עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- [email protected].
השבוע רשמי סומלייה, ביקור עיתונאי היין מחו"ל, נתוני מכון הייצוא, יין לוולנטיינ'ס דיי, יינות של יקב ירושלים ויקב דרימה.
1: תערוכת סומלייה 2016
התערוכה בארגון אבי בן-עמי והצוות שלו, שהתקיימה בימים שלישי ורביעי, הפגינה שוב מקצוענות במיטבה.
הרבה יינות טובים נמזגו לאלפי הבאים לתערוכה המקצועית בהיכל התרבות בתל אביב.
בין עשרות היקבים מהארץ ומחו"ל שהשתתפו, בלטו בהעדרם השנה יקב כרמל (שלח את הבן הצעיר יתיר), יקב ברקן סגל, יקב טפרברג – מהיקבים הגדולים בארץ, ונשאלת השאלה: למה? האם זה חוסר עניין בשוק המסעדנות, שבין כה וכה הסוכנים של היקבים פוגשים בכל השנה, או שזה מצביע על משהו יותר עמוק מבחינת קשיים שקיימים ביקבים?
יקב כרמל החליף מנכ"ל, ויכול להיות שיש סדרי עדיפויות שונים מבחינת התקציב. ההשקעות של כרמל במעבר ליקב החדש באלון תבור היו בהיקף של מיליונים רבים, ואולי זו גם דרך לחסוך.
יקב ברקן סגל גם הוא היה השנה בכותרות, ואולי בגלל זה לא היה זמן להתעסק עם התערוכה.
ניסיון הנהלת טמפו להזיז את המנכ"ל המיתולוגי שמואל בוקסר ולמנות את אילן חסון (אקס בנימינה) למנכ"ל, טורפד – ואילן חסון לא יהיה מנכ"ל ברקן סגל.
בוקסר נשאר וממשיך עד סוף החוזה, מתישהו בשנת 3000…
יקב טפרברג עשה השנה מיתוג חדש. ההוצאות על המהלך היו גדולות, וגם פה כנראה רצו לחסוך.
חברת הכרם החליטה השנה לא להגיע לאירוע, והעניין מאוד מוזר. לעומת זאת חברת שקד ודרך היין הגיעו במלוא כוחם והנוכחות הורגשה בכל קומה בתערוכה. מקצוענות, שמחה ויין טוב נמזג לכולם. כך גם קונגלומרט ישרקו-הסקוטית-עמק האלה.
יקב ברבדו הפתיע השנה והגיע לתערוכה בתל אביב – מה שלא נעשה עד כה, ואני שמח על ההתקרבות אל העם.
הרבה יינות חדשים נטעמו בסומלייה 2016, ואנחנו נקדיש מאמר נפרד על היינות הללו בשבוע הקרוב.
בתמונה אלון גונן וחברים בתערוכה. צילום ישראל פרקר
2: מכון היצוא הישראלי 1 – מארחים עיתונאים ומבקר יין מחו"ל
מכון היצוא הישראלי אירח בשבוע הסומלייה, עיתונאים ומבקרי יין מחו"ל, על 
מנת שיסקרו את יקבי ישראל.
הוזמנתי להצטרף ולנסוע עם חבורת העיתונאים (בתמונה חלק מהעיתונאים ליד הגבול עם מצרים) לסיור יקבים בדרום ביום האחרון של ביקורם בארץ. הסיור כלל את היקבים רמת נגב, יתיר ומידבר. יומיים קודם לכן הם היו בסיור יקבים בצפון.
מעבר לעזור לייצא יין לחו"ל ולהקל על הרוצים לעשות זאת, חלק מהתפקיד של מכון היצוא הינו לקדם את יינות ישראל ברחבי העולם. השנה הובאו מספר עיתונאים מארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה, גרמניה והונגריה.
ראשית, ומה שהכי בלט לעין, זו ההפתעה שלהם מהיופי של ארץ ישראל; מדינה כל כך קטנה שיש בה גם יין, גם שלג וגם מידבר. ההתפעלות הייתה אמתית ומאוד מורגשת.
שנית, היין הישראלי ריתק אותם, ובעיקר ההבנה שיין ישראלי הוא לא רק יין לצורך פולחן. פה נדרש לייננים הרבה זמן להסביר מהו יין כשר, ולמה יין כשר לא משפיע על איכות היין לרעה. בעצם, רוב השיחות שלנו היו על המושג "כשר", שפשוט לא מובן להם בעליל.
הם עדיין חושבים שיין כשר הוא לא יין רגיל, ומדובר ביין שונה.
ללא ספק, המושג "כשר" אינו מובן, ואי ההבנה הזו די עושה נזק לאיכות היין הישראלי בחו"ל, כפי שהתרשמתי מאותם עיתונאים.
היין הישראלי בחו"ל נמצא בדרך כלל במדור היין הכשר, ולא במדור בו הוא ראוי להיות, כמו מדור יינות ים תיכוניים או יינות זניים וכולי.
מיקומו במדף הכשר פשוט מרחיק כל מי שאינו יהודי שמחפש את היין הכשר.
אפשר לעשות המון תערוכות בחו"ל והמון פרסום, אבל אם לא מסבירים את הדבר המהותי ביותר – שיין כשר הוא קודם כל יין רגיל לחלוטין – לא יעזור שום דבר במישור העסקי.
טוב עשה מכון היצוא, שסוף סוף העניק אפשרות לאורחים מחו"ל לקבל הסברים ממקור ראשון, והפגיש אותם עם הייננים שעושים את היין הכשר. גם משגיחי הכשרות היו ביקבים, והעיתונאים הבינו שהם חלק מאנשי היקב שעובדים קשה, ולא רק מקבלים את הצ'ק בסוף החודש.
טעימת היינות הכשרים הוכיחה לעיתונאים, כי אין כל הבדל בין יין כשר ליין לא כשר. גם אם נטעמו יינות שפחות ערבו לחך העיתונאים, הם נבחנו בפרמטרים של יין – ולא בפרמטר של יין כשר שחייב להיות לא טוב על פי תפיסתם והבנתם עד כה.
הייננים והיקבים שאירחו את העיתונאים בשיא המקצועיות, חוו חוויה מעניינת, ודרך העיתונאים יכלו בעצם להבין את הלקוח (הלא יהודי) בחו"ל.
העיתונאים חזרו כל אחד לארצו עם תשובות ועם חוויות מאוד מעניינות בעקבות הכרת ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה דרך ענף היין.
המפגש עם הייננים ובעלי היקבים היה מרתק ומאוד חם ולבבי – כיאה לתרבות הישראלית. השירות שנעשה בשבוע הזה למדינת ישראל על ידי מכון היצוא הוא רב, והעניק ליין הישראלי את תעודת השגריר היפה שלנו בכל העולם, ועל כך שאפו גדול ליערה שמעוני, מנהלת תחום היין במכון היצוא.
3: מכון היצוא הישראלי 2 – נתונים מפתיעים
מכון היצוא פרסם את הנתונים השנתיים לקראת תערוכת סומלייה, וההפתעה 
הייתה רבה: שוק היין בישראל מתחזק משנה לשנה.
להערכת מכון היצוא, כיום פועלים בישראל כ- 300 יקבים, שמתוכם כ- 60 יקבים מסחריים והשאר יקבי בוטיק ויקבי גראז'.
שוק היין בישראל מגלגל כמיליארד ש"ח בשנה. היקף הייצור עומד על כ- 40 מיליון בקבוקי יין ו- 10 מיליון בקבוקי מיץ ענבים.
להערכת מכון היצוא, כ- 20% מייצור היין הישראלי מופנה ליצוא לרחבי העולם.
נתון שאין עליו תשובה, והוא לא ממש קשור למכון היצוא אבל מעניין לא פחות, הוא לכמה מהיקבים הללו יש רישיון יצרן ורישיון עסק – נתון שאף אחד לא מדבר עליו, וחבל.
הנתון על היקף הייצור – כ- 40 מיליון בקבוקי יין ו- 10 מיליון בקבוקים של מיץ ענבים, מפתיע ומרתק.הדעה המקובלת שצריכת היין בארץ היא 5 ליטרים לאדם לשנה (וזה כולל מיץ ענבים ויין קידוש) מתייחסת לכלל האוכלוסייה בארץ, אך בתחשיב צריכים לקזז הזה את כל אוכלוסיית המוסלמים שלא שותים יין, את אוכלוסיית העד גיל 18 שלא שותים יין, וכמובן עוד כמה מיליונים שלא מתקרבים ליין כי הם לא אוהבים ולא מתחברים וכולי. נקזז את היצוא שעומד על 20% על פי הנתון של מכון היצוא, ונוסיף את היבוא שעומד על 20%.
אז הנתון של 5 ליטר לא ממש רלוונטי, ושוב אני שואל היכן כל היין שמייצרים כל שנה? מי שותה בארץ 40 מיליון בקבוקי יין?
או שהנתון של תצרוכת היין לנפש בישראל מעוות ולא נכון, ובארץ שותים הרבה יותר יין מהנתון שתקוע כבר כמה שנים, או שפשוט המחסנים של היקבים עמוסים ביין והוא לא נמכר. יש תשובות למישהו?
4: ביקבי ברקן מאוהבים
לקראת וולנטיינ'ס דיי שיצוין כבכל שנה ב- 14 בפברואר, יקבי ברקן מציגים
לראשונה את יין המרסלאן שלהם – זן חדש בסדרת ספיישל רזרב וראשון הבציר לשנת 2013, שיגיע לחנויות בדיוק בזמן לחג האוהבים הבינלאומי, והנה סיבה למסיבה,
אני שואל: האם זו תחילת בוא המשיח החילוני אלינו? טפרברג – אנא הגישו לנו יין של שיקי ואוליבייה במיוחד לכריסטמס, ואולי כרמל יעשו משהו מעניין ומיוחד לסילבסטר? ומה עם יקב רמת הגולן? ואולי יקב ירושלים ויקב ציון יעשו ביחד משהו מעניין לחג הפסחא?
אני אוהב ומבטיח לפרגן. אין על הבוקסר, אין.
5: יקב ירושלים: הדברים שיש ליקב מתחת לשולחן
היינן של יקב ירושלים לא מפסיק להפתיע. סם סורוקה (כאן בתמונה עדיין כשהיה יינן יקב מוני) חוגג בקרוב שנתיים
ביקב ירושלים, ובתערוכת סומלייה הצלחתי לטעום יין שאוטוטו יוצא למדפים.
שנת השמיטה בעייתית למרבית היקבים הכשרים, אבל ביקב ירושלים הולכים לנצל זאת כמה שאפשר.
בלנד 2015 : קברנה פרנק וקברנה סוביניון ביחסים שווים. מדובר ביין שנמצא עדיין במיכל הנירוסטה, וסם סורוקה לא מתכוון להכניס אותו לחבית בגלל השמיטה, כי זה יין שיהיה קשה למכור בגלל היתרי המכירה. סם הוסיף מעט שבבים, ונתן לחומרי הגלם לעשות את שלהם.
התוצאה: יין צעיר, בועט, עם פרי מדהים בתולי. טעמים נקיים ובוסריים – כל מה ששני הזנים האלה יכולים להוציא בלי תוספות ובלי התערבות יד אדם קיים ביין הזה. 13% אלכוהול בלבד. יין קיצי מדהים. המחיר שנקבע לבקבוק יין כזה הוא גג עד 20 שקלים. מישהו השתגע. מדובר ביין טוב. מאוד.
בלנד 2015: שיראז ומרלו. גם כאן חומר גלם מכרמי הר ברכה. מעט שבבים. ליטוף של סם, וגם פה המחיר עד 20 שקלים. מתיקות מקסימה שמגיעה מהמרלו, לצד הילדותיות של השיראז. חוויה מדהימה. לא לפספס.
6: יקב דרימה: הפתעה בסומלייה
יקב חדש שפגשתי בתערוכה, שככה משך את העין ולא רק בגלל התווית
המיוחדת שיש ליין, ובטח לא בגלל השחקנית שאני מאוד אוהב – דרימה ווקר, ומי שלא ראה את הסרט המופרע הזה Don't Trust the B in Apartment 23, שייראה.
יקב דרימה הוקם בסוסיא תחת השם 'שוקק' ב-2007 על ידי אלעד (בתמונה) ונאוה מובשוביץ, והוא משלב מורשת חקלאית של שלושה דורות של חקלאים עם חשיבה יצירתית וגישה חדשנית. לאחרונה היקב עבר מיתוג חדש, ויצא עם סדרת יינות מרתקת.
שיראז 2012: 12 חודש בחבית, 14% אלכוהול. יין עם ריחות נקיים של פרי בשל, עם חבית שמעקצצת בלבד – ושאפו על כך.
בפה יש טעמים טובים וחמיצות מאוד מאוזנת. אם ציפיתי למצוא בטעמים סגנון עולם חדש או כיוון אוסטרלי, אז ההפתעה הייתה גדולה, ובפה יש יין רגוע, טאנינים טובים ורגועים, חמיצות שמשתלבת היטב עם הפרי. יופי של יין.
דרימה בלנד: 75% קברנה סוביניון עם תוספת של פטי וורדו. יין בשל מאוד, גברי מאוד ובעל נוכחות מרשימה. חבית מורגשת היטב, שעושה טוב לבציר המאוחר של הענבים. גם יין זה מקסים לטעמי.
יקב דרימה-שוקק
