השבוע (20.3.2026) הלך לעולמו בגיל 78 בבורדו, מישל רולאן – יינן ויועץ יין ביקבים רבים ברחבי העולם, גם בישראל; אחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם היין המודרני. בעולם היין, שבו מסורת, אדמה וזמן נתפסים ככוחות המרכזיים, נדמה לפעמים שאין מקום לאדם אחד שרוצה לשנות את הכללים. ובכל זאת, מישל רולאן הצליח לעשות בדיוק את זה, לאט, בהתמדה, ובאופן שחילחל כמעט לכל פינה בתעשייה הגלובלית.
יש מי שיראו בו גאון, ויש מי שיטענו שהוא פשוט לימד את העולם לטעום אותו דבר, כוחו של טעם אחד. רולאן לא היה רק יינן או יועץ, הוא היה בעל חוש טעם יוצא דופן, כזה שמאפשר לזהות לא רק מה היין כרגע, אלא מה הוא יכול להיות. יכולת זו, יחד עם ביטחון מקצועי גבוה וניסיון עמוק, הפכו אותו לדמות שמקשיבים לה. כאשר יקב גדול בבורדו, נאפה או ארגנטינה שוכר את שירותיך, והוא מקבל ציונים גבוהים יותר, ביקורות טובות יותר ומכירות חזקות יותר, ההשפעה שלך כבר אינה מקומית; היא הופכת לשיטה, וכך נולדים סגנון. והתיישרות של תעשייה שלמה.
במהלך שנות ה-90 וה-2000, יותר ויותר יקבים נחשבים פנו לרולאן. חלקם עשו זאת מתוך סקרנות, אחרים מתוך לחץ תחרותי. אבל מהר מאוד נוצרה תופעה רחבה יותר: לא רק היקבים שעבדו איתו השתנו, גם אלו שלא. יינות החלו להיות בשלים יותר, עשירים יותר, רכים ונגישים יותר לשתייה, ומותאמים לחך בינלאומי. זה לא קרה במקרה. עולם היין הפך גלובלי, והתחרות התגברה. ייננים הבינו שהסגנון שרולאן מקדם אינו רק טעים יותר עבור קהל רחב, אלא גם מצליח יותר מסחרית. כך נוצר מצב בו חוות דעת של אדם אחד אינה רק המלצה, אלא כיוון שוק. כי בסוף, השאלה היא לא רק כמה היין טוב, אלא כמה הוא שונה. ובעולם שבו כולם שואפים למצוינות, לא תמיד ברור אם המחיר הוא אובדן הייחוד.
בין טרואר לשוק השפעה זו לא עברה בלי התנגדות. מבקרים טענו שהגישה של רולאן מטשטשת את ההבדלים בין אזורים, שהיינות מתחילים להיטעם אותו דבר. בעיניהם, משהו מהאותנטיות הולך לאיבוד, וככל שהיינות נעשים מדויקים יותר, כך לעיתים הם נעשים פחות מובחנים.
אבל יש מי שיאמרו שלא מדובר רק בטשטוש, אלא ביצירת שפה אחידה מדי; שפה שעובדת מצוין בשוק, אך לא תמיד מספרת סיפור של מקום. מצד שני, תומכיו טענו שהוא עשה בדיוק את ההפך – הוא לקח יקבים בינוניים והפך אותם למצוינים, העלה את רמת הדיוק, הניקיון והמקצועיות, ופתח שווקים חדשים ליינות שבעבר לא זכו להכרה. האמת, כמו תמיד, אולי לא באמת נמצאת באמצע, אלא תלויה בשאלה מה חשוב יותר: זהות או הצלחה.
הדרך להכרה בינלאומית
איך אדם אחד מגיע למעמד כזה? זה לא קרה בן לילה. רולאן צמח מתוך אזור יין קלאסי, למד לעומק את המקצוע, ובנה לעצמו מוניטין דרך הצלחות מוכחות. כל פרויקט מוצלח הוביל לפרויקט נוסף, וכל יקב מרוצה הפך להמלצה חיה. אבל מעבר לכישרון ולניסיון היו לו עוד כמה יתרונות, כמו זמינות גלובלית. הוא היה מוכן לנסוע לכל מקום בעולם, והוא התמחה בתרגום טעם להחלטות טכניות. הוא קלט לפני כולם מה השוק רוצה, ולא רק מה המסורת מכתיבה. האישיות הכריזמטית, לפעמים קצת האובססיבית, הצליחה לשכנע, להוביל ולהשפיע. השילוב הזה הפך אותו למה שמכנים בתעשייה "flying winemaker" – יועץ בינלאומי שנע בין יקבים ומשאיר חותם בכל מקום.
בישראל, הרחק מבורדו, אפשר לזהות את ההדים של אותה מהפכה. תעשיית היין המקומית, שבמשך שנים נעה בין מסורת פשוטה לניסיונות מודרניזציה, עברה שינוי עמוק החל משנות ה-90. לתוך הרגע הזה נכנסה יוזמה ייחודית של היינן ויועץ היין ארקדי פפיקיאן, להביא את מישל רולאן ליקב אמפורה (קראו בסוף את גרסת חיים גן). המהלך לא נועד רק לשיפור הטכניקה או איכות היין, אלא להעניק פרספקטיבה חדשה, מקצועית, חווייתית ושיווקית כאחד. פפיקיאן רצה לחשוף את הצוות המקומי ואת הכרמים הישראליים למבט גלובלי, להבין כיצד יין מקומי יכול להתאים לחך הבינלאומי, וללמוד כיצד לחדד את פרי הטרואר תוך שמירה על איזון ומבנ.
כמו רולאן, גם פפיקיאן פועל מתוך שילוב של אינטואיציה חושית חדה ושליטה טכנית גבוהה. הוא מבין יין דרך הטעם, אך מתרגם זאת להחלטות מדויקות בכרם וביקב. ההשפעה של שניהם, רולאן ופפיקיאן, בישראל ניכרת בכמה רבדים: דחיפה ליינות בשלים יותר, מותאמים לאקלים המקומי, הקפדה על סלקציה ואיכות חומר גלם, חתירה לאיזון בין עוצמה לנגישות, והבנה שהיין אינו רק ביטוי של אדמה אלא גם מוצר שצריך להצליח בשוק. כסף ורווחים מהווים חלק גדול, ולא צריך להתבייש בהם.
בדומה למה שקרה בעולם עם רולאן, גם בישראל נוצר מצב שבו סגנון מסוים מתחיל להפוך לנקודת ייחוס. לא כל היקבים עובדים עם אותם יועצים, אבל רבים מושפעים מאותה תפיסה. ובדיוק כמו בזירה הבינלאומית, גם כאן עולה השאלה: האם מדובר בהעלאת רמה או באחידות יתר? והשאלה הישראלית האמיתית אולי חדה יותר, האם זה סגנון שהתעשייה בחרה בו, או סגנון שהיא הרגישה שהיא חייבת לאמץ כדי להישאר במשחק? כך או כך, ברור שהשפעתם של אנשים בודדים, בעלי חזון וטעם ברור, יכולה לחרוג הרבה מעבר ליקב אחד. היא יכולה לעצב תעשייה שלמה.
בסופו של דבר, ההשפעה של רולאן אינה רק ביינות עצמם אלא באופן שבו חושבים על יין. הוא עזר לשנות את מרכז הכובד, מיין שהוא ביטוי של מקום בלבד ליין שהוא גם מוצר גלובלי, תחרותי ובעיקר חוויתי. אפשר לאהוב את זה ואפשר להתנגד לזה, אבל קשה להתווכח עם העובדה הפשוטה: אדם אחד הצליח להשפיע על הדרך שבה העולם שותה יין, וזה בתעשייה כל כך עתיקה ושמרנית – הישג יוצא דופן.
מישל רולאן לא היה רק יינן או יועץ, הוא היה סמל של היוקרה והאצולה בעולם היין. בן בורדו, נשמתו נטועה במסורת ובטרואר הצרפתי הקלאסי, והוא הצליח להנחיל ליינות ברחבי העולם את החן, העדינות והמרקם המובחן של האומנות הצרפתית. מורשתו תמשיך להדהד ביקבים, אצל ייננים וחובבי יין, ותזכיר שגאון אחד, עם תשוקה בלתי נגמרת וראייה מלכותית, מסוגל להפוך את שמו למותג ואת חייו לאגדה. ואולי זו הגדולה האמיתית שלו — ואולי גם הסיבה לוויכוח שיישאר אחריו.
סופדים למישל רולאן
חיים גן איש הענבים
נכתב בדף הפייסבוק: "פרידה ממישל רולאן, מגדולי אנשי היין של דורנו. יש רגעים בעולם היין, שבהם אדם אחד הופך להשפעה שלמה. מישל רולאן הלך לעולמו. אחד מאפיפיורי היין של העולם. יועץ למאות יקבים, מבורדו ועד ארגנטינה, נאפה, דרום אפריקה ואסיה. איש שטביעת ידו נמצאת בבקבוקים הגדולים של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. רולאן לא היה רק יינן. הוא היה מתרגם של טרואר לשפה עולמית. ידע לקחת אדמה, אקלים ואדם, ולהפוך אותם לאמירה ברורה בכוס.
לפני שנים רבות, כשאמפורה הייתה בתחילת דרכה תחת גיל שצברג, ולאחר מכן נמכרה לוולדימיר, יהודי אוהב ישראל עם חזון גדול, הוחלט להפוך את היקב למגדלור של תעשיית היין הישראלית. ולדימיר אסף סביבו צוות, ד"ר ארקדי פפיקיאן, מעצב מחונן ואותי לשיחת ייעוץ. שם, על הספות המרווחות ביקב המושקע, הוא נעץ בי מבט ושאל מה צריך לעשות כדי להביא את היקב לקדמת הבמה. עניתי מהר, כרמים רכשת, יינן יש לך, מרכז מבקרים מושקע בדרך, ובעיקר ניחוח עולמי. בוא נביא את מישל רולאן. ולדימיר הביט בארקדי, שענה כמו תמיד באצילות, בוודאי, אשמח ללמוד. ולדימיר חזר אליי ואמר, תביא אותו. תוך 48 שעות אני וארקדי על מטוס לבורדו. דרך חבר יקר, עבדו, נקבעה פגישה בשאטו לקוס פוד.
יושבים סביב שולחן אבירים ביקב עתיק, ממתינים. ואז כניסה. מישל רולאן. איש גדול, פנים עבות, עיניים צרות ושמחות, נוכחות שלא מבקשת רשות. הוא מתיישב ומבקש שמפניה. מתחילים לדבר. ואז הוא שואל, למה לי לבוא לישראל. עניתי, כי ישראל היא אחת משלוש המדינות עם הפוטנציאל הגדול ביותר לפרוץ. הוא חייך ושאל, ומי עוד. אמרתי, יוון ופורטוגל. אבל ישראל, הכי חדשנית והכי פחות צפויה, ובעיקר פחות עצלנית. אנחנו משקיעים ואנחנו בשלים. בוא להיות חלק מהסיפור, ולהיות חתום על הצלחה שתשפיע על ענף שלם. הוא ביקש עוד שמפניה, הקשיב, חייך, שקל, וכמו תמיד הבין מהר.
מישל רולאן לא רק ייעץ ליקבים. הוא שינה תעשיות. גם בישראל טביעת היד שלו, ישירה ועקיפה, הייתה חלק מהמעבר מיין מקומי ליין שמבקש לדבר עם העולם. בספר תולדות תעשיית היין הישראלית בעת החדשה, הוא ללא ספק בין עשרת הזרים שתרמו לענף. זכרו ברוך, וסוגה בכרמים".
יקב אמפורה
נכתב בדף האינסטגרם: "יקב אמפורה חולק כבוד גדול למישל רולאן, שהלך לעולמו ב-20.3.2026. מישל רולאן, יינן ויועץ יין מהחשובים והמוערכים בעולם, ליווה את יקב אמפורה בין השנים 2006–2016. בתקופה זו גיבש חלק מהותי בזהות היקב, והותיר חותם עמוק הניכר עד היום. בארכיון שלנו שמורים יינות נפלאים מתקופה זו, עוצמתיים ובעלי יכולת התיישנות פנומנלית, אשר ינציחו את זכרו עוד שנים רבות".
