fbpx

בית פתוח באיש הענבים: היקבים הישראלים המובילים בתחומם – חלק ב'

בחלק השני של מפגש הטעימות של היקבים המובילים בתחומם בבית איש הענבים, היו פחות אנשים מאשר בראשון. לדני רובין צרמה העובדה שחלק ניכר מהייננים לא הגיעו, אבל הוא נהנה מהמרחב היחסי ומהיינות
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

איש חכם אמר פעם: "חלק מהתכונות שבגללן התאהבנו יהיו אלו שבגינן ניפרד".
מהם יתרונותיו וחסרונותיו של חלק ב' או פרק ב' ?
הדבר קרוי, בשפה פשוטה, השלמת צרכים וסיפוקים.
איני יודע לומר האם חצי מעם ישראל כבר יצא לחופשות הקיץ בחו"ל או שמא זה מזג האוויר השרבי והנורא שמביא רבים מאיתנו לחפש בכל רגע פינה מוצלת, מיזוג אוויר, או משהו קר לשתות; אבל הקבוצה הענקית של שוחרי היין שליוותה את פרק א' ומילאה לעייפה את הבית הפתוח של איש הענבים "היקבים הישראלים המובילים בתחומם", הייתה חסרה או שרשמה נפקדות בלתי מוסברת.
שלא תבינו אותי לא נכון. זה לא שלא היו אנשים. היו והרבה, אבל לא כמו בפעם שעברה.

אם להסתכל על זה מהצד של הכוס הריקה ומהצד של המארגנים, ובהיבט המסחרי בלבד, אולי מישהו רשם לעצמו אכזבה מסוימת, ולו במעט.
אבל אם להסתכל על זה מהצד של הכוס המלאה, תרתי משמע, הרי אלה שהיו, נהנו. הם הצטופפו מעט פחות, התחככו בהנאה עם מכרים וחברים, שבו ומילאו את כוסם, וחשו במיזוג האוויר במלוא עוצמתו.
תסלחו לי, אבל אם להיות אנוכי אז בחרתי: זה הצד של הכוס שלי.

אצל בית הענבים כתמיד טורח הצוות, וחיים גן בראשו, לעשות הכול וקצת יותר כדי שמי שמגיע לכאן ישאב את מלוא החוויה וההנאה.
במישור הזה, חיים גן לא מעניק הנחות לאף אחד.הליקרים של ענת
חסרו לי המנות הנהדרות של שף אלון גונן, שמטבחו הפעם היה סגור, והפיצוי היה בגבינות המצוינות, בפרוסות הבאגט הטריות, בירקות הצבעוניים והטריים החתוכים גס, ובהפתעה נעימה של "הליקרים של ענת", שהעמידה שולחן ענק עמוס כל טוב עם מגוון ריבות וליקרים; משהו כמו לא פחות מ- 25 סוגי ריבות וליקרים, ששניים מתוכם אפילו זכו במדליית כסף בתחרות Terravino 2009, כששואלים את ענת מהיכן היא, ענת משיבה בחיוך מלווה בקריצה: "אני מקיבוץ רמת השרון"…
ומי שחסרו לי במיוחד, היו הייננים שהוזמנו להטעים את יינותיהם, אך לא כולם מצאו לנכון להיות שם, או לפחות בשעתיים וחצי שאני הייתי שם.

אז מי כן היה ?
יקב אדיר יקב אדיר
יינן ראשי: אבי רוזנברג
בטעימה נכחו אבי רוזנברג, ולצדו מנהלת השיווק המקסימה שמרית נחמיאס.
היקב שיושב על אחד הטרוארים הטובים בארץ, מצליח כל שנה להעלות את רמת היינות, עד לאן? את זה עוד נצטרך לראות. היקב עוד צעיר, אך הזרוע נטויה. אבי ושמרית הטעימו שיראז 2008, קברנה סוביניון בן זמרה 2007, וקברנה סוביניון פלטו 2007 שאהבתי מאוד. הוא בפירוש אינו דומה לפלאטו 2005, אבל הוא מביא עמו נימה רצינית ואלגנטית כאחד, עם הבטחה קדימה.

יקב ברבדו פרופ' עודד שוסיוב, ברבדו
ייננים ראשיים: פרופסור בן עמי ברבדו ופרופסור עודד שוסיוב
מי שאייש את עמדת ההטעמה, עם חיוך גדול נסוך על פניו, היה פרופסור עודד שוסיוב.
היקב פרץ לתודעה שלנו בתחילת שנות האלפיים, עם קברנה סוביניון מפואר מאזור יין שלא נחשב עד אז לפוטנציאלי. בזכות שני הפרופסורים והמון אהבה ליין, איכות יינות היקב ומיצובו הגבוה אינה מוטלת בספק.
 את שלושת היינות אני מכיר היטב: מרלו 2008, שיראז 2008 וקברנה סוביניון 2008. אין אירוע יין שמכבד את עצמו, בו לא תמצאו מישהו מבני המשפחה מטעים באהבה רבה את יינות היקב. אני אוהב ביינות את העקביות שלהם, השומרת על רף מיצוב שמעל ליינות הבינוניים הטובים. ואני אומר זאת לזכותם.

יקב גבעות שיבי דרורי, יקב גבעות
יינן ראשי: ד"ר אלישיב (שיבי) דרורי
תשאלו למה ד"ר? ובכן, שיבי עשה דוקטורט בחקלאות. ומי הפרופסור שחתם לו על הדוקטורט? כן; שכנו כאן למעלה בכתבה, פרופסור עודד שוסיוב. אני אוהב את היינות המגיעים מיקב גבעות. משהו בטרואר הארץ ישראלי הקדמון מייצר יופי של פרי, ומכאן נגזרת של יינות שהפוטנציאל טמון בהם כבר בראשית בריאתם.
היקב חולש על הטרואר שרק התגלה לפני מעט שנים, "השומרון". היקבים צצו באזור כמו פטריות אחרי הגשם, אך יקב גבעות עומד מעל כולם במימוש הפוטנציאל וביצירת יינות מורכבים ובעלי אופי.
שיבי הטעים את המרלו 2008 הרודיון. אהבתי את הירוק שבו ואת המורכבות, כשהאף והפה מדברים באיזון הרמוני. הקברנה סוביניון 2008 הרודיון הביא עמו פירותיות מתחנפת, עם מתיקות פרי מאוד מורגשת. מחול הכרמים 2008 החרה החזיק אחריו. טעמתי גם מיין הפרימיום של היקב, מצדה. יין ששהה בחביות 24 חודש. גם כאן חומציות טובה ופרי איתן הנתמך בשלדת טאנינים נוכחת, מבטיח ליין שנים לפנים.

יקב טוליפ
יינן ראשי: תמיר ארצי

תמיר הטעים את יינותיו: White Tulip 2009, סירה ריזרב 2007, Black Tulip 2006, כשבלט מביניהם לדעתי הטוליפ הלבן. זה לגמרי יין של קיץ, עם רעננות בולטת, חומציות תומכת ואף פירותי. את הסירה רזרב יצא לי לטעום עורב קודם באירוע היין של דרך היין בצומת סביון, ואת הטוליפ השחור אני שומר לי במקרר הביתי לאורחים שיבואו…
מהיקף ייצור של אלפי בקבוקים בודדים עד מעל ל- 100,000 בקבוקים המיוצרים היום ביקב, הפך טוליפ לאחד היקבים שאת יינותיו הכי כייף לשים על השולחן, תמיד נעימים לשתייה, עם דגש על פירותיות מתפרצת וטריות נכונה. בזכות היינות בכל סדרות היקב ובזכות יין הדגל קוצר השבחים "בלק טוליפ".

יקבי סגל
יינן ראשי: אבי פלדשטיין אבי פלדשטיין, יקב סגל
חיבה וכבוד רב יש לי לאבי. היכרות רבה בשנים מלווה אותי עם אבי ועם יינותיו, מאז הכרנו לראשונה בטעימה בחנות דרך היין שהייתה פעם באור יהודה. מאז נפגשנו פעמים רבות בהשקות של יינותיו, ובכל פעם מחדש אני רושם לעצמי חוויית מפגש ושמחה.
יקב סגל, הנמצא תחת קורת הגג של משפחת יינות ברקן, הינו אחד היקבים הותיקים בארץ, על מגוון גלגוליו, שעשה התעוררות מרשימה מתחילת שנות האלפיים. בזכות סדרת רכסים שפרסה בפנינו שניים מהכרמים הטובות בארץ "דובב" ו"דישון", ובזכות אבי פלדשטיין, יינן היקב, שהינו אחד מעמודי התווך של תעשיית היין הישראלית.
טעימת היינות של אבי, ודווקא מהשנים 2004, 2005 ,2006, מלמדת שעם יינות שמגיעים מטרואר איכותי ועבודה של יינן איכותי; קיימת לאחרונה מגמה שיינות ברקן וסגל בתוכם, יודעים בלי הרבה יומרות להציג עם יינות מהסדרות לא הכי גבוהות של היקב, להציג פוטנציאל התיישנות שרק משביח עם השנים.
אבי הטעים את הרכסים דובב מרלו 2004, רכסים דישון קברנה סוביניון 2005,
ואת ה רכסים דובב ארגמן 2006. מהשלושה, הקברנה סוביניון מועדף עלי.

יקב הרי גליל
יינן ראשי: מיכה ועדיה הרי גליל
גם מקומו של מיכה נפקד, ואת יינות היקב הטעימה עלמה יפהפייה.
היקב חגג לאחרונה 10 שנים להקמתו, וגם 10 שנים של עשיית יין משובח בכל רמות המחיר, מהסדרה הבסיסית הנותנת תמורה גבוהה לכסף, עד סדרת יראון, בעלת פוטנציאל היישון המרשים.
בעמדה הוטעמו אביבים 2008, פינו נואר 2008, ויראון 2006 – המועדף עליי מהשלושה.

יקב מרגלית
יינן ראשי: אסף מרגלית יקב מרגלית
אסף לא היה בהטעמה, והיינות של מרגלית הוטעמו לצד היינות של עמק האלה – כשגם כאן נרשם חסרונו של דורון רב-הון היינן.
יקב מרגלית הינו הבוטיק הוותיק בארץ. שנה אחר שנה תופס יקב מרגלית את נישת "יינות הפרימיום הישראלים" כמעט לבדו. היינות שהוטעמו, ואני חייב לציין במשורה רבה (המטעים אמר שאין לו הרבה יין להטעים…חבל !), היו קברנה פרנק 2007 שמאוד אהבתי ולא קיבלתי עוד. קברנה סוביניון 2007, ואניגמה 2007.

יקב עמק האלה
יינן ראשי: דורון רב-הון
כאמור, יינן היקב או נציג אחר בהחלט חסרו בארוע.
עמק האלה הוא אחד מהיקבים בגודל בינוני היחידים שיש לנו בארץ. כאשר רוב היקבים מתיישבים על היקף ייצור של עד 100,000 או סביב המיליון בקבוקים, יקב עמק האלה מצליח לייצר כ- 200,000 בקבוקים ברמת איכות, תשומת לב ודיוק המתאימה ליקב קטן ממנו בהרבה.
אהבתי מאוד את המרלו VC 2004, כמו כן הוטעמו השרדונה 2008 שכבר נהניתי ממנו מאוד בערב השקת ה- E לפני כחודש, וקברנה סוביניון 2005.

יקב פלטר
יינן ראשי: טל פלטר
כן. גם כאן לא נרשמה נציגותם של סם האבא או טל היינן או ניר אחיו. את היינות הטעימו עלמה ועלם חמודים.
יקב פלטר נשוכן בקיבוץ עין זיוון ברמת הגולן. זהו יקב שהצליח מיום היווסדו ליצור עניין ולגרוף שבחים של מבקרי יין, וניצב היום בשורה הראשונה של יקבי ישראל. יקב פלטר אמון על עשיית יין עם סגנון אישי בולט, וכמה יינות וזנים לא אופייניים כגון סמיון, גרנאש ו"בלאן דה בלאן" מבעבע.
בעמדה הוטעמו סוביניון בלאנק 2009, קברנה שיראז 2007, וקברנה סוביניון 2007 T סלקשיין.

יקב צרעה
יינן ראשי: ערן פיק
גם ערן נפקד מההטעמה. את אורי מנכ"ל היקב, שהגיע עם ארגזי יין, ראיתי לקראת צאתי.
עוד מימיו של רוני ג'יימס, הדגש על ביטוי הטרואר היה מוטו היקב. ערן פיק שנכנס לנעליו הגדולות של ג'יימס ז"ל, פרח והצליח לקדם את היקב, אשר היום משמש סמן ימני לשאר יקבי ישראל בגישת "הטרואר ולא הזן".
בעמדת ההטעמה הוטעמו נווה אילן לבן 2009 שערב קודם כבר דגמתי אותו ונהניתי מאוד ממנו בדרך היין, גבעת חלוקים 2008, ושורש 2007 – שכמו תמיד אני מאוד מתחבר אליו.

יקב תבור
יינן ראשי: אריה נשר
כן. גם כאן נרשמה נבצרות של היינן. ומאידך פגשתי בדבי ובאולה, נשות התפעול/שיווק של היקב, שעשו עבודה מצוינת והטעימו יינות שכבר בוקבקו אך טרם שווקו, וייצאו לקראת החג הקרוב. פטיט סירה אדמה 2008, שיראז אדמה 2008, בלנד אדום אדמה 2008, ויין הדגל מסחה 2005.
עד שהגיע יקב תבור, הגליל התחתון היה הצד האפל של הגליל (לעומת הגליל העליון). אז הראו לנו ביקב בתבור שלא רק שהאזור מניב כרמי איכות, אלא גם שמגוון סוגי הקרקע מצליח לייצר יינות שונים ומגוונים. בזכות סדרת "אדמה" שמציגה לנו value for money אמיתי בארץ.

צילומים בבית איש הענבים: דני רובין

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה