ברלין בשלוש מערכות – ענייני יין

ביקשנו מזאב דוניה - יקב סוסון ים, לסכם את ביקורו האחרון בברלין שנבע משלוש סיבות: פסטיבל יינות טבעיים, מפגש יקבים תאומים ישראל-גרמניה, וטעימה השוואתית של אנטואן מסוסון ים מול יינות צרפתיים. הנה מה שכת

זאב דוניה מטעים את יינותיו באירוע היקבים התאומים בברלין. צילום יוני כהן
זאב דוניה מטעים את יינותיו באירוע היקבים התאומים בברלין. צילום יוני כהן

יום ראשון

צילום יוני כהן
צילום יוני כהן

בוקר ראשון בעיר גדולה, ויחד עם זאת מאד רגועה. אני פוסע ברחובות שהיו פעם של אבא שלי. זה סיפור בפני עצמו, אבל אני לא יכול להתכחש לתחושה המאוד מיוחדת, ובה בעת לא לגמרי ברורה: אני דורך על המדרכות שאבי דרך עליהן, ואולי כאן ישב לשתות  קפה ולאכול עוגה.

הביקור הזה מתוכנן ומנומק: ענייני יין. האירוע הראשון נקרא:.RAW wine  פסטיבל יינות טבעיים. התופעה הזאת, Natural wines, תופסת תאוצה בכל העולם.  כאן זה קורה בשוק מקורה הומה מאדם. חם. היינות חמים. אבל זה "בקטנה". ידעתי בכללי מה מצפה לי, ולמרות זאת זה היה מעבר למה שתיארתי לעצמי. אני מנסה להבין את האירוע. את הנהירה של קהל צעיר, במספר לא מבוטל, לטעימה של יינות שחלקם, לא כולם, דוחים עד כדי בלתי ניתנים לשתייה.

משום מה נזכרתי באומנות מודרנית. קנוואס בצבע צהוב עם עיגול שחור, או להיפך – התרסה נגד אומנות קלאסית. אז אולי כל זה הוא בעצם התרסה או מרד בעולם הישן. לגיטימי לגמרי, אך מאוד לא טעים, בדרך כלל. מה שמדהים, ואי אפשר להתכחש לכך, שיש לזה קהל. אנשים שותים ונהנים מזה. לא מובן. כל זה מחזיר אותי לשתי מילים שמהדהדות בראשי מזה זמן מה: מראית עין. יום אחד אאזור אומץ ואכתוב על כך לעומק.

יום שני

צילום יוני כהן
צילום יוני כהן

בכניסה למלון אמאנו, יושבים ייננים גרמנים ונהנים משמש אביבית. לוחצים ידיים ומתחבקים. אחר כך, באולם, מקשיבים להרצאות בנושאים שונים: מהשפעת מזג האוויר עד למצב החקלאות העולמית. יוני חברי, שיושב לצדי בקהל, מעדכן אותי בשקט, תוך כדי, על מספר ההרוגים בעזה. אני לא רוצה לדעת. אני רוצה להתנתק ליומיים-שלושה. אני רוצה ברלין בלי עזה. בלתי אפשרי. מה זה המותרות האלה: דיבורי יין…

ודווקא הגרמנים, ייננים ועיתונאים, שביקרו בארץ, מספרים לקהל על התרשמותם, ועל ההפתעה שחוו בארץ. הם גילו ישראל אחרת, נורמלית, כזו שלא מופיעה בחדשות כאן. ריינהארט לווינשטיין, עם המודעות הרחבה שלו, הרבה מעבר ליין, איש המוזל, נושא דגל הטרואר הגרמני, שהיינות המופלאים שלו מספרים את טעם המדרונות התלולים רווי הצפחה – טורח לציין שהכיסוי על ישראל במדיה-טלוויזיה הגרמנית, הוא 90 אחוז על הסכסוך עם הפלסטינאים. זה מה שהגרמנים רואים, שומעים ויודעים עלינו. מכאן הכל כמובן נראה קצת אחרת. העניין הוא שבעוד ימים אחדים נחזור, ואני לא רוצה להתגעגע לרוגע של ברלין. אני רוצה רוגע בבר גיורא. אני רוצה את זה בבית.

יום שלישי

צילום יוני כהן
צילום יוני כהן

אני כותב באיפוק רב על המשימה האחרונה שלנו בברלין: טעימה שהתקיימה ביום שלישי האחרון. איפוק – כי אינני חושב שעלי לכתוב ביקורת על יינות סוסון ים.
יחד עם זאת אני מרשה לעצמי לכתוב על מה שהתרחש סביב השולחן. הדוח הזה יהיה, אם כן, על מהות האירוע, ולא הערכה מקצועית על איכות היינות. הטעימה הייתה רצינית וכנה. לא היה בה הבולשיט השכיח, המצליח להתגנב כמו וירוס, כאשר ההיבט השיווקי הוא העניין העיקרי. כאן היה מדובר ב- 100 אחוז יין.

צילום יוני כהן
צילום יוני כהן

אווה ראפס (Eva Raps), התאום הגרמני של סוסון ים, חברה ושותפה, ארגנה את האירוע הצנוע הזה שהתקיים ב-EDEL & FAUL , חלל קטן המוקדש לטעימות ואירועי יין. Stuart Pigott , עיתונאי ומבקר יינות, היה האיש מאחורי הקלעים. הוא ייעץ לנו בכל הנוגע לפרטים הקטנים – אלו שבסופו של דבר עושים את ההבדל.
היינות הוגשו בסדר מדויק ובטמפרטורה הנכונה. עובדה שמן הסתם נראית טריוויאלית, אך לא כך היה באירוע אחר אליו הגענו כאורחים, כמה ימים קודם לכן (לא מדובר באירוע של היקבים התאומים גרמניה–ישראל).
איך לתאר את מה שקרה? לו הייתה זאת תחרות סיוף, היו השופטים מעניקים לאחד המתחרים מספר נקודות גבוה יותר, והוא או היא היו מוכרזים כמנצח .אבל כאן לא הייתה תחרות.
בטעימה השתתפו שבעה זוגות של יינות, משנות בציר 2007-2014. הנבחרת הצרפתית הורכבה מטובי היינות משטונף דה פאפ, אותם יכולנו להשיג. הם כללו את היקבים הבאים:

Chateau La Nerthe- 2007
Clos du Pape – 2008
Clos du Caillou – 2009
Domaine de la Janasse – 2011
Domaine du Pegau – 2012
Chateau de Beaucastel – 2013
Clos du Mont Olivet – 2014

צילום יוני כהן
צילום יוני כהן

לצד כל יין צרפתי נמזג אנטואן משנת בציר זהה (לא כולל 2010. אנטואן אזל לגמרי), והטעימה הייתה עיוורת. ליינות הללו יש מכנה משותף ברור: זני הענבים. יחד עם זאת, בעיקר בגלל הטרואר השונה, הקרבה, בתיאוריה, בין היינות אמורה להיות כמו בין מזרח ומערב. אני שואל את עצמי בשקט-בשקט, מה אני עושה כאן? יקב זעיר, בן 18 שנה, מול קלאסיקה צרפתית במיטבה. טירוף?

בהמשך הסתבר שלא היה קל לזהות את היינות, לעתים אפילו בלתי אפשרי, במיוחד ביינות היותר צעירים. כל היינות, באחר צהריים זה, הפגינו ביצועים טובים מאוד. לא היה כאן מנצח. מה שכן היה כאן, זה מפגן של יינות "בטוחים בעצמם", אך יחד עם זאת לא מנסים למצוא חן או לרצות את הטועם. יינות שהפתיעו את הטועמים באיזון שלהם, כל אחד בדרכו הוא, כל אחד עם זהות משלו.
שמחתי במיוחד שהאווירה סביב לשולחן הייתה נעימה ומקצועית, כזאת שאפשרה שיחה כנה ואמיתית. ניתן היה "לצלול" לתוך הניואנסים הדקים של היינות. אותו "דבר" העושה יין לנושא מורכב, מרתק, וכל כך מהנה.

אחרית דבר

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

מטוס האיזי-ג'ט נוחת ברכות על המסלול בנתב"ג. חום של 39 מעלות מקבל את פנינו. בחזרה למציאות. אני ממהר לכרם לפתוח מים.  ה"ליידיס" (כך אני מכנה את הגפנים שלי) חיכו לי. את הדיאלוג הבא אפשר היה לשמוע רק באמצעים אלקטרוניים מתוחכמים (אפליקציית דוניה).

יפה: "ברוכים השבים. איך היה?"

סוניה לא מרימה את עיניה אלי ופולטת:  "איפה היית כל הזמן הזה? כבר התייבשתי!"

ויוספה שותקת כרגיל, ומחייכת את החיוך שאי אפשר לעמוד בפניו…






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה