fbpx

בולגריה היא לא רק גבינה בולגרית

שופסקה, שקמבה, מוסקה, אייראן, קבבאצ'ה, מיקיצי וצ'ובריצה – הם רק מקצת ממטעמי הבלקן, שאותם ניתן למצוא במטבח הבולגרי. עתה, משננעלו בפני התייר הישראלי שערי תורכיה – הוא יכול בהחלט למצוא נחמה נאותה בנופי בולגריה ובמסעדותיה. רשמי מסע
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

טיסה בת כשעתיים וחצי מביאה את התייר הישראלי לורנה, השוכנת על חוף הים השחור. ורנה קולטת מדי שנה המוני תיירים ונופשים, מכל רחבי העולם, המעבירים את זמנם ב"חולות הזהב"- איזור הגדוש במלונות, מסעדות ובתי הקזינו הקורצים מכל עבר לתיירים המצפים לרווחים מהירים, תקווה שלא תמיד מתממשת כפי שידוע לכל. ורנה משמשת גם נקודת מוצא לטיולים ברחבי בולגריה, החברה כיום באיחוד האירופי, אך עדיין נושאת את חותמה של שכנתה הגדולה מדרום – תורכיה.

קרוב לחמש מאות שנים שלטה האימפריה העותמנית (התורכית) באזור הבלקן, לרבות בולגריה, ורישומו של השלטון העותמני בא גם לידי ביטוי באורחות החיים של התושבים, וכמובן במאכלים שעולים על שולחנם.

השפעתו של המטבח התורכי מורגשת היטב במטבח הבולגרי – בראש וראשונה בבורקסים המוצעים במגוון רחב של טעמים כמו גבינה ותרד, שמוכרים היטב גם בארץ וכן שפע של פשטידות בטעמים שונים. מן השולחן הבולגרי לא נעדר גם מקומם של המוסקה והממולאים למיניהם לצד הסלטים ("שופסקה" בבולגרית), המקושטים כמובן בגבינה בולגרית לסוגיה השונים. ולא נשכח גם את גבינת הקאשקבל מתוצרת בולגריה.

לחובבי המרקים נזכיר את מרק ה"שקמבה" ומרק שעועית לבנה עם עצם, שהוגש גם לנו, מאכל עממי המוכר בכל בית בולגרי. מאכל פופולארי מאד בקרב התיירים הוא פלפל ממולא בגבינה, שזכה למחמאות גם בקרב חברינו לטיול. במסעדות מגישים כמובן את השישליק והקבבאצ'ה, קציצות קבאב, ומאכלים נוספים.

ברשימת הקינוחים מצויים כאלה המוכרים לנו בארץ כמו הבקלווה, הלוקום וקרם קרמל. זה האחרון מהווה קינוח מועדף אצל הבולגרים, ולנו הישראלים לא נותר אלא להסכים עמם. וכאשר דנים במתוקים נזכיר גם את המרציפן מתוצרת מקומית, שהבולגרים אוהבים לנשנש מדי פעם.

חלה מתוקה, שמן זית וצ'ובריצהפשטידת תרד וגבינה
לצד הגבינה הבולגרית מהווה היוגורט לסוגיו מרכיב חשוב בתפריט הבולגרי. בימים החמים נהנינו לשתות את האייראן, משקה יוגורט מהול במים, שהקל במקצת על החום ששרר בכמה מימי הטיול. הבולגרים מרבים גם לשתות את ה"בוזה", משקה עשוי משעורים ומים. משום מה המשקה הזה לא הוצע לנו במהלך הטיול, ויוצאי בולגריה שהשתתפו בטיול ניחמו אותנו ואמרו כי לא הפסדנו מאומה, כיוון שטעמו של משקה זה בדרך כלל אינו ערב לחך הישראלי.

מסורת היא בידי הבולגרים לקדם את פני אורחיהם בחלה קלועה מתוקה ולצידה שמן זית וצ'ובריצה, תבלין המזכיר את הזעתר שלנו, ואשר משמש לתיבול מאכלים רבים במטבח הבולגרי. בבואנו למלון בסופיה זכינו בקבלת פנים כזאת. הגענו למלון לאחר נסיעה ארוכה ולאחר שתיית משקה צונן חברי הקבוצה פרסו את החלה, טבלו את הפרוסות בשמן זית ובזקו עליהן את הצ'ובריצה. האמת – היה טעים מאוד.

קרקור התרנגולת הציל את המצבקבאבצ'ה
רמת החיים בבולגריה נמוכה מזו שבארץ וגם המחירים בהתאם, ולעתים הם נראים ממש מצחיקים לתייר הישראלי. על כך יעידו המחירים שהופיעו בתפריט של מסעדת המלון בעיר שומאן, ששולבו בו גם הסברים בשפה העברית, לנוחות התיירים הישראליים המתאכסנים במלון. המטבע הבולגרי הוא הלב, שבעת ביקורנו היה שווה כ-2.5 שקלים. כך, למשל, מרק עדשים ומרק עוף עלו כ-2.5 לב, פלפל ממולא בגבינה 3 לב ודג פורל עם תפוחי אדמה 11 לב. מחיר מנת פילה בקר עם פטריות היה קרוב ל-7 לב, שיפוד עוף 1.70 לב, ותמורת כדור בשר נדרש הסועד לשלם 1.20 לב.

הבולגרים, בדומה לישראלים, מרבים לאכול גם סלטים, ומחיר צלחת סלט ירקות עם גבינה בולגרית היה באותה מסעדה כ-4 לב. מובן שבערים גדולות דוגמת סופיה הבירה, המחירים גבוהים יותר, אולם גם כך הם עדיין נמוכים בשיעור ניכר מאלה שבארץ.

כאשר דנים באוכל, אסור להתעלם מבעיה שהיא כמעט מנת חלקו של כל תייר המבקר בבולגריה – קשיי התקשורת עם התושבים המקומיים. מעטים בלבד פלפל ממולא בבשרמבינים אנגלית או שפה אחרת, ומצב זה גורם לא פעם לאי הבנות רבות, גם כאשר בתפריט משולבים הסברים בעברית.

כותב שורות אלה הזמין בערב הראשון לביקורנו בבולגריה קבב עוף וירקות, וכמובן ציפה לקציצות קבב. למרבה ההפתעה הגיעה אל שולחננו קערית מרק גדולה ונאה, ובתוכה תבשיל שכלל נתחי עוף שבושלו עם פטריות, בצל וירקות נוספים. כל מאמצינו לבדוק מה קרה לקבב שלנו בדרך מן המטבח אל שולחננו, עלו בתוהו. התשובה שחזרה ונשנתה בפי המלצרית – זהו קבב העוף שהזמנתם. בסך הכל התבשיל היה טעים למדי, אבל קבב זה לא היה. במקרה אחר, הזדמנו כמה חברים מן הקבוצה למסעדה קטנה ואחד מהם ביקש להזמין מרק עוף. כל מאמציו להסביר למלצריות איזה מרק הוא מבקש נתקלו במבטים נבוכים, ולאחר שכולנו מיצינו בדרך זו או אחרת את כישורינו בתחום הפנטומימה, אחד החברים גילה תושייה והשמיע קרקור של תרנגולת… הכל פרצו בצחוק, ומה שחשוב יותר – המלצריות הבינו סוף סוף מה ברצונו לאכול.

מקדונלדס – כמקום מפלט לתייר
כמו בכל מדינה, גם בבולגריה תיירים יכולים תמיד למצוא מפלט באחד מסניפי מקדונלדס, הממוקמים ברוב הערים הגדולות וגם על אם הדרך. אפשרות נוספת העומדת בפני התייר – ביקור בפיצרייה, וכאלה ישנן רבות בבולגריה. הפיצות המוגשות הן בדרך כלל ענקיות וגם טעימות, ומניסיוננו זוג יכול להסתפק גם במנת מדיום. במהלך הטיול גילינו את רשת המסעדות Happy שסניפיה פרושים בכל רחבי המדינה. הרשת פועלת במתכונת אמריקאית, המלצריות לבושות בלבוש אחיד והתפריטים כתובים גם באנגלית. כדי להבין את הנקרא, ליד שמו של כל פריט מופיעה גם תמונה שלו. השרות כאן מהיר, מה שנוח במיוחד לתיירים שזמנם דוחק, המחירים סבירים, והעיקר – חלק מן המלצריות מסוגלות לתקשר באנגלית. מובן, שמי שמעדיף אוכל בולגרי מסורתי וזמנו בידו, עדיף שיילך למסעדה מקומית, רצוי עם מלווה דובר בולגרית.

מרצדסים שחורים למאפיונרים
אבל בולגריה אינה רק גבינה בולגרית, מוסקה או צ'ובריצה. בולגריה היא ארץ בעלת נופים מרהיבים – הרים נישאים ויערות מוריקים, עיירות חוף ציוריות, אתרים ארכיאולוגיים, אתרי נופש וסקי עם מלונות ברמה של 5 כוכבים, וגם כפרים שהזמן כאילו עצר בהם מלכת.

בכפרים הללו, לצד חמורים ועגלות רתומות לסוסים, המשמשים עד היום כאמצעי תחבורה מקובל, אפשר גם לראות כלי רכב מיושנים עוד מן העידן הקומוניסטי ולצידם רכבים משומשים, שמגיעים בהתמדה לבולגריה ממדינות האיחוד האירופי המפותחות יותר. בולגריה מהווה פתרון נוח לתושבי מערב אירופה, המבקשים להיפטר מרכבים משומשים ורכבים שנפגעו בתאונות דרכים. בערים הגדולות אפשר כבר למצוא את כל הדגמים החדישים של המכוניות, לרבות מרצדסים שחורים (של המאפיונרים, כדברי התושבים המקומיים).

גם העברית תרמה לכתב הקירילי
אוכלוסיית בולגריה מונה מעל ל-8 מיליון נפש, כעשרה אחוזים מהם מוסלמים. רישומם מורגש היטב בערים ובישובים כפריים, שבהם ניתן לראות לעתים לא הרחק מן הכנסיה גם צריח של מסגד. הבולגרים אוהבים להתרפק על עברם, ומנציחים במקומות רבים את תקופות הזוהר של הממלכה הבולגרית. למעשה, מדובר בשתי ממלכות. הראשונה שבהן הוקמה במאה השביעית אחרי הספירה, אך הובסה במאה ה-11 על ידי האימפריה הביזנטית שבירתה היתה קונסטנטינופול (כיום איסטנבול).

אנדרטאות רבות ומפוארות מנציחות את תקופת הממלכה הראשונה, שבמהלכה אימצה בולגריה את הדת הנוצרית וגם את הכתב הקירילי, שמשמש עד היום את השפות הסלביות.
את הכתב הזה יצרו האחים קיריל ומתודיוס, כמרים ממוצא בולגרי, שהפיצו את הנצרות באיזור הבלקן ונתבקשו גם ליצור כתב חדש שישמש את תושבי האיזור. לצורך זה נטלו אותיות מן השפות היוונית, הלטינית וגם מן העברית. כך אפשר למצוא בכתב הקירילי את האות העברית שין, כפי שאפשר לראות משלט הדרכים שצילמנו סמוך לעיר שומאן. יש גם מי שמוצא דמיון בין האות העברית צדי לבין אות זהה בכתב הקירילי. וליקו טרוינו

הקיסר השבוי הושלך מן הצוק
בשנת 1185, לאחר נצחון הבולגרים על הביזנטים, הוקמה הממלכה השניה שבירתה היתה העיר וליקו טרנובו. העיר מושכת אליה קבוצות רבות של תיירים, המבקרים ברובע העתיק שלה ומעפילים למצודת צ'ארבץ, מקום מושבם של מלכי בולגריה באותה תקופה.

באחת הפינות מצוי צוק סלע, שממנו הושלכו לתהום בוגדים, מורדים ומי שהמלך לא חפץ ביקרם, בהם גם קיסר ביזאנטי שהובס בקרב עם הבולגרים ונפל בשבי מלכם.
למותר לציין, כי הצוק מהווה כיום תחנה קבועה בכל סיור של תיירים במצודה. בשנת 1396 נכבשה בולגריה בידי העותמנים, ושלטונם נמשך עד 1878, שאז השתחררה בולגריה מעול התורכים.

מיקיצי שהוא גם ספינג'מנזר רילה
מנזר רילה, השוכן בלב איזור הררי, הוא אחד האתרים היפים ביותר בבולגריה ומהווה בדרך כלל תחנה קבועה לתיירים. קירות הכנסיה שבמתחם המנזר מעוטרים בתמונות מרהיבות, המציגות אירועים שונים מן הברית הישנה והחדשה.
רבים מן התיירים נוהרים למבנה סמוך, שבו מתוך אשנב קטן נמכר המיקיצי, מאפה עשוי מקמח טבול בשמן, שעליו בוזקים סוכר. המאפה נמכר טרי, היישר מן התנור, תמורת חצי לב בלבד. מובן שאיש מן הקבוצה שלנו לא פסח על המקום והיו שהזדרזו להזמין מיקיצי נוסף.
אחת מחברות הקבוצה, יוצאת מרוקו, ציינה כי במרוקו מאפה זה נקרא ספינג', ויוצאי ארץ זאת נוהגים לאוכלו באירועים שונים, לרבות חנוכה.

בדרכנו חזרה מן המנזר, הספקנו גם לחזות בחסידות רבות, המקננות על גגות וארובות הבתים של אחד הכפרים, שכנראה שוכן בנתיב הנדודים של החסידות.
אך לא רק חסידות עופפו באיזור זה. במהלך הדרך, חלפנו על פני שדה תעופה נטוש, שמסלוליו מוזנחים, זכר לימים שבהם בולגריה היתה חברה בברית ורשה, בהנהגתה של ברית המועצות, ומטוסי קרב רוסיים הוצבו בשטחה. בעקבות התפרקות ברית המועצות נטשו החיילים הסובייטיים את אדמת בולגריה, כפי שאירע בשאר מדינות מזרח אירופה, שהיו עד אז תחת משטר קומוניסטי.

בר מצווה – אירוע חגיגי נדיר
היהודים הראשונים הגיעו לבולגריה לפני כאלפיים שנה, ככל הנראה במאות בית הכנסת בפלובדיבהשנייה או השלישית לספירה, כפי שהתברר מרצפת פסיפס שנחשפה בין שרידי בית הכנסת העתיק בעיר פלובדיב. בתקופה מאוחרת יותר, הגיעו לבולגריה פליטים יהודיים ממרכז אירופה, פליטי חרב ששרדו את מסעי הצלב, ובמאה ה-15 הגיעו לכאן מגורשי ספרד, שמצאו מקלט באימפריה העותמנית.

במלחמת העולם השנייה הצטרפה בולגריה למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, ובשלב מסוים נעתר המלך הבולגרי בוריס השלישי לדרישות הנאצים לגרש את יהודי בולגריה למחנות ההשמדה, לאחר שהובטחו לו שטחים שהיו בעבר תחת שלטון בולגרי.

מי שהתקומם כנגד החלטתו של המלך היו אישים מן הפרלמנט הבולגרי ומחוגי הכמורה, וכן מקרב המוני העם. המלך, בלית ברירה, נכנע ללחץ העממי שהופעל עליו, ביטל את גזירת הגירוש למחנות ההשמדה ובמקום זאת גורשו יהודי בולגריה לאזורי הפריפריה, שם הועסקו הגברים בעבודות כפייה, ואף זכו בדרך כלל ליחס טוב מצד האוכלוסייה.

אחת מחברות הקבוצה, ילידת בולגריה, סיפרה כי קרוב משפחתה נאלץ אז לנטוש את חנותו בסופיה ולהעבירה לידיד בולגרי, וזה לא שכח מדי חודש להעביר אליו את דמי השכירות עבור החנות.

יהודי בולגריה נצלו, אולם רע ומר היה גורלם של יהודי אותם חבלים שסופחו מחדש לבולגריה, בהם יהודים מיוון ומקדוניה. כיוון שלא היו אזרחי בולגריה, ולמעשה היו חסרי אזרחות, הם הועלו על רכבות המוות ונשלחו למחנות ההשמדה. מקהלת צדיקוב של יוצאי בולגריה

עם הקמת המדינה עלו רוב יהודי בולגריה לארץ, וכיום נותרו שרידים מעטים בלבד לקהילות היהודיות, שהתפרשו בעבר על פני כל המדינה. בסופיה הבירה פועל כיום בית כנסת אחד בלבד, מטופח ושמור, וכך גם בפלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה. למותר לציין, כי הקהילה היהודית כאן קטנה ורוב חבריה קשישים. בשיחה עם ראש הקהילה הובהר לנו, כי חגיגת בר מצווה שנחוגה לא מכבר בבית הכנסת בפלובדיב נחשבת עד היום כאירוע יוצא דופן, שייזכר בקרב חברי הקהילה עוד תקופה ארוכה.

הערה: צילומי השלמה של מקצת המנות, נערכו במסעדת ויטושה שביפו, מסעדה בולגרית ותיקה ומוכרת, הפועלת במקום זה שנים רבות.

הכתבה פורסמה במקור ב"מזון פלוס" – העיתון למגזר המקצועי, גיליון אוגוסט 2010, www.mazon.co.il

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה