איש הענבים סוגר שנה

סוף שנה הוא תמיד זמן טוב לנקות מרתפים. כמיטב המסורת של מוסד היין הוותיק, בית "איש הענבים" בראשות חיים גן, הציע למכירה ללקוחותיו אוסף יינות שנאספו בבית במהלך 2014. צמצום המלאי מאפשר לקהל לקנות יינות טובים ושמורים היטב, וגם מפנה מקום במרתף הבית לחידוש המלאי ביינות חדשים משובחים לשנה הבאה.

כדי לסייע בהחלטה וגם כדי לאפשר לחברים לטעום מגוון של מעל 25 יינות, חלקם לא מוכרים, בסיומה של השנה, התקיימה בבית איש הענבים טעימה רנדומלית ממגוון יינות השונים בזנים, בסגנון וברמות המחיר.

כל אחד, בין אם חובב יין ותיק ובעל העדפות מוגדרות או צרכן יין שפשוט נהנה משתיית יין טוב, יכול למצוא את מבוקשו. מעבר לכך, זו הייתה הזדמנות נהדרת פשוט לטעום הרבה יינות, לפתוח חך לסגנונות, זנים ויקבים לא מוכרים, ולתת לחושים לדבר. בהיבט תמורה למחיר, כל היינות בתצוגה תומחרו במחירים אטרקטיביים במיוחד, עד כדי 50% הנחה ממחירם המוכר לצרכן בשוק.

בצהרי שישי האחרון של שנת 2014 הגעתי למקום, ויחד עם הצוות המקצועי, בחרתי כ-10 יינות לטעימה, לא לפי טעמי האישי, אלא מתוך רצון לתת יצוג למגוון היינות: ישראלים, חו"ליים; עולם ישן, עולם חדש; לבנים ואדומים, וברמות מחיר, איכות וסגנונות מגוונים.

אירוע סוף השנה, סיפר תומר מצוות איש הענבים, מציע במחירי רצפה מגוון יינות מהמלאי הגדול שיש לנו כאן בבית: לבנים, רוזה, אדומים וקינוח, ואף מגוון אלכהולים שאינם יין. יינות שחלקם בסגנון "קנה ושתה", וחלקם נגישים כבר עתה, אך בעלי כושר ישון טוב לאספני יין ומחפשי השקעות אטרקטיביות לשתייה בהמשך.

כדי להבין מהו מחיר רצפה, אפשר לציין את היין הספרדי, ריוחה פאוסטינו 2001 שהוצע ב-150 ש"ח במקום 300 ש"ח מחיר מדף. מקורה 2008, יין הדגל של יקב אמפורה הוצע בשישי האחרון ב- 150 ש"ח במקום קרוב ל-250 ש"ח. היין האוסטרלי גולד לייבל וולפבלאס 2012, הוצע ב-150 ש"ח במקום כ-250 ש"ח.

תחילה ללבנים, שנבחרו בהמלצת קובי מהצוות:
ד"ר לוסאן, ריזלינג חצי יבש 2012, גרמניה. נמכר ב- 50 ש"ח במקום 75 ש"ח
יין מלא ארומות וטעמי פרחים ודבש. בעיקר לחובבי הז'אנר הקליל והמתקתק. מתאים כאפריטיף ללא אוכל או למנה ראשונה. יין של קנה ושתה, ומהנה כשהוא צונן בימים חמימים, גם של החורף הישראלי.

להט לבן, 2012, ישראל. נמכר ב- 100 ש"ח במקום 129 ש"ח
יין שללא היסטוריה של הרבה שנות בציר, הצליח לתפוס מקום מכובד בעולם היין הישראלי, בעיקר בגזרת היינות הלבנים. היינן המוכשר איתי להט הצליח ליצור אותו במחשבה יצירתית, מעט נועזת אך בעיקר במיומנות מקצועית. 70% רוסאן ו-30% ויונייה עם מעט חבית. התוצאה: יין לבן עם תחכום מתאים למביני יין, ובעיקר מתאים לאקלים הישראלי. יין שילווה בהנאה ארוחה גם על בסיס דגים ועוף בכל השנה. נגיש אך עם כושר יישון נוסף לשנה-שנתיים הבאות.

לואי ז'אדו 2012, בורגון צרפת. נמכר ב- 75 ש"ח במקום 140 ש"ח
100% ענבי שרדונה, אך בשונה מיינות שבלי המוכרים במינרליות הבולטת של הפרי, כאן נוצר יין בעל נופך יותר חמאתי. לואי ז'אדו הוא שם מותג מוביל בעולם, וכל יין שיוצא מיקב זה מהווה אטרקציה ללקוחות ורכישה עם תשואה מובטחת. עשייה קלאסית של יין מחבל היין הוותיק והמוערך -בורגון. יין שתמיד כיף לשתות ויתאים למגוון טעמי חך. גם במחיר המלא נותן תמורה מלאה למחיר, ובמחיר של שישי האחרון היה שווה לקנות וליישן ללא היסוס. יתאים לארוחה מלאה עם מנות שסופחות שמנת טוב.

אדומים, בסיוע טל מהצוות:
זינפנדל, ארטיזן, 2011, ארה"ב. מחיר שישי: 75 ש"ח במקום 100 ₪
הזינפנדל הוא זן שצריך להתחבר אליו, ויש האוהבים אותו ואלה שלא. אם כבר אני כן שותה יין כזה, אני מעדיפה להגיע לבקבוק מיקב באזור היין בצפון קליפורניה. היין הזה הפתיע אותי בהחלט, וגם במונחי התמורה למחיר. בחך הוא הרגיש מאוד רך, עם טעם פרי אדום נעים וטאניניות לא מובלטת. גוף מלא שהופך אותו לאלגנטי ומורכב, ובסיומת תיבול פלפלי וסידרי. יין שילך טוב עם גבינות חצי קשות ואפילו כחולות, ומיושנות, וילווה בהנאה מנות פסטה עם רטבים אדומים או פיצות. נגיש אך עם פוטנציאל יישון לשנתיים הקרובות.

מירון, הרי גליל, 2010, ישראל. מחיר אירוע סוף שנה: 100 ש"ח במקום 125 ש"ח
בלנד בורדולזי, מותאם לטרואר הים תיכוני. 73% סירה, 18% פטי וורדו, והשאר קברנה סוביניון. בין היינות הישראלים בטעימה, היין הזה זכה לתשואות חיוביות מאוד מהמשתתפים. משחק נכון עם זני הענבים הניב יין נהדר. תוספת הזנים לסירה יצרה לו איזון טוב. גם אני נהניתי לטעום מהיין, למרות שהוא עדיין צעיר לשתייה. הגוף מלא, עגול ,ונפתח בכוס לאט אך נכון. טעמי פרי אדום מתוק ושחור ממחישים עשייה טובה של יין טרוארי מהגליל העליון. סיומת מתוקה וארוכה, אם כי מעט ריבתית בשל שנת הבציר החמה. במחירו בוודאי נתן תמורה טובה מאוד למחיר.

(הערת המערכת: קורא המכנה עצמו "צפוני", כתב לנו: היין שאתם קניתם בהנחה (100 ש"ח), נמכר בחיפה ב- 65 ש"ח)

ריוחה רזרבה, מוגה, 2010, ספרד.
לא מזמן טעם טל מאיש הענבים את אחיו הגדול של היין הזה משנת 1987. היין היה חיי ומצוין. המחיר בשישי האחרון היה 150 ש"ח, בדומה למחיר לצרכן. תמורה נהדרת למי שאוהב את הזא'נר או למי שרוצות ורוצים להתנסות ביין ריוחה, לא כבד ומורכב מדי, עם ארוחת בשרים ובעיקר בימי חורף קרים. כושר יישון ארוך.

ברברה דה אלבה, פיו צ'זרה, 2012, פיימונטה, איטליה. מחיר שישי: 150 ש"ח במקום 170 ש"ח
יין שאולי אינו מהגדולים והמוכרים מחבל היין הוותיק והמוערך פיימונטה, ושאינו עשוי מהזן האציל נביולו, אך עשייתו מעידה על היתרונות שיש ליקבים בחבלי יין ותיקים במדינות עולם ישן. גיל הכרמים, הוותק והניסיון רב השנים, הם לבד מבטיחים יין שיהיה טוב ומהנה ויזכה להערכה. היין עודו צעיר, אך נגיש, לאחר פתיחה כמה שעות קודם. אישית לא הייתי בוחרת בו לטעימה, אך במחיר שהוצע יש פוטנציאל השקעה טוב למי שרוצה להגדיל את אוסף יינותיו, גם אם לא ביין מהגדולים של החבל.

רכסים, דובב ארגמן, יקב סגל, 2012, ישראל. המחיר בשישי: 100 ש"ח במקום 115 ש"ח
100% ארגמן – הכלאה של שני זנים לא מוכרים: קנריאן וסזאר. יין שמשקף את תפיסתו הנועזת והיצירתית של יינן היקב לשעבר, אבי פלדשטיין. אבי מוכר כיינן האוהב לחזור לזנים המתאימים לטרואר ישראל. הארגמן אמנם קנה שם כזן נחות בארץ, אך במקורו שימש לעשיית יינות טובים.
יין שההזדמנות לטעום ממנו יכולה להפתיע לטובה את מי שלא מכיר את הזן מהעבר. יין צעיר ואולי מעט יקר במונחי שוק יין ישראלי, אף במונחי המכירה, אך מי שכן ישקיע בו ליישון יוכל ליהנות ממנו בהמשך עם ארוחות עוף ובשר בסגנון ים תיכוני.

Les Perdies, 2009, ארגנטינה. המחיר המיוחד: 150 ש"ח במקום 175 ש"ח
100% קברנה סוביניון. דווקא מתוך יינות ארגנטינה, חובבי היין מכירים את אלה מזן המלבק, אך מסתבר שיש גם קברנה סוביניון בארץ זו, שכבר הפכה בעלת מוניטין של מדינת יין טוב בעולם, בעיקר עם תמורה טובה למחיר. היין היה נחמד לשתייה. לא עוד קברנה סוביניון ישראלי, ולא קברנה סוביניון קלאסי צרפתי. מבטא בחך את מאפייני הזן, אך עם תוספת תיבול ומעט חמצמצות פחות מוכרות. בחירה לא אינטואיטיבית, אך יכול להניב תוצאות מהנות להמשך יישון, ובעיקר עם אוכל בסגנון המטבח הארגנטיני.

Villa Bel Aire, 2007, בורדו, צרפת. המחיר המיוחד: 100 ש"ח במקום 125 ש"ח
יין בורדו אך לא מהיקבים הגדולים. ממחיש מהו יין מחבל יין ותיק, עם פוטנציאל יישון ארוך טווח. בהשוואה ליינות ישראלים, המאמצים פעמים רבות את הבלנד בין המרלו לקברנה סוביניון, זו תמורה טובה למחיר. אישית, אם כבר יין בורדו, הייתי בוחרת ברמה אחת יותר גבוהה, גם במונחי השקעה.

לסיום הטעימה, ביקשתי משני חברים לבחור את היין שאהבו.
אשר, חובב יין ותיק, בעיקר של יינות ישראל, מטעמי פטריוטיות אך גם בהתאמה לאקלים ולמטבח המקומיים: "אני בעיקר מעדיף יינות ישראלים, אדומים ומכרמים בוגרים. אני ממליץ על מרלו ירדן 2010 כיין שנכון לכולם לשתות, בכל רגע נתון עם או בלי אוכל. יין נגיש היום, בעיקר אם נפתח מספיק קודם, ובעל פוטנציאל יישון מרשים ליין ישראלי. בהיבטי תמורה למחיר, יין כזה שהוצע באיש הענבים היום ב- 80 ש"ח, לעומת מחיר רגיל של 110 ש"ח משקף תמורה מצוינת למחיר.
מירון הרי גליל הוא היין שכדאי מאוד היום לקנות במחיר האטרקטיבי שלו, ובעיקר ליישן וליהנות בהמשך בערב לאירוח אלגנטי עם מנות ים תיכוניות".

ליביו, חובב יין ואורח קבוע בבתים הפתוחים, אוהב יין בכלל: "כל יין שאני נהנה ממנו אני אוהב. אני מעדיף יינות ישראלים, אך לא רק. אהבתי את סירה ירדן 2011, אם כי מדובר ביין מעט כבד ועוד צעיר לשתייה. יין בעל גוף מלא וחומציות טובה, שיישון נוסף ישבח ויוציא ממנו את המיטב. מתאים ליישון ארוך יחסית ליין ישראלי.
מבין יינות חו"ל, אהבתי את לואיס דה פיליפה, קרמנרה, 2012, צ'ילה. יין העשוי מזן צ'יליאני לא מוכר. חובבי יין בעיקר מכירים את יינות הקברנה סוביניון מצ'ילה. בטעימה היום התאפשר להיחשף דווקא לזן זה שאינו מוכר. למרות שהצבע המעט חום שלו מטעה, בחך מתגלה כעדין, מחליק בגרון ומזמין פלטת גבינות משובחות או ארוחות לא כבדות מדי".

בסיום הטעימה שאלתי את עצמי, איך אסכם את השנה האזרחית בעולם היין הישראלי ומה אברך לשנה הבאה?

בהיבטי תמורה למחיר, יינות ישראל עשו השנה כברת דרך חיובית, אך עדיין לא הגיעו למה שאישית הייתי מצפה במונחי סגנון עשיה ותמורה למחיר. אנו נמצאים לדעתי בכ-70% מהדרך ואשמח לראות בשנה הבאה עוד יקבים, ולא רק גדולים, נרתמים למשימה בתעוזה, יצירתיות ומקצוענות בלתי מתפשרת, ומציעים יינות טובים ומהנים במחירים שפויים לכל כיס וגם למי שאינו חובב יין גדול. יינות בסגנון יינות שולחן איטלקיים טובים ברמת "קנה ושתה", ויינות יותר רציניים ומורכבים, ליישון לא ארוך מדי.

כולנו נרוויח מכך. תעשיית היין שתראה הגדלת צריכת היין לנפש, והצרכנים שייהנו ממגוון יינות ישראל מיקבים רבים ומעוד זנים וסגנונות, במקום להעדיף כברירת מחדל יינות חו"ל.

בהיבט סגנון היין, אני מאחלת ליינני ישראל להמשיך לקדם את החיפוש אחר היין הטרוארי הישראלי, אם בכלל יש כזה. כן להמשיך לשחק וליצר יינות מעוד זנים, ולא רק עוד מרלו ועוד קברנה סוביניון ומה שביניהם. איתי להט, אבי פלדשטיין ומיכה ועדיה, הם אך דוגמא לייננים המוציאים יינות עם תמורה מוצלחת לתעוזה.

באשר לסוג היין. הנטייה הטבעית של הקהל תמשיך כנראה להיות לטובת היינות האדומים, הפחות כבדים ומתוחכמים, אך אני מאחלת לצרכני היין הישראלים להתחיל ולכבד גם את היינות הלבנים, ולהרחיב את החשיפה לזנים אדומים פחות מוכרים. יינות לבנים, כפי שהטעימה באיש הענבים המחישה, הם עולם ומלואו, וכל חובב יין ימצא בם את טעמו. יינות שמתאימים גם לשתייה מיידית וגם ליישון, יינות שמתאימים לליווי ארוחה מלאה ולא רק לבד או כפתיח. בעיקר אלה יינות שמתאימים לאקלים הישראלי החם שלנו. אנחנו חיים במדינה שהטמפרטורה השנתית הממוצעת בה גבוהה לפחות ב-10 מעלות ממדינות אירופה, והיין, כמו גם האוכל צריכים להתאים לנו כאן.

לכולנו, עוד הרבה בתים פתוחים ושתיית יינות בסגנונות שונים ומהנים, יינות דגל ויינות שולחן, שכל עוד נשתה עם החברים הנכונים, לא ידרש יותר.
תודה רבה לצוות איש הענבים על הוצאת היינות מהמלאי. המשיכו לאסוף יינות משובחים לאירועי הטעימה בשנה הבאה.