חוויית טעימת יינות יקב מרגלית ב"דרך היין" ברעננה

על תג המחיר של מרגלית אפשר תמיד להתווכח. בתמורה לערב שכזה ב-85 ₪, ש-15 ₪ מהם הפכו לזיכוי מיידי לרכישה מיינות הטעימה, העסקה הרבה יותר מכדאית

בשעה 20:00 כמו חיילים למסדר, התקבצה לה קבוצת מוזמנים, 15 איש ואישה שנרשמו מבעוד מועד לאירוע טעימת יינות לאורך ציר הזמן של יקב מרגלית.

'נרשמו מבעוד מועד, כתבתי, מאחר ולאירוע נרשמנו חבריי ואנוכי ביום קבלת העלון החודשי של "דרך היין" בדואר, וכבר היה ספק לעניין המקומות השמורים, ונאמר לנו כי הרשימה כבר כמעט סגורה, כך שנרשמנו ב"סטנד ביי" שהיה יותר מכדאי, ובהמשך תתרשמו גם אתם למה וכמה.

אז ככה, מסתבר כי האירוע היה ב-OVER BOOKING (רישום יתר), ולפיכך אירוע אחד שאינו מופיע ברשומות היה כבר ביום ב', ואילו האירוע הרשמי המופיע בהזמנה המקורית היה ביום ד'.

15 איש ואישה אמרנו בחתך גילאים של 40-55, וחלק מהקבוצה עושה רושם, הנם בקשרי היכרות וידידות על רקע אהבה משותפת ליין. קבוצה מכובדת לכל הדעות, ניכר היה כי מדובר בקהל מבוסס, יודע ומבין דבר או שניים ביין, וכי המפגשים הללו אינם בגדר התנסות ראשונית.

קיבלו את פנינו דקל וליאת מ"דרך היין" בכוסית שמפנייה קלילה וצוננת, ומכאן נכנסנו לחדר האירוח/אירוע.
על שולחן עץ ארוך שסביבו 16 כסאות (כולל למרצה), סודרו בקפידה כוסות יין גבוהות ואיכותיות. לכל טועם היו כ-4-5 כוסות. על השולחן היו סלי קש עמוסי פרוסות עבות וטריות של לחם ביתי משודרג טעמים, צלחות ירקות למיניהם, ולצידן צלוחית שמן זית איכותי מעורבב עם חומץ בלסמי.
על צלחות הגשה גדולות מעץ, סודרו ירקות אנטי פסטי מטוגנים ולצידם, מה מפתיע, פרוסות בשר בקר מעושן ומתובל, והפעם בלי גבינות.

12-11 בקבוקים הטעים אסף מרגלית, בנו של הדוקטור לכימיה פיסיקלית יאיר מרגלית, כשהוא עושה זאת בשלוה, בנינוחות, בקלילות, בידע ובקיאות רבה, כשהוא משלב הומור עם הסברים מעמיקים מתובלים באנקדוטות מצחיקות על עולם היין.

אודה ואתוודה כי הטעמת יין והסברים הניתן מפיו של היינן בעצמו, שונים לאין שיעור מהטעמה של מדריך יין ידען ככל שיהיה, שכן כאן הנשמה והמעורבות והזהות של היינן עם תוצרתו הם מקשה אחת.

פותח ואומר אסף: "הדבר הכי חשוב ביין הנו חוויית השתייה וההנאה ממנה, ובאיזו חברה אתה שותה". לפקטורים אלו השפעה רבה.

1.קברנה סוביניון 2003– כשיצא היין למכירה, הוא היה "סגור" במין תרדמת. חלפו שנה-שנתיים, והיין "נפתח" והוא מפתיע בטעמיו- אהבנו.
2. קברנה סוביניון 2001– היין הרבה יותר מבוגר מקודמו. את בגרותו ובשלותו מרגישים, הוא יותר עגול, ופחות עוצמתי.
3. קברנה סוביניון 1998– יין עם הרבה "בוקה". קיימים ריחות שניונים ושלישונים, והוא פחות מרשים מקודמו. קיימת חמיצות מסוימת, היין בהחלט צריך יותר זמן. יש מקום לתת לו להיפתח ולנשום, לאו דווקא בדיקנטר. ניסינו זאת בכוס, ואכן מאוחר יותר, בחלוף כשעה מרגע המזיגה, היין "הולך למקומות אחרים".
4. קברנה סוביניון 1994 – במילה אחת WOW – איזה "שוס". יין פירותי, עשיר בטעמים ובריחות, מותיר מאחור את ה- 1998. גוף מלא, עם עוצמתיות רבה, בתוספת שמץ של מתיקות מרגליתית – פשוט אדיר. היין לא מוצע למכירה, ולפיכך יהיה נדיר להשיגו. נודע לנו כי הוא מאוסף משפחת שקד, והובא לאירוע במיוחד.
5. מרלו 2001– יותר מורכבות או יותר עוצמה? זו השאלה עליה היו הדעות חלוקות מול המרלו 99 שבא מיד אחריו.
6. מרלו 99 – יש הגורסים שטרואר, כגורם המשפיע על איכות וטעם היין, משרת את היינן לטוב ולרע. במרלו 99 הגיעו הענבים מרמת ערד, אזור הידוע כאזור חם עם שמש חזקה. לכך יש השפעה על המרלו, ופועל יוצא מכך שהיינות "עולים מהר" למעלה. הם מורכבים מאד ובשלים, ויש מקום לשתותם עתה, ולא לתת ליין להתבגר, שכן מ"פיק" העלייה, היין יחל לרדת ויאבד מטעמיו. אנחנו אהבנו את המרלו 99 – לשתות ועכשיו.
7. מרלו 95 – הרגשנו שהיין נמצא עכשיו ב"פיק". זה שיאו של היין, ומכאן הוא כבר יורד. קצת הפתיע אותנו היין בגיל הזה (10 שנים). צבעו נוטה לעכור מעט לכיוון גווני החום משהו, סימני משקע ניכרים בכוס, אבל זה אינו פוגם בחוויה, שכן אתה מצפה לקבל זאת מיין בגיל הזה. מצאנו אותו בהחלט ראוי לשתייה, והוא יין כייפי לשתייה עכשיו. הוא לא עוצמתי, ויש לו עדיין בוקה חזק, ריח מסוים של קרמליזציה כמו קליפת תפוז. היין בהחלט מבוגר ומעניין.
8. קברנה פרנק 2003– הקברנה פרנק מתחבר לדרום צרפת ולאזור בורדו. לזן תכונה ואופי דומים לקברנה סוביניון, אך כאן בא ההבדל. ישנם "טעמים ירוקים" בזכות השמש הטובה כאן בארץ. אתה בעצם טועם קברנה, אבל בפה אתה מרגיש משהו כמו איזה "טוויסט" מסוים בחיך ובאף של "טעם ירוק"; משהו כמו פלפל ירוק. גם כאן המתיקות המרגליתית מלווה, אבל היין קצת שונה והוא נעים וטעים לחיך, ובהחלט עומד בזכות עצמו בנוכחותו. אהבנו.
9. "אניגמה 2003"– בלנד בורדולזי, המכיל הרבה קברנה, קצת מרלו, קצת קברנה פרנק. מאד מורכב, מאד מעניין. יין שנוצר ע"י התססת שני זני ענבים ביחד. והתוצאה מדברת בזכות עצמה. רבים מהנוכחים בערב הטעימה אהבו והכירו את האניגמה- אהבנו.
10. מרלו 2005 – היין שטעמנו יכול להוות קוריוז. מדובר ביין שיצא אתמול בצהרים מחבית והובא לכאן לטעימה. זהו יין שאתה לא פוגש. היין גס ומחוספס, לא ברור משהו, לא מוכן. הוא הובא לכאן בכדי לתת לטועמים את תחושת היינן, על מנת להבין עם מה הוא מתמודד בהליך היצירה. היין הוא 100% מרלו טהור, הוא צריך עוד זמן חבית. אין כאן מתכון או נוסחה ברורים. זו אינה מתמטיקה להמונים. יש ריח שארי משהו, כמו חמאה או ריחות מחלבה (מהחומצה המלולקטית). ישנם ריחות של דובדבן לא בשל; איזו מן תרכובת של ריחות אדומים לא בשלים. כבר עתה מסתמן ליין פוטנציאל. כאשר ריחות המחלבה נמוגים אט אט, מתגלה יופיו של היין הבתולי. לסיכום: חוויה עם טעם עוצמתי. אנו סבורים שמרגלית הולכים "לתת מכה" עם היין הזה.
11. סוביניון בלאן 1993 – היין שטעמנו יכול היה להיות קוריוז. הוא היה רחוק כבר מלהיות יין. יין זה שעבר חבית, וגילו כבר כ- 12-13 שנים, כבר לא נתן להרגיש את טעמיו של הסוביניון בלאן. היין היה לא טוב. הוא לא היה מקולקל חלילה, היו בו טעמי חמאה שהייתה יותר מדי זמן במחבת…אולי בשביל ההתנסות, אולי ללמוד עוד משהו על פוטנציאל ההתיישנות של יין לבן או בכלל, אולי במקום איזה שהוא יין קינוח לסיום, זומנה לנו הטעימה הזו.

לסיכום, הערב היה אחד מהאירועים היותר מהנים בתחום היין שחווינו חבריי ואני היום. רשת דרך היין וחנות רעננה יצאו מגדרם על מנת להעניק לנו, האורחים, ערב מקצועי עשיר ומזמין. כוס המדידה של ליאת הייתה מדויקת להפליא, ולא נמצא ולו טועם מקופח אחד.

יינות יקב מרגלית הם יינות איכותיים, הממוצבים ברף מחיר די גבוה בחנויות היין.
על תג המחיר אפשר תמיד להתווכח. בתמורה לערב שכזה ב-85 ₪, ש-15 ₪ מהם הפכו לזיכוי מיידי לרכישה מיינות הטעימה, העסקה הרבה יותר מכדאית.


(צילום: דני רובין)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר