אדום, לבן וקינוח בטעימת אכול ושאטו בפרי הגפן

הטעימה המקדימה לקראת האביב וחג הפסח, התקיימה במקום מיוחד במינו בעיצובו ובאווירה השוררת בו: חנות פרי הגפן בנווה צדק הציורית בתל אביב. הטועמים שלנו היו חבורה של חובבי יין צעירים לצד העיתונאים מימי בן יוסף ואמנון פאר

אתר "אכול ושאטו" ממשיך במיזם של שילוב בין קהל יעד ההולך ומתעצם הפונה כל העת לאתר בחפשו אחר חדשות וחידושים על מסעדות, אוכל, יין, ודברים טובים בחיים; לבין מי שמבקשים להתחבר לרעיון של טעימת יינות משותפת והעברת רשמי טעימה בגובה היין אל הציבור.

הטעימה העיוורת המקדימה לקראת האביב וחג הפסח, התקיימה במקום מיוחד במינו בעיצובו ובאווירה השוררת בו: חנות פרי הגפן בנווה צדק הציורית בתל אביב, מול מסעדת ננה – כאשר שני המקומות הנם בבעלותו של גולן דור, ואת פרי הגפן מנהל יוני לוינגר, ידיד ותיק של מערכת אכול ושאטו.
הטועמים שלנו היו חבורה של חובבי יין צעירים לצד העיתונאים מימי בן יוסף ואמנון פאר.

סבב ראשון: יינות לבנים של קיץ נטולי עץ
פתחנו את הערב בסבב של ארבעה יינות לבנים, המתאימים לחג הממשמש ובא, ובוודאי לימי ולילות הקיץ הרבים הצפויים לנו.
במקום הראשון, ובהפרש של עשירית הנקודה, הוביל יקב פלטר עם הסוביניון בלאן פלטר 2007 – יין רענן, פריך וחד המביא עמו לאף ניחוחות פירותיים של פרי הדר, עם דגש לכיוון האשכולית. החמיצות מודגשת ברקע נימה טרופית מגרה חושים. יין כייפי. מחירו כ- 70 ₪.

במקום השני, כאמור בהפרש של עשירית הנקודה, דורג יקב עגור עם יין מפתיע, אותו לגמתי לראשונה ביום ו' האחרון בטעימת רחוב במדרחוב נחלת בנימין, בחזית בר השף אל-בריו. כבר שם היין – בלנקה עגור 2008 – גירה חושים עם הרבה פירות קיץ באף, רעננות מלטפת ופריכה. קחו מלון לבן ומשמש כתום ועסיסי וערבבו יחדיו, ותקבלו את הכול ובשפע באף ובטעם. היין מורכב מבלנד של ויוניה וריזלינג, והוא בהחלט ההפתעה לטובה המזומנת לנו לקראת הקיץ. מחירו 80 ₪.

במקום השלישי יקב בן-חיים עם השרדונה 2007 נטול חבית מהסדרה הצעירה. יין רענן צעיר, עם ארומת שרדונה אופיינית. מחירו כ- 48 ₪.
למקום האחרון בסבב טעימה זה הגיע הסוביניון בלאן אסף 2008. האף הביא עמו שלל נעים ומזמין של ריחות פרי רעננים, פרי טרופי, אננס, דשא קצוץ וליצ'י עם אשכולית. בפה היה דיסוננס מסוים מול הארומות, ומכאן אכזבה יחסית. מחירו 70 ₪.

סבב שני: אדומים – האם באמת ישנם יינות "עולם ישן" בארץ?
אפתח ואספר לכם, שמכל הפאנלים שקיימנו עד היום ב"אכול ושאטו", עם יינות לבנים ואדומים ישראלים ותוצרת חוץ, הסבב של היינות האדומים שזימן לנו יוני לוינגר בחנות "פרי הגפן" היה הטוב אי פעם.
רחשי ההתלהבות של טועמי היין הלכו והתרבו מכוס אחת לרעותה, וזאת עוד בטרם נחשפו בפניהם היינות שהם טועמים, עם פרטים על מקורם והרכב זניהם, ולבטח מחיריהם של היינות, שבסוף הטעימה יכלו להפיל מהכיסא לא מעט מהמשתתפים.

את המקום הראשון, כשהוא משאיר מאחוריו יריבים כבדי משקל, גרף האורטל מרלו רמת הגולן 2004.
האף הביא עמו ניחוחות של קרמל, כמו סוכריית חמאה "וורטרס אוריגינל". כל מה שכתבתי בטעימה של אירוע ההשקה שלו בכרם אורטל, חוזר פעם נוספת ללא כל הסתייגות. זהו יין מרלו של אזור קר. צבע מצוין – כהה ומבריק, יין צעיר ממש ירוק מכרם צעיר. פרי אדום עם ארומות של שוקולד, טבק וקקאו. עשבוניות לא ירקרקה, אלא כזו הנוטה לכיוון התבלין כמו אורגנו, מרווה, זית ופטל טרי, פרחים יבשים, ואדמתיות מסוימת. תות יער שחור, פטל שחור ודובדבן.
ברקע קליפת תפוז. מורכבות אינטנסיבית, ריכוז של טעם, גוף מרשים וטקסטורה. הסיומת ארוכה ומורכבת. זהו יין עם פוטנציאל התיישנות של שנים רבות, ויש לו כל היומרות והקבלות להיות כזה. יין פשוט נפלא; כזה שאת הטיפה האחרונה בכוס אתה משאיר לאחר כך. מחירו 230 ₪.

במקום השני הפתיע המדו קברנה 2004 של יקב וילה וילהלמה. כשהסתיימה הטעימה סיפר לנו יוני לוינגר, שהכין את הבקבוקים לסבבי הטעימה בחשאיות רבה, כי מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה הגיע מוקדם יותר בערב לחנות עם משלוח יינות, וכאשר שמע שלטעימה מיועד הקברנה סוביניון 2004 של וילה וילהלמה, ביקש מוטי להחליף את היין במדו קברנה 2004, והוא מן הסתם ידע למה.
היין הביא עמו תחושה של עץ נוכח ובולט, ואלכוהול גבוה שהותיר בפה מתיקות מדומה גבוהה, עשבוניות ופירות יער אדומים ושחורים. הסיומת ארוכה ומתובלנת. מחירו 205 ₪.

במקום השלישי יקב מרגלית עם הקברנה פרנק 2006 – מורכבות ועושר טעמים, פטל שחור ודובדבן, וחומציות טובה. יין עגול וחלק, מעודן ומעניין. הסיומת ארוכה מפתה ומושכת. מחירו 230 ₪.

למקום האחרון בסבב זה, ודי שלא בצדק, הגיע היתיר קברנה סוביניון 2005.
למה לא בצדק תשאלו? ובכן, מול יריבים בליגה של הגדולים היתיר התגמד במעט, אבל רק במעט. מאידך, באשמתנו אולי אצה לנו יותר מדי הדרך, ולא אפשרנו לו מספיק זמן להיפתח, או לחילופין שללנו מראש חדרוד בדיקנטר, ולא הענקנו ליין את התנאים הבסיסיים להם בפירוש הוא היה ראוי. במחיר מצוין של 115 ₪ מול המתמודדים מולו, היקרים ב- 100 שקלים ויותר; היווה היתיר 2005 יריב עיקש ובהחלט ראוי.
היין הפגין איזון מצוין, עושר ארומות וטעם, גוף מלא מתיקות מדומה וחמימה, פירות יער, קופסת טבק, ומורכבות מעניינת ועשירה.

סבב שלישי: יינות קינוח
הסבב האחרון, שיתכן ולדעת אחדים צריך היה להתחיל איתו את הטעימה כולה, ואולי אפילו להסתפק בו, היה מתוק מאין כמותו.
סבב זה זימן שני יינות קינוח להשוואה לא הוגנת מול שני יינות פורט – או דמוי-פורט – שלא כל כך מוכרים לרבים מאיתנו.
אני מודה ומתוודה שחרף חיבתי הרבה למתוק המתוק הזה, נחשפתי בערב זה לשני הפורטים הללו, וטעמתי אותם לראשונה.

במקום הראשון בסבב יינות הקינוח זכה יין הדמוי פורט של יקב גלאי.
היין של אסף גלאי מפתיע. הוא היה מתוק, עמוק, סמיך ועשיר מחברו דמוי הפורט של תשבי, ועל כך הוא זכה במרבית הנקודות.
הוא עשוי מבלנד של 60% ענבי קברנה סוביניון, 35% ענבי מרלו ו- 5% ענבי זינפנדל, ושמו הוא מן הסתם הנגזרת של מהותו: "סוויטי".
יין זה זכה במדליית ארד בתחרות אשכול הזהב, ובמדליית זהב בתחרות היין הבינלאומית טרה וינו 2008.
לדברי אסף גלאי, עמו שוחחתי לאחר הטעימה עת בישרתי לו על הזכייה בפאנל שלנו, זהו יין דמוי פורט היחיד כיום בארץ שהינו גם Estate Wine, גם Single Vineyard, וגם Vintage; כלומר יין שמיוצר גם בכרם השייך וצמוד ליקב, גם כרם יחידני (חלקת כרם אחת ולא ערבוב של מספר חלקות), וגם שנת בציר אחת – 2004. רמת האלכוהול ביין 19%.
שימו לב לאטרקציה המתבקשת: בעת השקתו נמכר היין במחיר של כ- 90 ₪. בחנות פרי הגפן הוא נמכר ב- 105 ₪. יודעי דבר מספרים שהיין הפך במקומות רבים לפריט אספנים, ומחירו כבר נושק את ה-200 ₪ ומעלה. אז אני משאיר את ההחלטה בידיכם.

למקום השני ובתוצאת נקודות זהה ביניהם, הגיעו שניים: הירדן בוטריטיס סמיון אציל 2004 של יקבי רמת הגולן – עם המון דבש בפה עץ קלוי, קליפה של תפוז ודף של "לדר" משמש מיובש. היין סמיך ומלטף ומזמין, טעים ומהנה, והסיומת נמשכת ונמשכת. מחירו 150 ₪.
לצידו דורג הפורט של יקב תשבי: פורט ברברה זינפנדל תשבי 2006.
היין יושן בחביות השוהות בשמש במשך כ- 18 חודש. צבעו מרוכז בגוון חום מאוד פירותי, מעט פחות סמיך מאחיו דמוי פורט של גלאי, והוא מקנה תחושה חמימה כמו של דובדבנים. הוא מורכב מבלנד של 50% ענבי ברברה ו 50% זינפנדל, בתוספת ברנדי. מחירו 200 ₪.

למקום האחרון, ושוב הייתי אומר שהטעימה אינה נכונה בהיבט של השוואה ראויה ושקולה, הגיע המוסקט אלכסנדרוני 2004 של וילה וילהלמה – היין הוגש צונן במידה, והיה מרענן ופרחוני עם מתיקות אולי גבוהה במקצת, ולצדה פרי טרופי והרבה ענבים ירוקים. כמו תירוש של יין של הילדים בשולחן ליל הסדר.
במחיר של 45 ₪ בלבד הוא פשוט כייפי, קנייה ראויה עם יופי של תמורה למחיר, כיין קינוח ללא הרבה יומרות.

בין שלבי הטעימה נהנינו מכיבוד עשיר ונדיב של לחמים טריים, שמן זית, גבינות מעולות, ומגשי ירקות מרהיבי עין וטעימים לחך, שהוגשו לנו על הבר של פרי הגפן, המתפקדת כחנות יינות ישראל (בלבד) וכבר יין בו ניתן לרכוש את היינות במחירי חנוצת ולהוסיף 20 ₪ כדמי חליצה, ואז לשבת במקום ספוג האווירה רק עם היין או גם עם מנות קלות המלוות אותו.
החנות גם מקיימת פעילויות חודשיות וטעימות משתנות, כך שבהחלט כדאי לעקוב אחרי הנעשה בפרי הגפן.

פרי הגפן
רח' אחד העם 4
נווה צדק תל-אביב
טל. 03-5169168
www.pri-hagefen.co.il

צילומים: דני רובין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר