דורון רב-הון – מפגש אינטימי עם יינן ויין שעושה תיאבון

שמחתי לקבל מיקבי עמק האלה הזמנה למפגש של כמעט אחד על אחד אינטימי מאוד ולא מעונב, הכולל שיחה משותפת, טעימת יינות מלווה בהסברים ושאלות, כאשר היינן מציג יינות חדשים ויין שביקב מגדירים אותו כ"הפתעה". זאת לצד ארוחה, כאשר את המעטפת יוצרת הסביבה, ולאווירה אחראים היין והאוכל, המארח המסקרן והחברים לצד השולחן.

וכך, במסעדת פרונטו האיטלקית שבתל-אביב, פגשתי את דורון רב-הון, יינן יקבי עמק האלה, עם שניים מהיינות החדשים של היקב – השרדונה ללא חבית 2007 והסירה 2006, כאשר "ההפתעה" הייתה יין הדגל החדש בציר 2004 מסדרת VC, שביקב החליטו לכנותו RR.

שרדונה unoaked (ללא חבית) 2007
היין עשוי 100% ענבי שרדונה המגיעים מהכרם של היקב במושב נס-הרים בהרי ירושלים. צבעו כעין הקש זהבהב בהיר, באף אשכוליות רעננה, גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום ארוך מאוד שופע רעננות, יין של קיץ ומנות פתיחה ראשונות עם אופי, יופי ופרי.
זהו יין אותו מייצרים לראשונה ביקב. דורון רב-הון היינן, כך מסתבר, מאוד אוהב ומתחבר ליינות לבנים. לדבריו, ההחלטה לעשות שרדונה נטול חבית לחלוטין, באה בעקבות מאמר שכתב דורון שהביא אותו לגלות יש רק שניים שלושה יקבים גדולים שעושים שרדונה ללא חבית. מצד אחד יש הרבה יינות שרדונה "פשוטים" הנמכרים בטווח מחירים נמוך של כ-30 ₪, ומצד שני אין הרבה יינות שרדונה שמציגים את טהרת הזן ונעשים לכל אורך הדרך במיכלי נירוסטה, יינות שאין מאחוריהם, כך מכנה זאת דורון, "איפור".

הוא מאמין ששרדונה הוא זן שיכול לא לחטוא לפשטות גם אם הוא נמצא במיכלי נירוסטה. זהו זן ענבים מספיק עשיר, שאם אתה עובד איתו נכון גם בכרם וגם בעבודת היינן, הוא ייתן לך תוצאות נפלאות.
דורון אינו מסתייג מעשיית יינות שרדונה עם חבית, וכראייה גם ביקב עמק האלה מייצרים יינות שרדונה כמו ה- 2005 וה- 2006 שנעשו עם חבית, אבל דורון מדגיש כי תמיד יתווספו לפחות כ- 15% ענבים שהיו נטו במיכלי נירוסטה.
ב-2007 נעשה ניסיון ראשון להפיק שרדונה שכולו על טהרת הזן והעשייה במיכלי נירוסטה.

בטעימה הוגש היין צונן, דורון היה סבור שאולי אפילו מעט יותר מדי ואז חומציותו מובלטת, ואכן, ככל שהיין שהה בכוס, שואף להגיע לטמפרטורה חמימה במעט יותר, חלו ביין שינויים אבולוציוניים שהפגינו מצג שונה של ארומה ופרי הן באף והן בפה. בתחילה היין מעט מעקצץ, עד שהעקצוץ נעלם, הפירותיות עולה ונימה של דבש צצה ברקע. היין מדבר בעד עצמו, וככיין לבן בכלל, ויין המגיע מיכלי נירוסטה בפרט, היין, כך מסתבר, "לא יכול לשקר".

דורון מסביר כי חשוב שהעבודה עם יין הנעשה במיכלי נירוסטה תהיה נכונה, תוך שמירה על רמת משקעים מסוימת ורמת סולפיט מסוימת. היין שהה 12 חודשים במיכלי נירוסטה על משקעיו העדינים. התוצאה המתקבלת היא שרדונה שאינו מנסה להתחפש למשהו אחר. דורון מציין שהוא מאוד רצה לעשות יין שרדונה נטול חבית מטעמיו האישיים "ללכת עם הענבים ולתת לפרי לדבר".
הוא  מספר שהוא מאוד מתחבר לאהבה ליין לבן, ושמח על ההתעוררות לאחרונה של הביקוש והאהבה של הישראלים ליין לבן. מהיין יוצרו כ- 5,500 בקבוקים. מחירו לצרכן 89 ₪.

סירה 2006 
היין עשוי 90% ענבי סירה, בתוספת של 5% קברנה סוביניון ו- 5% מרלו. אחרי שב- 2004 ו- 2005 עשו ביקב יינות קברנה סוביניון סירה, הוחלט לעשות יין סירה שיעמוד בזכות עצמו, מענבים המגיעים מניבה חדשה מכרמים של ענבי סירה שניטעו ב- 2002  בקיבוץ נתיב הל"ה,

זהו יין אותו עושים לראשונה ביקב, וכבר משלב הבציר הבינו שמדובר בפרי שיכול לעמוד לבד בפני עצמו ולא כתומך בלנד. היין התיישן 16 חודש בחביות עץ אלון צרפתי – 50% מהן חדשות, יוצרו ממנו כ -9,000 ומשהו בקבוקים.

דורון ביקש להביא את היין כך שיהיה בסגנון מתאים ליינות של יקבי עמק האלה, לא כזה המזכיר משהו אחר כמו שיראז אוסטרלי או סירה צרפתי; שיהיה כמה שיותר מעניין ורחב וארוך, כמה שיותר אלגנטי.

דורון מספר שהסירה של 2007 ו- 2008, הנמצאים עדיין בחביות, הנם כבר עתה רבי פוטנציאל, ומסמנים את המגמה החיובית להיות יינות סירה מוצלחים. 
האמת היא שבטעימה חשתי שהיין ביקש אוכל על ידו, אבל הוא בהחלט היה מספיק נעים ורך בכדי לשתותו ולהתענג עליו כמו שהוא. זהו יין שצבעו סגול כהה ועוצמתי, עם גוף בינוני. יין אלגנטי, מהנה, רך ועגול, מינרלי ואדמתי, עם פרי אדום ושזיף ברקע. עץ עשיר, עם נימה של תבלין ווניל, באף ארומה מרוכזת ועשירה, פרחונית משהו, רובד אחר רובד של מנטה, עם נגיעות של פלפל לבן ופטל כהה. איזון טוב וסיומת פירותית ארוכה ומהנה.
מחירו לצרכן 118 ₪.

RR 2004 – בלנד מרלו קברנה מסדרת הדגל VC 
אל תשאלו אותי מה עומד מאחורי האותיות RR, ואת הפרשנות אני אשאיר לכם. כך או כך, מדובר במותג פרימיום חדש של היקב הנושא צירוף אותיות זה אותו הגה דני ולרו, מנכ"ל היקב.
מדובר בבלנד אשר דורון היינן מאוד מתחבר לתפיסה העומדת מאחוריו, ולפיכך גם בבציר 2005 נזכה לראות יין מסדרת דגל מובחרת זו.

הבלנד מורכב מ- 60% מרלו ו -40% קברנה סוביניון, היין התיישן 17 חודש בחביות עץ אלון צרפתי, מהן 30% חדשות. כידוע לכם, המרלו המאוד אזוריים (טרואר) של יקבי עמק האלה (אם אתם זוכרים את המרלו של היקב מהשנים 2002-2003), ובכלל מרלו המגיע מהאזור, מאוד בומבסטיים, עוצמתיים, ריכוזיים בצבע ובמיצוי הטעמים, ולפיכך ביין הזה תפקידו של הקברנה סוביניון להביא דווקא לרוגע, לעדן ולרכך, ולתמוך ביין, כשהמטרה שעמדה בפני היינן הייתה להביא את היין להיות הרבה יותר רחב והרמונ,י ויותר אלגנטי.

ב- 2004 נוכל לראות את הבלנד הזה, וב-2005 מרכיבי הבלנד יתהפכו. כאשר בשני היינות הללו מבקשים ביקב לשמור על יין ברמת העוצמות של הסדרה הגבוהה, ה-VC, עם האלגנטיות של הבלנד. 
המטרה שעמדה בפני דורון היינן הייתה לקחת את הטוב שבשניים, ולאחד אותם יחדיו. ביקב לא מיהרו להוציא את היין, ותקופת המתנה בת כמעט שנתיים חלפה עד שהיין, שהחל כסגור מאוד ומופנם, התחיל להראות מה הוא מסוגל לתת. מטעימה שלי מסתבר שהשיהוי פעל כאן לטובת היין.

מהיין יוצרו 16,000 בקבוקים. אין מדובר בבלנד של מה בכך, ולמרכיביו של היין המוגמר חברו ענבים מלא פחות שלושה כרמים שונים של מרלו ושני כרמים שונים של קברנה סוביניון.
היין שתי כאן ועכשיו, אך חרף זאת הוא מבקש זמן ושהות להיפתח ולהשתפר, גם על ציר הזמן המקומי וגם על ציר השנים. גוף היין מלא מאוד, דחוס, עשיר ושופע פרי. הטאנין נוכח ומורגש, תומך פרי עם יובש מאוזן. גם באף ריכוז ועושר של פרי טוב לא מאופק. היין עגול, עסיסי, מחליק היטב בחלל הפה, אלגנטי ומאוזן. בהחלט אין להתפלא איפה שהוא היה האהוב עלי מהשלושה, ואני בהחלט אחראי כמעט לחיסול רבע מהבקבוק.
מחירו לצרכן 165 ₪.

לכל אורך הערב, ליוו את המפגש מנות הפתיחה, עיקרית לבחירה והקינוח של מסעדת פרונטו. נעמה, המלצרית שלנו, עשתה כל מאמץ לשרת אותנו בזריזות יעילה, ובכדי שלא להפריע היא דקלמה קצרות את פירוט המנות, ודאגה כי הן יוגשו אל השולחן במהירות ובדיוק מופתי. גם שובל הריח של בושם "בולגארי" שעטתה על גופה השאיר אחריו שובל מפתה כשהלכה.

פתחנו בקרפאצ'ו – טונה נא בשמן זית, לימון, רוגטה ופרמיג'אנו. מלנזנה
א לה גורגונזולה המורכבת מחציל בגריל ברוטב גבינה. אנטיפסטי – ירקות בתנור ובגריל. קפרזה – מוצרלה של בופאלה, עגבניות, שמן זית ובזיליקום.

המשכנו לעיקריות, כאן היו לבחירה רביולי – במילוי ארבע גבינות ברוטב רוזה. ספגטי פירות ים – שרימפס, קלמארי, צדפות בשמן זית, שום ויין לבן. סקלופינה לימונה – עגל חלב ברוטב לימון וחמאה. פילה דניס "אקווה פאצה" – צלפים, עגבניות שרי ויין לבן.

קינחנו בטירמיסו, פנקוטה, טרטופו ופאי לימון, לצד אספרסו קצר וחזק.

לסיכום, נהניתי מאוד מהמפגש, מהיין ומהאוכל. אין לי ספק שהרעיון למפגש כל כך קרוב, תורם ומפרה את שני הצדדים.

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה