דים-סם בשיאן: הרופא שהונצח בכיסונים

דים-סם כפי שאנחנו קוראים להם, דמפלינגס באנגלית וכפי שתמצאו ברוב המסעדות בסין, או ג'יאו זי (Giao ZI) בשפת המקום. בעברית: כיסונים.

שיאן (Xian) – "השלום המערבי"; העיר שבמשך 1100 שנים הייתה בירת סין והפתח שלה לעולם כנקודת המוצא של דרך המשי. לכן יש בה גם רובע מוסלמי ושוק אוכל מוסלמי, עם תושבים בעלי מראה סיני וסממנים מוסלמיים כמו כיפות לבנות גדולות או זקן אופייני. 

ההמלצה לגבי שיאן הייתה לאכול דמפלינגס באחת המסעדות המקיפות את הכיכר הגדולה של העיר, בה ממוקמים מגדל הפעמון (מבשר את בוא היום) ומגדל התוף (מבשר את רדת הלילה), ואחרי נגיסות קלות בדוכני האוכל של השוק הגענו למסעדה המגישה ארוחה של 14 סוגי דמפלינגס תמורת 100 יואן (כ- 50 ₪) לסועד – כולל מנות פתיחה, כוס שתייה קלה, תה, וצלחת פירות לקינוח.

המסעדה ששמה דה פה צ'אנג (De Fa Chang) היא בבעלות המדינה – תופעה בה נתקלנו בסין במקומות שונים, כאשר מסעדות או חנויות הן בבעלות המדינה; מה שאומר כי אין אפשרות להתמקח כבמקומות אחרים (בחנויות), ויש סיכוי סביר לרמה טובה של איכות וטיב המזון (במסעדות).
למה מסעדה זאת בבעלות המדינה? כי כך הדבר כבר יותר מ- 100 שנים – לא שוברים מסורת.

תחקרנו את למון (Lemon) המדריכה המקומית שלנו, לגבי מקורם של כיסוני הדים-סם, וזה הסיפור: לפני 1000 שנים היה רופא בצפון סין שטיפל באנשים עניים חולים רבים שקפאו בגלל הקור. הוא נתן להם מרשם שבעצם יצר את הדמפלינגס: ליצור מבצק כדורים ממולאים בעשבי מרפא, להכניס למים רותחים, לאכול ולהבריא.

לכבוד אותו רופא, צורתם המקורית של כיסוני הדים-סם היא צורת אוזן – לזכר האוזניים שקפאו לחוליו בקור. מגוון המילויים מחליפים היום את עשבי המרפא המקוריים, וגם הצורות מגוונות, אפילו דמפלינגס בדמות תרנגולת, ברווז, או מלפפון.

הגיאו זי הוא מאכל פופולרי בסין, המסמל את ההרמוניה במשפחה, ולכן אוכלים את הדמפלינגס בעיקר בחגים המשפחתיים בהם כולם מתכנסים כשהם מגיעים מרחבי מדינת הענק.
בערב פסטיבל האביב כל משפחה מכינה דמפלינגס. לפעמים שמים מטבע באחד מהכיסונים, ומי שמוצא אותה יהיה בר מזל בשנה החדשה.

ובחזרה למסעדה שלנו בצמוד לרובע המוסלמי בשיאן, העיר המפורסמת בחיילי הטרה קוטה המדהימים שלה.
כאמור, המסעדה נקראת דה פה צ'אנג (De Fa Chang) – "מסעדת אריכות החיים והשגשוג".

המתנו לפתיחת הסרוויס של הערב ב- 16.45 – תוך שאנו רואים את מנוחת אנשי הצוות הרבים של המסעדה וההכנות לארוחת הערב. כול הטבחים והמלצריות הם עובדי מדינה, כמה שמשונה לנו לחשוב על כך במסעדה.

לפתיחה קיבלנו סלטים קרים: אטריות עם כרוב, תרד עם שעועית, בוטנים עם תירס, ואפונה סינית. ואז החל מצעד הדמפלינגס – כאמור 14 סוגים שונים, בכל הטעמים, הצורות והצבעים: מלוח, מתוק, חריף, מטוגן, מאודה, וגם מבושלים – אותם שמים במרק; ממש הוכחה שבכל העולם תמצאו דברים דומים במטבח, ומרק העוף היהודי עם הקרפלך לחימום הבטן שולט גם בסין, גם אם כאן קוראים לכיסונים בשם ג'יאו זי. הכול טרי, הכול טעים.

עוד אמת קטנה: אחרי הדמפלינגס בשיאן אכלנו טובים ורבים בבייג'ין. בכל זאת, את הסיפור של הרופא הסיני יוצר הגי'או זי, שמענו כאן, ולמון (Lemon) הייתה המדריכה החביבה ביותר שלנו בסין.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה