fbpx

גלית בר-און פותחת חשבון בבנק היין הפיימונטזי

מרתפי בנק היין מכילים עשרות אלפי בקבוקים של יצרנים מכל רחבי איטליה; בעיקר – אבל לא רק מפיימונטה. צילום גלית בר-און
אי אפשר לספר את סיפור בנק היין בפיימונטה בלי לספר על האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה ובלי לספר על תנועת סלואו פוד העולמית שהקימה את שניהם ובלי לספר על סלואו ווין
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

קראו את הפרק הראשון בעלילותיה של גלית בפיימונטה

 

צילום גלית בר-און

אי אפשר לספר את סיפור בנק היין בפיימונטה בלי לספר על האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה (ראו 'לתשומת לבכן.ם' בסוף), ובלי לספר על תנועת סלואו פוד העולמית שהקימה את שניהם, ובלי לספר על סלואו ווין. ובכל זאת, לא-לספר עליהם זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות עכשיו, כי סיפור סלואו פוד הוא ענקי, והיריעה קצרה. אולי אעז לנסות לספר את קצה הקרחון של הסיפור הזה יום אחד, אבל לא היום.

הוגוורטס של הקולינריה. צילום גלית בר-און

מה כן היום? חוויה אחת שלי, קטנה, טיפת מים על קצה קצהו של הקרחון. ובכן, לו הארי פוטר היה בוחר בלימודים גבוהים בתחום הגסטרונומיה, זה המקום שהיה לומד בו – באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה, שמצאה לה משכן בבניין יפהפה בן מאות שנים, מוקף בדשא הירוק ביותר בעולם, שמסתיר תחתיו מערכת מסועפת של מרתפים מלאים בבקבוקי יין, שזכו לשם שהוא בעת ובעונה אחת קסום ופרקטי: בנק הייןLa Banca del Vino.

כספומט היין של הבנק. צילום גלית בר-און

שתי שומרות האוצר, איליאנה וביאטריצ'ה, ישמחו להניח בידכם כוס יין (תרצו פרייזה?) ולטייל איתכם בנבכי המנהרות הקרירות, או להניח לכם לשוטט בהן לבד, או לתת לכם לטעום מ-30 היינות שנפתחים לטעימות מדי יום, או להעביר לכם (בתיאום מראש  ובתשלום) אחת משורה של סדנאות שנבנו בקפידה כך שיעבירו משהו מעושר פיימונטה, או צפון איטליה, או איטליה כולה, לבחירתכם.

בנק היין הוא גם מחסן אבל לא רק. צילום גלית בר-און

מרתפי בנק היין מכילים עשרות אלפי בקבוקים של יצרנים מכל רחבי איטליה; בעיקר – אבל לא רק, מפיימונטה, אבל הפעילות העיקרית שלו היא לא להוות מחסן. אנשי סלואו ווין של תנועת סלואו פוד, עוברים בין מאות ואלפי יקבים באיטליה ומתעדים את סיפור היקב והכרם, האדמה והאנשים, מקבלים מהיוצר את היינות שהוא גאה בהם ביותר, מעבירים את היין ואת הסיפור שלו למשמרת, וכשמגיע הזמן הנכון – מעבירים את היין והידע הלאה, למי שרוצה אותם.

בתור לסדנאות היין. צילום גלית בר-און

מי שרוצה לבקר בבנק היין יגיע לברה (Bra), שנחה על התפר בין לנגה לרוארו, ימשיך 5 ק"מ משם לכפר הפיצפון פולנצו (כמה בתים צהבהבים מונחים באי סדר חינני משני צידי הכביש), יטייל רגלית ארוכות בין השבילים הקסומים (אני מאוד בעד שילוט), ינסה ולא יצליח להציץ בסקרנות לקפיטריה של הסטודנטים, יגיע לבסוף למקום הנכון, יעבור שורה-שורה בין הבקבוקים בחנות היין (המחירים לא זולים יחסית לאותם יינות במקומות אחרים באיטליה, ועדיין, כמובן, זולים מאשר אותם יינות בארץ), ויתייצב בהתרגשות בכיתת הלימוד הענקית, לסדנה אליה נרשם מראש – אני נרשמתי לטעימות נביולו.

מרחיבה אופקים. צילום גלית בר-און

יינות ברולו וברברסקו מיוצרים מענבי נביולו שגדלים, ובכן, בכרמים מסביב לכפרים ברולו וברברסקו. אבל יין מענבי נביולו נעשה גם באזורים אחרים (אמנם לא רבים), ולצד יינות ברולו וברברסקו ניצבים לפני עוד שלושה בקבוקים עם יינות מענבי נביולו משני אזורים בפיימונטה – לנגה ורוארו (אבל לא מונפראטו. נכון שמונפראטו היא ההוא-עם-השפם של פיימונטה? מישהו רוצה לספר על יינות מונפראטו?).

שיעור פרטי. צילום גלית בר-און

כשאיליאנה רואה את ההתלהבות שלי (אחרי "טעימות" מחמישה יינות אני נוטה להיות נלהבת), היא מפסיקה להיצמד לסילבוס, מרחיבה את השיעור לזנים מהפחות מוכרים של פיימונטה, ומציבה לפני בקבוק של גריניולינו ואחד של פלוורגה, שניהם קלים, פירותיים וספייסיים, כל אחד מהם יכול להתאים לקיץ ישראלי.

לכל בקבוק צמודה צנצנת ובה אדמה מהכרם בו גדלו הענבים. צילום גלית בר-און

לאחר הרבה מאוד יין אני שואלת את איליאנה, למה אני לא כל כך רואה דולצ'טו בחנויות יין ובמסעדות בפיימונטה. איליאנה נראית מופתעת מעצם השאלה. "דולצ'טו הוא יין מאוד פשוט", היא אומרת "כזה ששותים אולי בבית". "אה, יין לפיצה"? אני אומרת, גאה בעצמי על כך שתפסתי את המהות של יין פשוט ויומיומי. איליאנה מסתכלת בצער על התיירת הבורה בהלכות העולם: "לא שותים יין עם פיצה", היא אומרת, "עם פיצה שותים בירה". וכשהיא רואה את התמיהה שלי היא מנסה ללכת לקראתי, ומוסיפה "אולי אם את ממש אוהבת יין, וממש רוצה לשתות יין עכשיו, ויש לך רק פיצה לאכול". היא משתתקת לרגע, ואז מוסיפה "וגם אז, זה לא יהיה דולצ'טו".

צילום גלית בר-און

לתשומת לבכן.ם

האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה פותחת את שעריה למבקרים אחת לכמה חודשים, ליום הכולל ביקור בקמפוס, שיחות עם מרצים ותלמידים, והרבה פילוסופיית סלואו פוד. קהל היעד של יום פתוח כזה הוא, לדעתי, מי שעבורו אוכל הוא לא רק מה שמונח לפניו על הצלחת (או על הצלחת של מי שיושב מולו) או נמזג לכוס שלו, אלא מייצג את הקשר בין אדם לאדמה, ואת יחסי הגומלין בין חומר הגלם לבין מי שיצר אותו, האדמה עליו גדל, והתרבות ממנה צמח.

בפעם הבאה: טורינו, בירת פיימונטה. לא רק כדורגל. או כן?

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה