גלית בר-און: פגישה בדיוטי פרי
כל מיני אנשים עושים בשדות תעופה כל מיני דברים. אני, למשל, מסתובבת לי בין מדפי היין הישראלי בדיוטי פרי בנתב"ג, מעמידה פנים שאני מתעניינת במבצעים (3 ב-99 $), ומשתדלת לא להיראות כמי שמקשיבה לשיחה על יין שמתנהלת בין שני גברים, למרות שזה בדיוק מה שאני עושה. אחד מהשניים הוא המוכר בחנות. השני נשמע מעניין, וגם קצת משועמם מהראשון.
לבסוף אני זונחת את העמדת הפנים, מפסיקה את ההתעמקות המזויפת במדפים (האמת שבאגף הוויסקי מעניין, אבל משם אני לא מצליחה לצותת), ופשוט ניגשת לשניים ושואלת בחיוך אם מותר לי להקשיב לשיחה שלהם. אחרי שתי דקות של הקשבה פסיבית מנומסת (שיא אישי שלי) אני מצטרפת לשיחה, ולאחר עוד שתי דקות אני קוטעת את המעניין כדי לברר את שמו (בכל זאת, דיברנו כמה שניות, אנחנו חברים עכשיו), ומגלה שאני משוחחת עם אלון גונן.
התגובה הראשונה והמובנת של שנינו היא להיזכר שיש לנו מכר משותף, רני רוגל שמו, שכנראה ישן שנת ישרים בשעת בוקר מוקדמת זו. שנינו מסכימים שאין סיבה שהמצב הזה יימשך (אם לדייק, אני צוהלת "בוא נעיר אותו"!), וכל אחד מאיתנו שולח לו הודעה משלו. אלון מצלם (מנסה לצלם. אני מאוד חמקמקה) תמונה משותפת שלי ושלו כדי לשלוח לרני, ואני שולחת לו הודעת "אומייגאד" (אני לא מוצאת צורך להכביר מילים), לפני שאנחנו חוזרים לנהל שיחה ערנית.
בשלב זה המוכר הזנוח פורש לקרן זווית, משם הוא שולח לעברי מבטי עלבון. לאחר זמן מה הוא מחליט שהגיע הזמן לקאמבק וניגש אלינו באומץ עם בקבוק בלו נאן, מן הסתם בתקווה שנוכל שלושתנו להתאחד סביב אויב משותף. להפתעתו אני והחבר החדש שלי מפנים כלפיו חזית אחידה; אני מנסה לברר אתו למה על התווית של 'תל ערד' מהדורה מיוחדת מתוצרת יקב יתיר שנמכרת רק בדיוטי פרי – מופיע הרכב זנים מסוים (שיראז, קברנה סוביניון, קברנה פרנק), ואילו על הקופסה שכל בקבוק נמכר בה כתוב באנגלית שהוא מכיל סירה ומורבדר. אלון תוהה לגבי אותו יין, איך זה שבקבוק מבציר 2014 התגלגל לדיוטי פרי של סוף 2021, ומה עבר עליו בשנים שחלפו מאז. המוכר המבוהל מחליט להודות בתבוסה ולפרוש מהשיחה בהדרת כבוד.
מה בסוף? אלון נזכר שהבורדינג לטיסה שלו התחיל, והוא מעדיף לא להחמיץ אותה. אני נזכרת שיש בושם של 'ברברי' שעוד לא זילפתי על עצמי, ואני מעדיפה לא להחמיץ אותו (ואולי קצת לעבור על הוויסקי), ושנינו פונים לדרכנו, הוא לרומא, אני למילאנו. ואיך היין? משאירה לו לספר.
אלון גונן בדיוטי פרי: מי מה ולמה? ומה יש באמת בבקבוק של יתיר
ביקור קצר באגף היין בדיוטי פרי בנתב"ג, מגלה הרבה מידע על תעשיית היין הישראלית: מחירים, מי נמצא על המדף, מי מחליט, מי בעצם קונה, ומי רוצה שייקנו דווקא את המותגים הללו.
אגף היין נמצא בדיוטי פרי בעיקר כדי שנוסעים יוכלו לקנות בקבוק יין כמתנה כשהם נוסעים לבקר חברים או משפחה. בקבוקי יין שנרכשו בדיוטי פרי, אפשר להעלות בתיק היד למטוס אחרי הבידוק הבטחוני. למרות זאת מתברר כי רוב היינות שנמכרים בדיוטי, נשארים בארץ ונאספים בעת החזרה לישראל. כנראה שהמחירים הנראים אטרקטיביים, והעובדה שכמעט כל יין נמכר במבצע של 3+1, מקנים לנוסעים תחושה טובה שהמחירים טובים יותר מאשר בחנויות בישראל, למרות שכל המחירים הם בדולרים.
לדוגמא, יין 'מכפלה' של יקב רמת חברון, נמכר בדיוטי פרי ב-70 דולר לבקבוק. אם תקנו 4 בקבוקים, תשלמו רק עבור 3 מהם, כך שהמחיר לבקבוק יהיה בסביבות 52 דולר. עוד דוגמא: הוא יין ישראלי סמוק MESSODY אף הוא מיקב רמת חברון. כתוב עליו שהוא מהרי יהודה, ומחיר בקבוק שלו 25 דולר, כך שאם תקנו 4 בקבוקים יהיה המחיר לבקבוק בסביבות 19 דולר.
יין תל ערד 2014 של יקב יתיר, שנמכר בדיוטי פרי בלבד נמכר, ב-70 דולר לבקבוק. אם קונים 3 בקבוקים, מחיר השלישיה הוא 120 דולרים. זוהי הנחה מאוד משמעותית במונחי יתיר.
המוכר המאוד מקצועי שעמד ליד מדפי יתיר, מכר את המבצע הזה כאילו שמדובר בלחמניות חמות שרק עכשיו יצאו מהתנור. כמעט ולא היה מי שלא לקח והעמיס לעגלה 3 בקבוקים. היה מרתק לראות שלאנשים חשוב בעיקר המחיר ולא ממש מה שיש בתוך הבקבוק.
כאן הסיפור תופס כיוון קפקאי מאוד משעשע. ראשית אתחיל עם התגובה שקיבלתי מיקב כרמל לגבי הכתבה שעסקה במחסור ביין בחנויות היין, תגובה רלוונטית גם לכתבה זו: "עקב הביקוש הגבוה ליינות יתיר, יש לאחרונה מחסור בחלק מהיינות".
עכשיו ליין משנת 2014. עוד לפני שטעמתי אותו, ידעתי שמדובר בשנה מצוינת, שלא נרשמו בה חמסינים משוגעים והיו בה מספיק מנות קור וגשם. זו גם השנה בה התקיים מבצע צוק איתן מתחילת יולי עד כמעט סוף אוגוסט, בדיוק בזמן הקריטי של הבציר. לכן אני מנסה להבין מאיזה בונקר או מקלט הוציא עכשיו יקב יתיר את היין הזה.
אילו היה מדובר בבציר 2015, הייתי יכול להבין שנתקעו עם כמות בקבוקים משנת השמיטה שרוצים להעיף עכשיו, אבל יין מבציר 2014 שנמכר בכזה מחיר? זה מעניין ומוזר. אבל פרשת המבצע הזה לא מסתיימת כאן, לא מבצע צוק איתן אלא מבצע יקב יתיר בדיוטי פרי נתב"ג. אם מסתכלים על התווית האחורית של הבקבוק, מגלים שהיין מורכב מ"משילוב של שיראז 68% , קברנה סוביניון 24%, וקברנה פרנק 8%" עד כאן יופי, אבל כשמסתכלים על האריזה המרשימה של היין, עליה כתוב באנגלית לטובת התיירים שרוכשים את היין, מגלים הרכב אחר: Tel Arad is a Mediterranean style wine based on Syrah grapes with little Mourvedre (בתרגום פשוט: היין מבוסס על סירה עם תוספת קטנה של מורבדר).
עכשיו אני רק שאלה קטנה: מה באמת יש בתוך הבקבוק? אם זו טעות סופר אז הסופר לא ממש סופר, ואולי גם בתווית הקדמית שעליה נכתב 2014 יש טעות סופר? או שמא הטעות היא בתווית האחורית בעברית, לפיה היין מכיל קברנה סוביניון וגם קברנה פרנק (שהוא לא ממש ים תיכוני) – הסתבכתי. בקיצור, איך היין אתם שואלים? עברו למדור של ביקורות היין ותגלו. מבצע צוק איתן אכן שיבש את החיים לכמה ייננים.
תגובת יקב יתיר
"עקב תקלה תפעולית, נפלה טעות בהרכב הזנים הכתובים באנגלית על מדבקת המארז של יתיר תל ערד 2014. חשוב לציין שהרכב הזנים המצוין על תווית הבקבוק בעברית, הוא נכון. אנו מודים לכם על הפניית תשומת הלב והנושא יטופל".
