אל תנור – אח שלו

הסלטים מפגינים איכות, והושקעו בהם יד מקצועית אוהבת וחומרי גלם טריים ומשובחים. אך דני רובין מסופק האם 50 שקלים לזוג תמורתם זה המחיר הראוי

כשהזמין אותי חברי הערבי ישראלי נעים, תושב הכפר יפיע, לאכול איתו ב"מסעדה החדשה", כך תיאר אותה, ביציאה מנצרת עילית הר-יונה, לא יכולתי לסרב.
גם על שום הכבוד שאני רוחש לחברי נעים, וגם על שום הכבוד שאני רוחש לאוכל בכלל.

כתרים קשרתי למטבח מסעדת "אל באבור" כשאכלתי שם בהנאה מרובה בחודש מאי שנה זו, כך שפיתחתי ציפיות ליהנות לא פחות גם במסעדת "אל תנור" השייכת לזיאד ונשאת, האחים הצעירים של חוסאם עבאס איש אל באבור.

אודה ואתוודה שחיזוק לכך קיבלתי ובמיוחד לנוכח הלוגו בזו הלשון: "מהאבות לבנים בחזרה לשורשים", המתנוסס על שלט ענק מעל המסעדה והמקדם את פני הנוסעים במעלה הכביש בנסיעה מכיוון הכפר הערבי משהד לכיוון המסעדה.

מסעדת "אל תנור" נמצאת בתוך מתחם תחנת הדלק סונול מפגש ריינה שליד נצרת.  המסעדה רחבת ידיים, בנויה בתוך מבנה אבן בעל מוטיבים מזרחיים, ולה מגרש חנייה רחב ידיים בגב תחנת הדלק.

כבר בכניסה למסעדה הבחנתי באח הצעיר היושב ליד השולחן, ואי אפשר היה לטעות בדמיון בין חוסאם לאחיו הצעיר נשאת. אולי רק היעדר השפם הסגיר את צעירותו בשנים של נשאת מול אחיו הבוגר חוסאם.
חלל המסעדה רחב ידיים ויכול בקלות להכיל כמה עשרות של משפחות.
צוות המסעדה מהיר, קשוב ומקצועי, והשירות הזריז הוא מובנה – בילט-אין.

על עגלת נירוסטה עם גלגלי גומי, דמוית עגלות ההגשה בחדרי האוכל בקיבוץ, הגיעו חיש קט אל שולחננו צלוחיות עם סלטים כמיטב מסורת האירוח המזרחית.
יותר מכל ניכר היה כי מדובר בטרי שבטרי, בירוק שבירוק, שהגיע אל הצלחת, ומיץ הלימון שהוסף בנדיבות אל רבים מהסלטים בשולחן תרם לרעננות ולחומציות שופעת, אבל בהחלט לטובה.

החומוס היה רחוק מלהיות שגרתי. גרגרי החומוס שהונחו במרכז הצלחת, בושלו, כך אני סבור, שעות רבות עד אשר גרגרי החומוס נעשו כה רכים וכה נימוחים בפה, שאת קליפתם הם כנראה כבר הותירו כשהתפשטו לבד בלי שאף אחד רואה בסיר הבישול.
שמן הזית שסבב להם בדיוק ובמידה, היה טעים למאכל, ונגיעתו המשתלבת בחומוס השביחה את טעמו להפליא.

הזיתים והחמוצים בצלוחית היו כול כך ירוקים וכול כך עשויים מדויק, עד אשר גרגרתי מהנאה. המלצר שהגיע לרגע לשולחן הבחין כי אני נהנה מהזיתים, ואמר כי הם הגיעו ממש בימים האחרונים מראשון המסיק. ואכן, הזיתים מדהימים בטיבם.

אפילו סלט החסה המתולתלת היה נפלא ומתובל בשמן זית והרבה לימון, מעשיר
את גווני הצבע הירוק על השולחן.
סלט הטבולה היה קצוץ דק דק, וגם בו הלימון היה חבר של קבע ומדויק להפליא. סלט הג'רג'יר היה נפלא, ואת תרומתו לכוח הגברא אני מבטיח לבדוק בהמשך. הפיתות מהטאבון, היו פריכות, רכות, מלאות טעם ומעוטרות גרעיני שומשום קלויים.

עגבניות בטחינה, סלט טורקי, עלי כרובית קטנטנים בטחינה, סלט ירקות קצוץ דק דק, לבנה, סלט גזר מזרחי,עלי רשאד ירקרקים, קציצת פלאפל משודרגת אליפטית לא מעוגלת, ומלבן מטוגן של גבינת חלומי, מעוטרים מבחוץ אף הם בגרעיני שומשום מטוגנים, היו תוספת בהחלט מעניינת ואפילו ייחודית לסלטים. 

ראוי לשוב ולציין שהסלטים מפגינים איכות, וכי הושקעו בהם יד מקצועית אוהבת וחומרי גלם טריים ומשובחים. אך מסופקני האם 50 שקלים לזוג תמורתם זה המחיר הראוי.

למנה העיקרית אפשרתי לנעים ידידי להזמין עבורנו את מה שהוא אוהב, ולפיכך, חרף ההזדמנויות שלנו לדגום מאכלי בשר ממולאים, הלכנו על האופציה קצרת המועד והיא "כבש על האש".
הגדרה זו מקפלת בתוכה מספר קוביות בשר כבש שניצלו על אסכלת הגריל, כנראה עם שיפודי ברזל, אך הן מוגשות לצלחת ללא השיפודים. כששאלתי את נעים מארחי כיצד נמדדת מנת בשר זו, הוא השיב כי נהוג לתת לסועד מנת בשר הכוללת כמות כדי 3 שיפודים.
לצערי, בשר הכבש שהגיע היה עשוי מדי לטעמי, מעט צמיגי, ובהחלט לא משהו שהייתי מהלל את טעמיו או תוכנו.

לעתים, סבורני, שתרומת הפרסומת וההייפ התקשורתי סביב מסעדה כזו או אחרת, מביאים ברכה. אך לעתים הם טומנים בתוכם מכשלות לא מעטות, כמו , הלהיטות של הבעלים לעשות מכה של כסף כמה שיותר מהר ועל חשבונם של קוראי העיתון או גולשי האינטרנט התרבותיים שקוראים בצמא את כל אשר נכתב; אך במיוחד של אלו עם שעוני ה"ברייטלינג" המזויפים מתאילנד, הבלונד הצבוע מהמספרה, ורכבי השטח המנופחים שמעולם לא דרכו בדיונת חול.

למה? כי באולם המסעדה רחב הידיים סמוך לשעה אחת ושלושים בצהריים, במסעדה מקומית ערבית על אם הדרך, ציפיתי לראות הרבה יותר סועדים והרבה יותר מקומיים, אבל התמונה האמיתית הצביעה בדיוק על התיאור הקודם ובדלילות קהל מאכזבת מאוד.

ויתרנו על הקינוחים ועל שתייה חמה. שתינו תוך כדי הארוחה פחית אחת של קולה ואחת של קינלי. הותרנו לסיכום 208 שקלים.
משתלם? תחליטו אתם.

אל-תנור
מתחם תחנת הדלק סונול מפגש ריינה
טל. 04-6014664

צילומים: דני רובין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר