"שנת שמיטה היא סיטואציה ייחודית ומאוד מורכבת בתעשייה, כאשר חלק נכבד
מהצרכנים הדתיים, שצורכים לפחות בקבוק אחד בשבוע לקידוש והבדלה, מושפעים מהסיטואציה. הפתרון ההלכתי מבוסס על היתר מכירה ואוצר בית דין, או שמיטה כהלכתה". כך אומר ליאור לקסר, היינן הראשי של יקב כרמל.
לדבריו, 18,000 דונם כרמים שמושבתים השנה ברחבי הארץ הוגשו למועצת גפן יין, כשבקרן השמיטה שהוקצבה לה יש סכום של 25 מיליון שקלים. המשמעות היא שכל דונם שישמוט בשנת תשע"ה שהחלה בראש השנה, יקבל פיצוי של 1300 שקל.
יצאנו לבדוק את הדברים במועצת גפן יין בראשות המנכ"ל צחי דותן, שמסתבר כי הצליחה אחרי מאבקים לא פשוטים לתקצב את שנת השמיטה לטובת הכורמים, ולא רק לטובת המקורבים כפי שהיה בשנות שמיטה קודמות.
קצת מידע
בשנת השמיטה חייבים תושבי ארץ ישראל להפסיק לגמרי לעבד את שדותיהם.
הם גם מוותרים על בעלות פרטית על שדותיהם; כל מה שגדל מעצמו נחשב לרכוש הכלל, הפקר, וכל אחד יכול לקחת ממנו. היבט זה של שנת השמיטה נקרא שמיטת קרקעות. השמיטה נועדה לתת לקרקע ולחקלאים מנוחה של שנה על מנת להתחדש ולצבור כוחות.
הסתירה
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו!" (ויקרא כ"ה, כ').
הפתרון האלוהי
אלו ששמו מבטחם בשם, תוגמלו היטב: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשתה את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית, עד בוא תבואתה תאכלו ישן".
השאלה
היום, בעיקר פרופסורים ומורים נהנים משנת 'שמיטה' (שבתון) מעבודתם – מדוע רק הם? האם זאת זכות שצריכה להיות שמורה רק לאליטה אינטלקטואלית? מדוע אין חוק המאפשר לכולם להיות בשנת שבתון, וכמובן לקבל שכר עבור שנה זו?
השמיטה כאידיאה
שמיטה, כפי שהיא מופיעה במצוות, היא למעשה רעיון קיצוני ומהפכני: אחת לשבע שנים, לא מעבדים את האדמה ולא עוסקים בחקלאות במשך כל השנה. הדבר מעניק לאדמה אפשרות להתאושש ולשמור על הטוב שבה, והחקלאי זוכה לשנת מנוחה.
השמיטה כנטל
בשמיטה בזמננו אין כמעט זכר לחזון הרדיקלי. לציבור היהודי המכונה 'חילוני' 
קשה לחשוב על "שנת שמיטה" כמשהו מעבר למטרד שמעסיק בעיקר פלגים מסוימים במגזר הדתי או החרדי. עוד תיק חסר פשר ש"הדתיים האלה" הפילו על עצמם בתוך חברת שפע היי-טקית.
עבור הציבור הדתי, שנת שמיטה היא מצווה מהתורה, הלכה פסוקה, שאמורה לחייב כל אחד ואחד, ולמעשה גם את החברה היהודית כולה. אך כמו הרבה חוקים לקחו הדתיים את החוק הזה ופירשו אותו לצורך כשרות בלבד. השמיטה הפכה להיות בעיה שצריך למצוא לה פתרונות יצירתיים, ולכן אולי רוב הציבור החילוני מזלזל בשנת השמיטה.
הרב קוק נתן פתרון בדמות "היתר מכירה" (כמו מכירת החמץ בפסח), דהיינו אפשר להמשיך לעבד את האדמה מבלי לאבד אותה ואת יבולה.
באו החרדים, ואמרו: אנחנו לא מקבלים זאת ומעדיפים לאכול תוצרת ערבית או יבוא ממקומות אחרים, בלבד שלא יאכלו דבר מתוצרת אדמת ארץ ישראל.
בשתי האסכולות הללו אין קשר או אזכור לדבר האמיתי שלמענו חוקק חוק השמיטה; דהיינו צדק חברתי וסביבתי.
החרדים מבקרים את הדתיים על כך שהם מקילים ראש במנגנוני ההלכה, והדתיים מבקרים את החרדים על שהם מקילים ראש במפעל הציוני וצורכי המשק הישראלי.
תקצוב מדינה לשנת שמיטה תשע"ה
המדינה תקצבה את שנת השמיטה הנוכחית ב- 103 מיליון שקל, מתוכם 25 מיליון מקבל ענף הגפן.
הנתונים של צחי דותן שונים לכאורה מאלה של לקסר מיקב כרמל. לדבריו, 12,000 דונם כרמים מושבתים בשנת השמיטה הנוכחית, על פי תחשיב של 2,000 שקל לדונם פלוס מינוס (לקסר דיבר על 18,000 דונם מושבתים ו- 1,300 שקל לדונם פיצוי).
הפרמטרים
משרד החקלאות החליט השנה על שני פרמטרים לקבלת תשלום עבור השבתה של כרם:
הראשון: רק חקלאי, ובמקרה הזה כורם, רשאי להגיש בקשה לקבלת המענק – ולא יקב. זאת על פי פרמטר של "שרידות לחקלאי".
השני: חקלאי ש"דתו אמנותו", והוא שומט את הפרי על הקרקע.
איך זה עובד
החקלאים מגישים את הבקשה ומצרפים את כל המסמכים הרלוונטיים. וועדה של משרד החקלאות מתכנסת ומאשרת או לא מאשרת את הבקשה. יש לציין שהכסף יעבור ישירות לחקלאי רק לאחר שפקחים של משרד החקלאות יבקרו בשטחים השמוטים, ויראו במו עיניהם כי השדרות זרוקות על האדמה, וזה בשלב שלפני הפרי מופיע על הגפן, או יותר מאוחר כאשר יגזמו את האשכולות והם יהיו מונחים על האדמה. כל זה כדי למנוע מכירת ענבים וקבלת תקציב שמיטה.
איפה היקבים הגדולים
עד כאן הכל תקין ומקובל, אך יש כמה בעיות, בעיקר עם היקבים הגדולים, להם יש הסכמים ארוכי טווח עם הכורמים שלהם, בהם הכורם מקבל תשלום קבוע עבור דונם. דהיינו, אם החלקה טובה היקב ישלם למשל 3500 שקל עבור התוצרת.
יבוא אותו חקלאי למדינה ויגיד אני מפסיד על הדונם הזה 1500 שקל (לפי תחשיב דותן). אכן כן, אבל את המדינה זה לא מעניין: יש תקציב ואי אפשר לחרוג ממנו, וכאמור התקציב הוא 25 מיליון שקל שמתחלק בין כל המשביתים כרמים.
מסתבר כי ליאור לקסר צדק בדבריו. נכון להיום הגישו כורמים בקשות להשבתה של 18,000 דונם, הנתון הזה לא מעניין את המדינה, התקציב לא ישתנה ויחולק בהתאם, מה שאומר כי הכורם לא יקבל 2000 שקל על פי הפרמטר שנקבע, אלא פחות. התקציב יחולק ב- 18,000 דונם, ולא ב- 12,000. ממש כפי שאמר לקסר.
היקבים הגדולים, השותפים בכרמים, צריכים להחליט מה משתלם להם: לקבל את התקצוב של המדינה, או להחליט לא לכלול אותו כרם בבקשה לתקצוב.
מה שיקרה בפועל, זה שהיקבים יתנו הוראה לכורמים להשבית רק את החלקות שמהן מניבים יין זול דהיינו יקבלו 2000 שקל עבור דונם שהם משלמים עליו הרבה פחות לחקלאי (החקלאי יקבל את הצ'ק, אבל יתקזז בדרך זו או אחרת עם היקב. סוג של קומבינה).
את החלקות המשובחות ימשיכו לעבד, כי מהן מייצרים את היין היקר, שלא ממש נפגע משנת השמיטה. רק היינות הזולים שמיוצרים במיליוני בקבוקים נפגעים, כי אותם קשה למכור.
שנת שמיטה טובה לגדולים
כך שבעצם שנת השמיטה תעשה טוב ליקבים הגדולים הם יוכלו להיפטר מהמלאי הגדול של היינות הזולים וקצת לנשום לרווחה, כי הם לא יצטרכו לשלם לכורם עבור שנה זו.
הטענה כי תכנון לקוי וארוך טווח של יקבים גרם למלאי מופרז ולא מתקבל על הדעת, היא נכונה ורצינית, אבל בהעדר פיקוח, כמו למשל במועצת החלב, אי אפשר לעשות דבר. המחירים ירדו כאשר יהיה מלאי שלא יוכל להימכר, ובאיזשהו שלב, יקבים שלא יצליחו להיפטר מהמלאי יפשטו את הרגל. שנת השמיטה עם תקצובה הסביר בעצם עשתה רק טוב לענף היין.
אבל מה בטווח קצת ארוך יותר?
כפי שאומר ליאור לקסר מיקב כרמל: "מגוון הפתרונות יכול להביא לפגיעה מינימלית ויתרון כמעט לכל שוק – יינות שישית למי שמקפיד, ויינות שביעית למי שלא אכפת לו, ויכולת ההתאמה בין צריכה וייצור. אך אם לא יקרה משהו ב- 2016 – נחזור לאותה נקודה של עודף חומר גלם לעומת הצריכה".
ואכן, צחי דותן היה רוצה לראות את תקציב שנת השמיטה הולך דווקא למקום אחר. הוא רוצה תכנית תלת שנתית לפרסום ושיווק של יינות ישראל בארץ ובעולם על מנת לעלות את תצרוכת היין, וככה לאפשר ליקבים לשרוד, ולא לתת פלסטר כל שבע שנים.
אבל כל עוד רבנים עירוניים רדיקליים מחליטים כי בשנת שמיטה לא מכניסים לאולמות אירועים ולרשתות שיווק יין משנה זו, תהיה בעיה של עודף יין.
שימו לב שיינות 2008 נמכרו במבצעים מטורפים, ואפילו חולקו כמעט חינם לכל דורש. התקווה היא כי שנת שמיטה תשע"ה-2015 תצמצם את מלאי היינות הזולים, ותיתן קצת אורך נשימה ליקבים.
כותב ארנון הראל, מנהל השיווק של יקב רמת הגולן:
אתמול שמעתי לראשונה, מדמות מרכזית בתחום היין בארץ, על הבקשות של 
יקבים להשבית כרמים עצומים בשנת שמיטה בבציר הבא.
מעולם לא היתה דרישה שכזו מצד היקבים, וכידוע לכם היו כבר לא מעט שנות שמיטה. תמיד היקבים קנו את הפרי גם בשנת השמיטה, בהתאם להסכמים שלהם עם הכורמים. במקרה וכבר קרה, הרי שמדובר היה באחוזים בודדים של פיצוי.
מהשיחה שקיימתי, נדהמתי מהמספרים, היתכן שיקבי כרמל ביקשו השבתה של כ- 5,000 דונם, וביקבי ברקן מדובר על סדר גודל של 2,000 דונם ויותר. אפילו יקב כדלתון מבקש השבתת מאות דונמים של כרמים, וכמוהו גם בנימינה, טפרברג, ועוד ועוד.
שנים שאני מזהיר ממצב של הצפת השוק, ומדבר על שוק רווי שפועל בחוסר היגיון של היצע וביקוש. אך כולם נוטעים בלי סוף, וכרמים רבים הגיעו לניבה בשנים האחרונות.
רק לשם המחשה, לפי נתוני מועצת גפן היין נקלטו ביקבי ישראל בשנים 2010 ו- 2011 כ- 46,000 טון ענבי יין, בשנת 2012 כבר נקלטו 53,000 טון, ובשנת 2013 מעל 55,000 . וכפי שידוע לי, נתוני בציר 2014 יהיו גבוהים אף יותר ונעים סביב 60,000 טון. מה שאומר עליה של כ- 25% בארבע שנים. טירוף של ממש.
כעת, כשהמצוקות מאיימות על כולם, ואחרי קיץ קשה בו המלחמה פגעה מאד ביקבים, מגיעה שנת שמיטה והופכת לתירוץ עלוב לפתרון הבעיות. לא מעט יקבים מנצלים את המצב, כאילו שבעיית מכירת יין שמיטה היא הבעיה היחידה והעיקרית שלהם, שזו הסיבה היחידה שהם לא יכולים למכור יין, כי מדובר בשנת שמיטה.
אז זו דעתי. מדובר בקישקוש, למה נטעו כמו משוגעים ללא תכנון לטווח ארוך, שנת שמיטה יש בישראל כל שבע שנים. היא לא הפתיעה אף אחד..
לדעתי פשוט כולם תקועים עם מלאי יין גדולים, ועכשיו שנת השמיטה צריכה להפוך מבעייתו של היקב, שהוא גוף מסחרי וכלכלי, אשר אמור לתכנן את פעולותיו שנים קדימה, לבעיה של מדינת ישראל, מועצת גפן היין ,ובעיקר הציבור הישראלי, שהרי את עלות הפיצוי העצומה יצטרכו לקחת מתקציב כלשהו, שהוא של כולנו ומתשלום כספי המיסים של כלל אזרחי ישראל.
מדוע צריכה המדינה לשלם על החזירות וחוסר התכנון של היקבים? סליחה, אך בעיני זו חוצפה ועזות מצח, אין גבול?
ומה לגבי הכורמים? הם יקבלו פיצוי קטן שלא יאפשר להם לקיים את הכרם ולהתקיים, הרי מי שהבטיחו להם חוזים ארוכי טווח הם היקבים, ועל סמך הסכמות והסכמים אלו, הם נטעו ועיבדו והשקיעו לאורך זמן.
ומה יקרה אם בעוד שלוש שנים יגידו שקשה למכור מרלו? אז יבואו למדינה ויבקשו את השבתת כרמי המרלו כי קשה למכור? ברור שלא. יקב הוא עסק, ועסק צריך לנהל את עצמו ולהעריך את העתיד לבוא, ובמידה וטעה, הוא זה שצריך לשלם את המחיר ולא אנחנו אזרחי ישראל.
לסיכום: התנהלות חסרת חזון ותכנון לקוי לאורך שנים, הם שהביאו את היקבים למצב בו הם תקועים עם מלאי יין בלתי סבירים, וכתוצאה מכך הם דורשים מהמדינה להכניס את היד לכיס, ולממן את המגלומניה של מנהלי ובעלי היקבים לאורך שנים.
אז כחלק מרכזי ומתוך תחושת אחריות גדולה לענף היין בארץ, אני קורא לכל הגורמים בענף להתחיל ולנהוג בצורה יותר שקולה והגיונית, כי במצב הקיים אנחנו כורתים את הגפן ממנה אנחנו בוצרים.
פיתרון של פיצוי במקום מחשבה לטווח ארוך, הוא פיתרון לטווח קצר. הרי שנת השמיטה תיגמר, ובשנה שלאחריה שוב יינטעו בלי מחשבה, ומיד נחזור בדיוק לאותו מקום: חוסר איזון בין היצע לביקוש. יש לנו אחריות גדולה, אז אני קורא לכולם לעבוד במחשבה ארוכת טווח (כן, אני יודע כמה שזה לא מקובל), אבל זו הדרך היחידה הנכונה…
צילום: ניר כרמלי, ברוך לגזיאל
