תערוכת "MAGNUM OPEN ART" ביוזמת גלידה שטראוס, מציגה יצירות בנושא העצמה נשית של 8 אמנים ישראלים מובילים, כמחווה לאמניות ישראליות ובינלאומיות שהשפיעו על עיצוב תפישות האמנות במאה העשרים.
היצירות יוצבו בחללי תצוגה ייחודיים בנגישות מלאה לקהל הרחב ברחבת נמל ת"א למשך כשלושה שבועות.
ההשקעה בתערוכה "MAGNUM OPEN ART" הנה כמיליון ₪.
האמנים המשתתפים בתערוכת "MAGNUM OPEN ART": עפרה צימבליסטה, ברכה ביינ'-ונידה גיא והאדריכל יעקב חי מקמילאן, יהושע גריפית, דויד גרשטיין, מייקל לזר ומרק לואיס, דויד פאר, דורית פלדמן, קרן שפילשר וסשה סרבר.
תערוכת "MAGNUM OPEN ART" של גלידת שטראוס, בהפקה וייזום של טרגט מרקט מוצגת על קו המים בנמל תל-אביב.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב בכל שעות היממה ללא תשלום, עד 15.7.06 במתחם נמל תל- אביב.
על היצירות:
שמונה האמנים המשתתפים בתערוכה
"MAGNUM OPEN ART" מספרים על יצירותיהם
ברכה ביינ'-ונידה גיא והאדריכל יעקב חי מקמילאן עם היצירה "מיטת זהב עירונית מרחפת" בהשראת האמנית המקסיקנית, העצמאית והבלתי נשלטת – פרידה קאלו.
במלאת מאה שנה להולדתה של קאלו נבחרה המיטה שלה, עליה יצרה בגלל מוגבלותה הפיסית ועליה אף הגיעה לפתיחת תערוכתה בגלריה, להוות את סמל הפיכתו של מקום המסמל אפיסת כוחות למקום של חיים ויצירה.
היצירה "מיטת זהב עירונית מרחפת" מציגה מיטת תינוק מצופה עלי זהב וקריסטלים מצוידת בכנפיים לריחוף מעל גגותיה של העיר. בתי העיר עשויים מנסרות עץ עם גגות שקופים עשויים מפרספקט ויוצבו על משטח של זכוכית. ע"פ האמנים "האור שיחדור אליהם יחדד את הרומנטיקה והשבריריות שבחיים, ידגיש את העובדה שחוזק פיסי אמתי נובע מחוסן רוחני".
יהושע גריפית עם היצירה "זיכרון ילדות" בהשראת האמנית האמריקאית החדשנית והמפתיעה לזמנה – ג'ורג'יה אוקיף .
היצירה כוללת דמויותיהן של אישה הצופה אל דמותה של ילדה רקדנית, מתוך ציוריו של דגה, מאחוריה מראה גדולה המעצימה את ההשתקפויות וההתבוננות פנים וחוץ. נושא היצירה הנו העיסוק בזכרונות ילדות. העיסוק בסמלי זכרון בא לידי ביטוי, בולט ביצירותיה של הציירת האמריקאית המהוללת ג'ורג'יה אוקיף, הנחשבת לסמל הציור הפמיניסטי. ע"פ האמן "המוח האנושי מטייל במרחבי ההיסטוריה של האמנות, נוטל מפה ומשם, מחבר קטעים בלתי אפשריים, אין חוקיות אחת. הכול מותר".
האמן דויד גרשטיין עם היצירה "נשים מתנודדות" בהשראתה של האמנית המקורית, הנועזת והבלתי צפויה – כלת פרס ישראל: לאה ניקל.
היצירה בנויה מדמויות המתנודדות על קפיץ, עשויות מתכת צבועה, מאופיינות בשפת גוף ותנועה דינאמית. המיצב מעוצב בצבעוניות עשירה ומרהיבה כדוגמת יצירותיה של לאה ניקל, שפיתחה את הסגנון המופשט והפכה אותו לסגנון קלאסי ועדכני בעת ובעונה אחת. גרשטיין מנהל דיאלוג מעשי עם הקהל וכמו ברבות מעבודותיו הקהל הנו חלק מהעבודה והוא מוזמן להניע את הדמויות באמצעות ידית היוצאת מתוך מבנה תצוגה.
הפסלים מייקל לזר ומרק לואיס עם היצירה "אני אובססיבית" בהשראת האמנית האמריקאית העושה שימוש במושגי אור החוזר והמרצד: ג'ני הולצר.
היצירה מורכבת מפסל מתכת רב מימדים של אישה היושבת על מעמד עם גו כפוף לאחור. מתוך המעמד בוקע אור מרצד המאיר את המילה "אובסשן" (אני אובססיבית) החקוקה בו, בדומה לשלטיה האמנותיים של ג'ני הולצר.
האמן דויד פאר עם היצירה "זה בשמיים" בהשראתה של האמנית היפנית אמריקנית רבת העצמה והכוח: יוקו אונו.
היצירה מתוכננת בהתייחס לפסל הסולם של יוקו אונו, אמנית שפעלה ללא לאות לצד ג'ון לנון בעלה המנוח, למען השלום העולמי. במיצב מופיעות בקצה הסולם שתי דמויות מלאכיות נשיות המרחפות כלפי מעלה וביניהם הן אוחזות את סמל האות M. ע"פ האמן: "העבודה מקיימת דיאלוג תרבותי בין אמנות וצרכנות. האות M על פיה מוקם המבנה משמשת, מעבר להשראה המתקבלת מהמילה מגנום, גם כסמל לאמהות, סמל לאידיאל חושי הקיים גם בעולמות המיתוס, סמל לטעים ולחושני, לעוצמתי, למסתורי, פיתוי לעוצמה שמימית.
האמנית דורית פלדמן עם היצירה "תאי זיכרון" בהשראתה של האמנית האמריקנית הרצינית המתייחסת לתאי זיכרון: לואיס נבלסון.
היצירה מציגה קונספט המפתח את האות M כאות הראשונה של המילה "זיכרון" באנגלית, והמתייחס לעבודותיה של נבלסון המתאפיינות במבנים מרובי תאים בהם היא מציבה אוספי חפצים יומיומיים. המבנה דמוי האות M צבוע בצבעי חום שוקולד ובתוכו מוצבים אזכורים לדימויים נשיים בתרבות האנושית. על המדפים מוצבים גבישים, סמל לגבישי הלבה- מגמה המתקרשים לאבן קשיחה, עדות לעוצמת הטבע ולעוצמת הביטוי הנשי.
הפסלת עפרה צימבליסטה עם היצירה "אישה על סולם" בהשראתה של האמנית שעבודותיה עוסקות במקוריות וראשוניות ופרימיטיביות: קיקי סמית.
יצירתה של צימבליסטה מתייחסת לפסלה של קיקי סמית, אשר הוצב במוזיאון ישראל בירושלים ב – 1962 – פסל דמות אישה הכורעת על ארבע. ע"פ עופרה: "מתוך יצירתה של קיקי סמית בוקעת זעקה על מצבה של האישה. העבודה שלי, "אישה על סולם" עוסקת אף היא בדמות אישה צבועה זהב, המטפסת על סולם, כמעין מצב זמני בין שמים וארץ. הסולם עומד במרכז תיבה שקופה. בתחתית התיבה נערמים שלבי הסולם. התחושה –ככל שהאישה עולה, הסולם יורד. למרות הסיטואציה הבלתי אפשרית, האישה האמביציוזית ממשיכה בטיפוס כלפי מעלה.
האמנים קרן שפילשר (בתמונה) וסשה סרבר עם היצירה "מאמא מיה" בהשראת האמנית הכול יכולה ורבת הצבע ניקי דה סן פאל.
במרכז היצירה ניצבת בובה שהיא שילוב של דמויות מפתח בסרטי אנימציה וקומיקס. על פי האמנים: "הפנים הם שילוב של "בובת מנגה" יפנית עם שפתיים של "בובת בראץ", הגוף הוא שילוב של "בובת בטי בום" ו"בובת בראץ" – דמות המשדרת סקסיות וספורטיביות. זרוע הבובה לקוחה מ"סרט אחר" והיא הופכת לספק רובוט ספק "בטמן" הם סמלים גבריים. למרות הנשיות של הבובה, הדומה לבובותיה המפוסלות של ניקי דה סן פאל, האמנית הצרפתיה שהקימה גני פיסול מדמויותיה הנשיות גדולות הממד יוצאת מהזרוע להבת אש המהווה אינטרפרטציה לפסל החירות. הבובה ניצבת על במה ופעמון הזכוכית המחפה אותה הופך למכונת שלג כדוגמת המזכרות לתיירים הדומות ל"כדורי שלג".
התערוכה מופקת בשיתוף מוזיאון האמנים המרכז הישראלי, אוצרים: איילת בירן ודורון פולק.
