשימוש מוגזם יכול להיגרם נזק בלתי הפיך לכליות. תוספת סולפיט במזון בעולם הופכת להיות בהדרגתיות לבלתי חוקית.
כשיקבים שולחים יין לתחרות כדוגמת טרה וינו בפיקוח ה- OIV ובניהול המקצועי של חיים גן, הם מחויבים על פי הפרוטוקול לשלוח אנליזה מפורטת של הבקבוק לפני הטעימה, והיקבים יודעים שיש אפשרות שהיין ישלח לאנליזה חיצונית על מנת לבדוק האם התוצאות אכן נכונות על פי האנליזה.
תו התקן הוא מסמך בו מפורטות בעצם הדרישות החלות על המוצר כדי שיתאים ליעוד, והוא בא מצורך של שמירה על בריאות הציבור, שמירה על בטיחות הציבור, הגנה על איכות הסביבה, ואספקת מידע להגנת הצרכן.
זה מה שחברת יבוא הרוצה לייבא יין לארץ, צריכה לעשות על מנת לקבל רישיון לייבא את בקבוק יין החדש: 
1. להמציא דגימה של המשקה מתוך המשלוח המיועד ליבוא, במכל מהסוג שבו ישווק המשקה לצרכנים.
2. לשלוח למת"י (מכון התקנים) שלוש תוויות מקוריות (בנפרד או על גבי הבקבוקים).
3. לשלוח למת"י שלוש תוויות בשפה העברית.
4. להמציא מסמכים מקוריים של יצרן המשקה, מאושרים ומאומתים על ידי הרשות המוסמכת בארץ הייצור, והכוללים את הפרטים הבאים:
א: אנליזה המפרטת את המרכיבים וכן את שמותיהם, סוגיהם ומספרי הזיהוי הבינלאומיים של הצבעים המלאכותיים ששימשו בייצור המשקה.
ב: רשימת סוגיהם וכמויותיהם של החומרים המשמרים ששימשו בייצור המשקה, תיאור תהליך הייצור.
ג: רשימת חומרי המוצא ששימשו לייצור המשקה.
ד: פירוט אזורי הגידול והרכב זני הענבים ששימשו לייצור היין. אם סומן על-גבי התווית שם אזור גידול מסוים, ימציא היבואן תעודת מקוריות. מסמכים הכתובים בשפה זרה (פרט לאנגלית וצרפתית) יוגשו בתרגום לעברית שאושר על ידי נוטריון.
בהמשך, על מנת לשחרר את היין מהמכס, חלים החוקים הבאים:
א: נציג מת"י ייטול דוגמא אחת מכל מותג והמוצר יילקח למעבדה.
ב: תבוצע בדיקת מעבדה לאמת הרכב המוצר
אכן יש היגיון בתקנות הללו על מנת לשמור על בריאותנו.
ופה מתחיל הסיפור הישראלי: בעצם שורת המחץ של הכתבה, היא שכל מה שחל על יין יבוא, לא רלוונטי לחלוטין על יין שמיוצר בארץ. אין תקנון ואין חוק.
נכון, כולם עכשיו מרימים גבה ולא מאמינים. תאמינו.
לפני שנה בערך התכנסה ועדת מומחים בנושא יין, שחבריה כללו בכירים מתעשיית היין המקומית וכן נציגי מכון התקנים הישראלי, שיחד ישבו וכתבו תקן יין על פי הפרמטרים הבינלאומיים של ארגון ה- OIV.
בהרכב ישבו רותי ארדי, שרי דודיאן היינן אד זלצברג מיקב ברקן סגל שהיה היו"ר, שלמי כהנא, איתי להט נציג יקבי הבוטיק, ליאור לקסר מיקב כרמל, ויקטור שונפלד מיקב רמת הגולן, ישראל פלם מיקב פלם, ושלמה כהן ז"ל מנהל מכון היין שנסגר לאחר מותו.
בעצם, החבורה המכובדת הזו עשתה את העבודה שהמדינה הייתה צריכה לעשות, וכתבה תו תקן חדש ליין ישראלי.
ראשית הגדירו מה זה יין ( משקה המיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית – שלמה או חלקית של ענבי יין, מרוסקים או עם Vitis vinifera או מהכלאה של Vitis vinifera שאינם מרוסקים, או של תירוש ענבים מהזן, חוזק הכוהל ביין אינו קטן מ- 8.5% בנפח.
לא אפרט את כל תו התקן המוצע. אפשר להיכנס לאתר.
בעצם, מה שקרה בוועדה הזו זו מהפכה. ישבו נציגי היקבים הגדולים והמשפיעים ביותר, ובאו למדינה ואמרו לה: אנחנו רוצים תו תקן שיהיה מקובל על כל הענף. אנחנו רוצים שליין ישראלי יהיה פיקוח. שלא כל אחד שסיים קורס של שעתיים יוכל לבקבק כל נוזל שירצה ויקרא לו יין. שהחומרים שמוסיפים ליין יהיו על פי פרמטרים מדויקים, ושלא יסכנו את בריאות הציבור (תוספת לא אחראית של בי סולפיט יכולה להרוג).
באו היקבים ואמרו: תקום מעבדה מקובלת על כולנו (מת"י לדוגמא), אשר תיתן תו תקן ליין, ורק לאחר מכן יוכל אותו יקב להוציא את היין לחנויות.
מכון התקנים שהשתתף בוועדה הזו וריכז את הדברים, ערוך לתת מענה כמעבדה לתו תקן של יין ישראלי מקומי, אבל שנה עברה, ושום דבר לא זז ולא התקדם. משרד הבריאות ושרת הבריאות יעל גרמן שאמונה על התקנון והחוק, לא עושים דבר וחצי דבר למען חקיקה מתאימה.
שרת הבריאות עסוקה בפופוליזם בדבר חוק האלכוהול והגבלות על פרסום, 
חוק שפוגע בתעשיית היין. היא לא מבינה דבר וחצי דבר ביין ובתעשייה שמביאה כבוד למדינה, לא מעניינים אותה מאות ואלפי העובדים שמתפרנסים מייצור יין, וכנראה שגם לא מעניינת אותה בריאות הציבור שחשוף למוצר ללא פיקוח תברואתי.
שתסביר לנו כבוד השרה מה מעניין אותה, או שיסביר לנו שר הכלכלה נפתלי בנט מדוע הוא לא דואג לאמץ תקנון זה כחלק ממדיניות משרדו. הרי הוא אמון על תקנון היבוא.
לצערי, כפי שמתנהלים דברים במדינה שלנו, החוק הזה רחוק מלהיכנס לספר החוקים, וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ללא פיקוח וללא תקינה עד שיקרה אסון, והאסון יבוא. זה רק עניין של זמן.
מה צריך לעשות, ולאלתר:
החבורה הנכבדה שכתבה את תו תקן היין לא סיימה את עבודתה. החבורה הזו צריכה לקבל החלטות ולהתעלם ממשרד הבריאות או/ו הכלכלה (התמ"ת). לא לחכות לגחמות שלהם, ולכנס את כל חברות השיווק הגדולות: חברת שקד שבבעלותה חנויות דרך היין, חברת אקרמן, חברת טיב טעם הסקוטית למשקאות, רשת חינאוי, שופרסל ושאר החנויות הגדולות, ולהחליט יחד כי יין שאין לו תו תקן ישראלי (בדיוק כפי שיש לשמן זית) – לא יימכר בחנויות שלהם, ורק יין עם תו תקן, שעבר בדיקת מעבדה על פי הפרמטרים שנקבעו בתו תקן המוצע של מת"י, ראוי שהצרכנים יקנו אותו.
זו תהיה פריצת דרך, ורק ככה, על ידי הלחץ הזה, יעשו כל 300 היקבים שיש בארץ את בדיקות המעבדה, ועל פי האנליזה יקבלו מדבקת תקן ליין ישראלי תקין.
ברגע שחנות אחת תיקח את המושכות לידיים, זה יתפשט כאש בשדה קוצים. הציבור יבין שיש מישהו ששומר עליו ודואג לבריאותו.
הבדיקה תכלול: כמות סוכר, כמות כהל, ביסולפיט, תוספות אם הוספו ליין וכו'.
הציבור יוכל לדעת שיש ענבים ביין, ולא "חומרים לא מזוהים". כשכתוב 13.5% אלכוהול, נדע שמעבדה מורשית בדקה זאת. נדע שיש אחוז סוכר שאכן קיים ביין היבש, ולא קיבלנו בקבוק יין עם רמת סוכר של חצי יבש, ולהיפך.
היום השוק פרוץ, וכל אחד רושם כל מה שהוא רוצה. אני לא מדבר על הקשקוש כשכותבים גרנד רזרב, רזרב, ספיישל רזרב, ושאר המצאות שאין להן כל קשר למציאות. גם לכך צריך לתת את הדעת.
לסיכום: זכותנו כצרכנים לדעת מה יש במוצר שמוכרים לנו, בעיקר כשמוסיפים ליין חומרים כימיים.
קודם כל יש להחליט על תו תקן ליין ישראלי, יש כזה המוצע על יד מת"י.
ידרשו החנויות מבעלי היקבים כי תהיה מדבקת תו תקן, כי אחרת לא יכנס היין הזה לחנות, ובסוף אולי הרגולטור בראשות שרת הבריאות, יאמץ את התקנון ויחייב לפעול לפיו.
רק ככה נוכל להיות בטוחים כי יין ישראלי ראוי לשתייה ועומד בכל הפרמטרים הבינלאומיים, כפי שנדרש מיינות יבוא.
לשמחתי, חברת שקד, יבואנית היין הגדולה והמשווקת בחנויות דרך היין שלה הפזורות בארץ, מרימה את הכפפה וכתגובה לכתבה זו שלחה את הצעתה והחלטה פורצת הגבולות.
ראשי החברה מציבים אולטימטום לבעלי היקבים הישראלים, ומודיעים להם כי הם מחויבים לשלוח אנליזה טרם מכירת היין. הם אף הגדילו לעשות ומינו את היינן יותם שרון לפקח על המהלך. אני מקווה כי החלטה זו שלהם תהווה פריצת דרך ותביא לקידומו של תו תקן יין ישראלי.
תגובת חברת שקד באמצעות טל שקד, מנהל שיווק דרך היין:
דרך היין ערה לבעיה החמורה שעולה בכתבה. אין ספק שחובתו ואחריותו המלאה של הרגולטור לפעול בכל הכוח על מנת להביא לתקנה שתחייב את כולם, כפי שציינת בכתבה.
עם זאת, החלטנו לא לחכות להתערבותו של הרגולטור ולהתחיל במהלך עצמאי, מכיוון שאין אנו יכולים להשלים עם מצב בו אנו מציעים ללקוחותינו לרכוש מוצרים ישראלים, שאין לנו ביטחון כי הינם עומדים בדרישות התקן הישראלי המוצע, מכל הסיבות שציינת.
לפיכך פנינו לפני מספר חודשים לכל ספקי הרשת, בדרישה לספק העתק אנליזה מעבדתית עבור כל מוצר מתוצרתם אשר נמצא במגוון של "דרך היין".
ריכוזו המקצועי של הנושא הופקד בידיו של היינן יותם שרון.
המטרה היא לוודא את תאימות היינות לתקן הישראלי, בנוסח ההצעה המתוקנת (ת"י 1318, חלק 1- יין: הגדרות ותהליכים) אשר הוצעה לאחרונה.
יין אשר חורג מהתקן ייצא מהמגוון ברשת, עד אשר יוכל היקב לספק אנליזה אשר מוכיחה כי הוא תואם לתקן.
כמובן אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לשלוח מוצרים לבדיקה מטעמנו, כדי לוודא את אמיתות האנליזות הנשלחות.
החלטנו להכליל בהליך זה גם את ספקי שמן הזית ובירות הבוטיק הישראלים.
אנו לקראת סוף הליך בו נבטיח כי כל המוצרים הנמכרים ברשת עומדים בדרישות התקנים הישראלי המוצע.
ועדיין, אני שב ומדגיש, אין הדבר מחליף את הצורך במהלך כולל ומחייב ברמה הממלכתית.
צילום יעל גרמן: ורדי כהנא
