טאיזו היא אחת המסעדות היותר שנויות במחלוקת שנתקלתי בהן בשנים האחרונות. חצי מהאנשים שדיברתי איתם עליה, טוענים נחרצות שהיא אחת הפנינים הקולינריות של תל אביב, ואילו החצי שני, איך לומר, לא ממש מבינים על מה המהומה. הפערים הקיצוניים בחוות הדעת, יחד עם התראות על רמת המחיר הגבוהה מאוד של המסעדה, לא ממש עשו לי חשק לדגום את טאיזו בעצמי. לאחרונה, חברות יקרות פרגנו בשובר זוגי לבראנץ׳ של שישי במסעדה, ובשישי שעבר התפנקנו, האישה ואני, בבוקר זוגי ״של גדולים״ (קרי, בלי הילדה), והלכנו לממש את השובר.
אתחיל מהסוף – אף שלא הייתה חפה מפגמים, זו ללא ספק אחת מארוחות הבוקר היותר מעניינות במחוזותינו. היא לא מביאה איזו בשורה קולינרית גדולה (עבורי לפחות), אבל היא ארוחה שמציעה חלופה אטרקטיבית ומזווית קולינרית אחרת לחלוטין, לארוחות הבוקר הרגילות של ביצים, סלט, גבינות וכו׳. הבראנץ׳ מורכב מסט קבוע של חמש מנות ראשונות, שמוגשות למרכז השולחן לחלוקה בליווי לחמניות באו מאודות, ומנה עיקרית לבחירה, מתוך ארבע חלופות אפשריות בתפריט.
דקות ספורות לאחר לקיחת ההזמנה, התחילו המנות הראשונות לנחות על שולחננו. ראשונות הגיעו לחמניות הבאו המאודות (אווריריות כמו ענן) עם ריבת פירות יער ומטבל יוגורט בסגנון הודי, ולצידן לחם בננה ואגוזים. טרם הספקתי לתהות על השילוב התמוה של המתוק מחד ומטבל היוגורט-קארי מאידך, ושאר המנות הראשונות הופיעו על שולחננו.
אינני יודעת אם מדובר ביעילות מוגזמת של המטבח או חלק מהקונספט של הארוחה, אבל הופעתן של כל כך הרבה מנות במקביל, מחציתן קרות ומחציתן חמות, ובעלות רמות אגרסיביות שונות של טעמים, הצריכה תכנון אסטרטגי מורכב של סדר האכילה, והכרעה בין העדפת סדר אכילה הגיוני מבחינת משלב טעמים, לבין הרצון לאכול את המנות החמות בעודן חמות.
מאחר שלא כמו בארוחות בוקר ״רגילות״, עסקינן במנות ראשונות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה (ואם יורשה לי להמר, הייתי מניחה שכוונתו של השף שכל מנה תהיה שלמה ומושלמת בפני עצמה), הרי שבעיני היה נכון הרבה יותר להגיש את המנות באופן מדורג ומובנה יותר, שיאפשר לסועד ליהנות באמת מכל מנה במצב הצבירה המיטבי שלה.
סוגיית סדר ההגשה בצד; המנות עצמן היו ברובן טובות, חלקן אף טובות מאוד, ולמעט מנה אחת שלא הייתה לטעמנו כלל ועיקר, כל המנות נאכלו עד תום. באופן שהולם את המוניטין של השף, ניכר שהושקעה מחשבה רבה הן בהרכבת סט המנות – כך שישקפו סקאלת טעמים רחבה ומגוונת של המטבח האסייתי, והן בהרכבת כל מנה בפני עצמה מבחינת שילוב טעמים, שילוב מרקמים, ואיזון בין חומרי הגלם השונים (האיכותיים מאוד כשלעצמם).
בדומה לגיוון שאפיין את המנות הראשונות, אפשרויות הבחירה של המנות העיקריות הגיעו מארבעה עולמות קולינריים שונים, ששלושה מהם שואבים השראה ממנות בוקר ״קלאסיות״ של מטבחים מערביים/מזרח תיכוניים, ונותנים להם אינטרפרטציה אסייתית, ברוח המסעדה: סטייק אנד אגז, אגז רויאל (וריאציה על אגז בנדיקט), שקשוקה טיקה מסאללה, וקארי סרטנים. שתי המנות האחרונות פחות דיברו אלינו מבחינת סקאלת הטעמים שהציעו, בייחוד בשעת בוקר, ולכן בחרנו בשתי האפשרויות הראשונות. אציין רק ששתיהן, לטעמי לפחות, היו טעימות אך סבירות בלבד, והיוו ירידת מדרגה משמעותית לעומת המנות הראשונות, הן ברמת התחכום והן ברמת הביצוע שלהן, שבעיניי לקתה בחסר, בייחוד בכל הנוגע לרכיב הביצים בהן (ביצי עין במנת הסטייק אנד אגז, וביצים עלומות במנת האגז רויאל), שרמת המקצועיות בהן טופלו מתאימה יותר לבית קפה ממוצע ולא למסעדת יוקרה.
את המנות העיקריות לא יכולנו לסיים, ולצערי גם לקינוח כבר לא היה מקום (למעט נשנוש של לחם הבננה עם ריבת פירות היער המצוינת, כדי בכל זאת לסיים את הארוחה בביס מתוק). השירות, כראוי למסעדה מהז׳אנר שלה, היה מקצועי, קשוב ואדיב, ואציין כי מספר ימים אחרי הארוחה יצרו איתנו קשר מהמסעדה, כדי לשאול האם נהנינו, והדוברת גילתה עניין אמיתי בדעתנו לגבי הארוחה, לרבות הביקורת שהייתה לנו עליה.
לסיכום: הבראנץ׳ מתומחר ב- 138 ש״ח לסועד. לחשבוננו התווספו 33 ש״ח עבור בירה מצוינת ממבשלת אלכסנדר (מיוצרת במיוחד עבור המסעדה), 28 ש״ח עבור בקבוק מים מוגזים (פררלה), ו- 14 ש״ח עבור בקבוק זירו, סך הכל 351 ש״ח עבור הארוחה, לפני שירות ולפני הפחתת שובר ארוחת הבוקר שהיה ברשותי.
מדובר לכל הדעות במחיר לא זול עבור בראנץ׳, אפילו אחד מפנק. האם החוויה מצדיקה את המחיר? לא בטוח. אבל ללא ספק זו ארוחה שהיא חוויה אחרת.
טאיזו – דרך מנחם בגין 23 תל אביב. 03-5225005. להזמנות
