קצת היסטוריה על קצה המזלג. כשאתם עושים את דרככם לצפון איטליה, תמצאו את עצמכם בדרך כזו או אחרת מגיעים לעיר בסאנו (Bassano del Grappa) 
שבחבל ונטו באיטליה, העיר נוסדה בתקופת האימפריה הרומית, ולאחריה שלטה בעיר משפחת קאררה שהביאה למקום אומנים ואדריכלים שבנו קתדרלות כדי לפאר את העיר, לאחר מכן באו הוונציאנים שישבו במקום כ- 400 שנה, בהמשך שלטו כאן האוסטרים, ובסביבות 1866 העיר התאחדה עם איטליה.
שם העיירה בסאנו דל גראפה, בא מההר שבמלחמת העולם הראשונה היו בו קרבות מרים בין האיטלקים לבין האוסטרים. עשרות אלפי הרוגים איטלקיים גבתה המלחמה המרה הזו, ועל שום כך ולזכר אותם קורבנות, החליטו תושבי המקום לשנות את שם העיירה בסאנו ונטו לבסאנו דל-גראפה, לזיכרון עולם.
המלחמות הסבו נזקים כבדים לעיר – הן לנפש והן לרכוש. בעיר תעשיית חרס וקרמיקה מפורסמת וססגונית מאוד עם ידע ושיטות שעוברים כאומנות מדור לדור. התושבים מאוד גאים גם בירק האספרגוס הלבן שגדל בהמוניו בסביבה, ופסטיבל האספרגוס שמתקיים שם מדי שנה בסביבות חודש אוגוסט ממחיש אהבה זו.
במרכז שתי כיכרות קטנות וציוריות, שיום אחד בשבוע משמשות כשוק צבעוני של פירות, ירקות ובגדים. כיכר אחת נקראת ככר הליברטה והשנייה ככר גריבאלדי.
וכמובן, העיירה הזו חיה ונושמת את משקה הגראפה. 
יש המספרים כי כבר בשלהי המאה החמש עשרה באיטליה, ייצור ויצוא ענבי היין לא היו עניין פרטי, אלא כבר אז חלו על היצרנים והמייצאים תשומות של מיסוי, חוקים, ותקינה.
ברחבי איטליה, בסיציליה, מופקים משקאות גראפה ע"י מאות יצרנים קטנים וגדולים, אך היצרן שאולי הנו הידוע והבולט מכולם, ואולי גם הוותיק מכולם – זה שהגראפה פרימיום שלו הפכה להיות שם דבר באיכותה ובריכוזה, היה שם כבר ב-1779.
אז הגיע מטרנטינו האדון בורטולו נארדיני לבסאנו עם מומחיות וידע של משפחתו לבצע זיקוק במיכלי נחושת בעלי תחתית דופן כפולה.
את המזקקה שלו הקים בורטולו נארדיני בכניסה לגשר העץ המפורסם – גשר פלאדיו, אותו בנה אנדראו פלדיו במאה ה-16.
הגשר הנוכחי אינו המקורי, וגם הגשר שבנה האדריכל פלאדיו לא היה המקורי, שכן הגשר נהרס מספר פעמים ברבות השנים; לרבות במלחמת העולם השנייה בהפצצות של הגרמנים.
הגשר יושב יחסית נמוך מעל פני המים של נהר הברנטה שזורם תחתיו, ולא אחת היו הצפות, מי הנהר עלו והרסו את הגשר.
בפינת הרחוב ובכניסה המזרחית לגשר, קיימת ופועלת גם כיום המזקקה המקורית של משפחת נארדיני, ומאז ועד היום בית העסק הזה מופעל על ידי צאצאיו, בייצור ושיווק גראפה באותן שיטות הייצור המסורתיות של בורטולו נארדיני, אך גם כאתר תיירות מוזיאוני וכחנות הומה אדם.
משפחת נארדיני חולשת כיום על למעלה מ- 20% משוק ייצור הגראפה באיטליה. כ- 4 מיליון ליטר גראפה מייצרת משפחת נארדיני בשנה, והכול בתהליך ביתי מסורתי מדורי דורות.
שתי גראפות של נארדיני עשו להן שם דבר בעולם, הראשוניה היא הביאנקה, או בעברית הלבנה – גראפה צלולה וצעירה, שקופה וסמיכה, שמביאה עמה מבנה חלק ועגול טעמים ייחודיים, ארומה פרחונית, רמז קל לצימוקים ומכת אלכוהול עוצמתית באף (כ- 50% בתכולה). הנוכחות על החך ארוכה ומושכת.
תמורת כמה יורו תוכלו לקבל בבר של נארדיני טעימה של הגראפה הנפלאה, והיא תוגש לכם בכוס ייחודית בעלת מבנה צר וגבוה, המתרחבת בחלקה העליון ומזכירה את פרח הצבעוני.
הכוסות מקוררות תחילה, ואז ימזגו לכם גראפה עד הקצה העליון, המתינו מספר רגעים בכדי לאפשר לגראפה לנשום, מעט ואז הערו אותה לגרונכם חלקה וטעימה, והיא תהווה תחליף נפלא לג'ין או לכל וודקת פרימיום טובה.
הגראפה השניה היא הרזרבה, אשר מיושנת 5 שנים בחביות אלון סלובניות, 
המעניקות למשקה מורכבות נוספת, שפע של ארומות, נוכחות אינטנסיבית, עומק רב ועניין.
הגראפה מסיימת אצל האיטלקים ארוחה טובה כמשקה דיג'סטיף טוב לא פחות מכוס אספרסו חזק או שוקולד מריר.
יצרני יין רבים באיטליה עוקבים מקרוב אחר אהבת הציבור לגראפה, ויקבים רבים נוטים כיום ליצור גראפה משלהם בכדי לעמוד בדרישות השוק, אבל הידע, האיכות וההליך המיוחד של הגראפה של נארדיני יהיו עבורם רק מודל לחיקוי.
את הגראפה המפורסמת של נארדיני מפיקים מאלכוהול המגיע כתוצאה מתהליך זיקוק מיוחד של הפעלת לחץ קיטור על הגרעינים, הקליפה וכתש מחית בשר הפרי של ענבים מובחרים המגיעים מאזור וינצ'נזה.
שתי הגראפות המפורסמות ביותר של נארדיני, הביאנקה והרזרבה, מופקות 
בהליך זיקוק כפול של גפת מענבי קברנה, מרלו, פינו ביאנקו ופריולאנה, המגיעים בעודם עדיין טריים ורווי לחות היישר מיקבים תחת קטגוריית DOC (הגדרת סיווג ליין הנגזרת מההתאמה לאזור שממנו הוא בא, תחת קטגוריות קבועות ודי קשוחות של מסורת,זני ענבים מקוריים, טרואר – ובמילים אחרות "אפלסיון") בחבל ונטו
כול מוצרי הגראפה של משפחת נארדיני מגיעים משתי מזקקות שבבעלות המשפחה.
צילום: דני רובין, איטליה
