הרבה לפני 'רפסודיה בוהמית' על פרדי מרקיורי ו'רוקטמן' על אלטון ג׳ון, כבשה כוכבת-על אחת את המסכים והבמות ברחבי העולם. ג׳ודי גרלנד שזכתה לתהילת עולם כדורותי מ'הקוסם מארץ עוץ', מגיעה בסרט להופיע בלונדון בשנת 1969, לאחר 40 שנות קריירה מזהירות, כשהיא נקרעת בין הרצון להיות בבית עם ילדיה, לבין הצורך להתפרנס ולהיות נאהבת. קולה נסדק, אך נוכחותה הדרמטית מורגשת יותר מאי פעם.
עם שיריה המוכרים, ביניהם "אי שם מעבר לקשת' האלמותי, חוגג הסרט את כישרונה האגדי של ג'ודי גרלנד, וכואב את מחיר הצלחתה של מי שהייתה ובעיני רבים עודנה אומנית הבמה הגדולה בעולם. עצוב לראות איך הכוכבת הגדולה בזמנה סבלה כל כך מאז שנחשבה לילדת פלא ו"הולאמה" לטובת אולפני MGM. אסור היה לה להיפגש עם חברים או לאכול עוגת יום הולדת, פן חלילה תשמין, והשמיים היחידים (כמעט) שראתה היו אלה שבאולפן הסגור. זאת בנוסף לכמות הכדורים שהיא נדרשה לקחת – להמרצה או כדי להירדם בלילה.
האירועים והדמויות בסרט מבוססים על דמויות אמיתיות ואירועים שהתרחשו באמת, אם כי יוצרי הסרט נטלו לעצמם חופש אמנותי לשנות ולהעצים אותם לצרכים דרמטיים. זה גרם לכך שלא ראיתי הרבה עיניים יבשות בסוף הסרט, אך במהלכו היו לא מעט קטעי הומור מתוחכם וסרקסטי, שאפיינו את ג'ודי. הבחירה בהתמקדות בשנת חייה האחרונה, תוך קפיצות לאחור בזמן לתקופת ילדותה ולתחילת הקריירה שלה, הייתה נכונה ויצרה סגירת מעגל, סיפור עם התחלה וסוף, אשר מסביר את נסיבות מצבה הנפשי הקשה וחוסר היכולת שלה לראות מעבר לקשת. סרט חובה, על אגדה שהייתה באמת.
משך הסרט 118 דקות, דובר אנגלית, כתוביות עברית, הפצה בארץ: סרטי נחשון ורד קייפ, החל מ- 6.2.2020 בבתי קולנוע ברחבי הארץ
