איך עושים יחסי ציבור לבר?

יש שאלות רבות שצריכות להישאל כאשר רוצים לעשות יחסי ציבור למקום בילוי בכלל, ולבר בפרט:
האם הבר הוא "דאנס בר"?
האם הוא "בר שכונתי"?
האם הוא "בר אופנתי" בעל סלקציה קשה?
האם לבעלים היה כבר ניסיון בתחום, היו לו ברים אחרים?
האם אנשי יחסי הציבור, לא אלו שעובדים מול המדיה אלא מול הקהל, הם מוכרים?
מבצעי אלכוהול יוצאי דופן, קוקטיילים מיוחדים?
גילאי הקהל?
מיקום?
קונספט?
עיצוב מיוחד?

עבודה מול המדיה – רעיונות
אם זה בר שכונתי וקיים קשר מיוחד עם הלקוחות, ניתן לכתוב על "שיחת הברמן". מכירים את הסצינות הידועות בסרטים של השיחות של הברמן והלקוח?
אם העיצוב מיוחד, גם זו יכולה להיות סיבה לכתבה.
אם הדמות שמנהלת את המקום היא ידועה בתל אביב, ניתן לכתוב על סיפור החיים שלו, כמו שעשו על הבעלים של "הלנסקי"

באחת המסעדות השכילו "להמציא" כמה קוקטיילים מוזרים, והופ.. הכניסו את זה לעיתון. כך גם שמות מוזרים. ידעתם שיש משקה הנקרא "זיון ארוך על הקיר"?, כך שקוקטיילים ושמות מוזרים בהחלט יכולים להיות אופציה.
מה לגבי להביא את אחד הדיג'יים מה"אולד סקול" של תל אביב, ולעשות עליהם כתבה כעושים מעין קאמבק במועדון? דיגיי צ'ופי, דיגי יהל?
המדיה אוהבת כתבות על תופעת הסלקציה. בסופו של דבר, כתבות אלה עושות טוב למועדונים אל מול הבליינים.

מיקום: לדוגמא, אם הבר ממוקם בפלורנטין, ניתן לעשות כתבה על תופעת פלורנטין – סוג של מקום מחתרתי פריפריאלי לבליינים, אבל בתוך תל אביב.
אם המקום בנמל, ניתן לעשות כתבה על ה"פוזה" – כמובן בצורה חיובית – בנמל שמפוצץ באנשים מהרצליה, רמת אביב וכו'. "האם מיקום מגורים משפיע על המקום אליו נצא?" – אולי גם כן קו מחשבה לכתבה.

שכבת גיל וקשר אישי עם הקהל
אני ממליץ מאוד לעבוד גם בפייסבוק בנושא. שכבת הגיל שלי, לדוגמא, עובדת בעיקר דרך האינטרנט כדי לקדם מועדונים. אם המועדון פונה לגילאים של בנים בגיל 24 ובנות בגיל 23, בערך, הרי העבודה מול המדיה פחות רלוונטית, כי הם מסתמכים בעיקר על קשרים ארוכים מול יחצנים של מועדונים שמזמינים אותם, או מחליטים אם להגיע לפי דיג'יי כזה או אחר – לא מהשמות הגדולים, אלא גם לפי היכרות אישית. הדבר היחידי המשותף לשכבות הגיל הוא עניין הסלקציה. מיתוג המקום כבעל סלקציה הוא רלוונטי.

מעבר לכך, מומלץ להיפגש עם יחצנים שעובדים מול קהל. יש רבים כאלה, וניתן להחליט עם מי להיפגש לפי סוג הקהל, ולבדוק איך הם רואים את הברים, כי הם רואים זאת דרך העניין של הקהל, ואז ניתן לדעת מה "למכור" לקהל במדיה.

לטעמי, העבודה מול המדיה בנוגע לחיי הלילה צריכה להיות בהתאמה מדויקת לקהל, יותר מתחומים אחרים אולי. מומלץ לעשות סבב ברים כדי לעמוד על ההבדלים, ומומלץ להתחיל ליצור קשרים עם אתרי התמונות כמו "לילה".

צריך לקחת בחשבון שהעבודה תהיה רלוונטית בשטח לא פחות מאשר במדיה – שוב, בהתאם לקהל. אין מה לעשות, הקהל סומך על יחצני המועדונים יותר מאשר על העיתון; כך ש"שמועות" או שיווק מחתרתי בעיתונים ספציפי ייעשו את העבודה. יש לא מעט מקומות שביססו את עצמם בצורה מאוד ייחודית.

על כל חמישה ברים, אחד מצליח. בדרך כלל יש שאיפה להביא את הקהל "האיכותי" למשך כמה שיותר זמן, ואז להביא את הקהל ה"פחות איכותי.

שוב, מומלץ לעבוד על "שמועות" בצורה ממוקדת. עובדה שהיום יש בתל אביב בעיקר ברים של עד 400 איש, להבדיל מהימים בהם היו מועדונים שהכילו 2,000 איש. עניין הייחודיות וה"פנטזיות" הוא רלוונטי. כולנו מתיימרים להשתייך לקבוצות הכי "איכותיות", השאיפה שלכם היא שיבואו אנשים בעקבות השמועות, וכל ערב ישארו לא מעט אנשים בחוץ.

עוד כמה טיפים
מילת המפתח: יצירתיות

פעם היינו צריכים לעשות השקה לבר חדש שנפתח על ידי אדם חסר ניסיון בתחום. עלה רעיון לקיים לפני ההשקה תחרות, והוחלט לקיים את תחרות הספרים של תל אביב.
ספרים יכולים לשמש ככלי ליחסי ציבור ברמה הבין אישית. הם כל הזמן עובדים מול אנשים, הם עובדים צמוד לסטייליסטים ומכירים אנשים רלוונטים בסצינה. הזוכה במקום ראשון היה אמור לקבל 15,000 ש"ח.סמכנו על כך שהספרים יגידו לכל מי שהם מכירים לבוא לארוע, מפני שאמרנו להם שחלק מבחירת המנצח יהיה לפי הרעש של מחיאות הכפיים שיקבל מהקהל.
כך הפכנו את האינטרס להצלחת האירוע לשלהם: עבור מחיאות כפיים מרובות הם צריכים להביא כמה שיותר אנשים שיתמכו בהם. כך השתמשנו בספרים כצינור תקשורת.

אופי מקום ומוסיקה
קחו בחשבון שבר המתחיל כ"כללי" יכול למקד את עצמו בהמשך בנישה מסוימת: קהל שאוהב טראנס, היפ הופ וכו' – אך העבודה הראשונית תהיה קשה יותר.
לעומת זאת, בר שיש לו "ליינים" יוכל להתחיל בצורה ממוקדת:
ליין שחורה, ליין טראנס, ליין ישראלית. החיסרון: לבר שעובד על פי ליינים יהיה קשה אחר כך לעבוד בצורה כללית, ויצטרך להיות יצירתי ולחדש כל הזמן

ברמנים
ברמנית שנראית טוב או ברמן מקצועי? מה עדיף: יד כבדה או יד חלשה?
עדיף לשלב, אך לשאוף למקצועי. ברמנית שנראית טוב בהחלט תמכור יותר. לעומת זאת, תארו לכם שיש לברמן יד כבדה והוא טועה רק בחצי צ'ייסר בכל מזיגה. הוא מוזג 1,000 מזיגות בלילה בערך, והבר הפסיד 5,000 ש"ח. אגב, יש מערכת מחשב שמחוברת לבקבוקי השתייה ומוזגת בדיוק את הכמות המבוקשת.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה