האם יש פיתרון גנטי להשמנה?

מי מאתנו אינו חולם על מציאת גן ההשמנה האולטימטיבי שיוביל לפתרון תרופתי להשמנת יתר? אנו מתבשרים חדשות לבקרים על "גן השמנה חדש". אך הפתרון מתרחק ככל שנמצאים יותר ויותר גנים כאלו. האם מדובר, אם כן, בגן ייחודי הגורם להשמנת יתר, או שהתשובה מורכבת יותר? כמעט שלא חולף לו שבוע מבלי שחוקרים מוצאים השלכות גנטיות כאלו או אחרות בנוגע להשמנה.

מחקר חדש אשר נערך בארה"ב ופורסם בגליון ינואר של העיתון הרפואי BMC Genetics העוסק בנושא גנטיקה, מציע זווית שונה ומהפכנית לקשר שבין גנטיקה להשמנה.

על פי המחקר מסתבר כי לא פחות מרבע מן הגנים אשר מופו, מעורבים בדרך כזו או אחרת בהשמנה ובקביעה של משקלנו.
נתוני מחקר זה ומסקנותיו הוסקו ממחקר על עכברי מעבדה אשר הוסר מהם רכיב גנטי לצורך הניסוי.
מתוך עכברי המעבדה אשר שרדו את הניסוי, שכן הגן שהוסר היה אחראי לעמידותם בפני מחלות, עולה כי שליש מהם הצביעו על גדילה במסת הגוף שלהם, ה- BMI.
עורכי המחקר הסיקו כי לפחות 6,000 גנים מעורבים באופן ישיר או עקיף בשאלה האם נהיה שמנים או רזים.

כאמור, מדובר ברבע מן הגנים, מה שמצביע על מורכבות נושא ההשמנה ועל מעורבות בולטת של הקוד הגנטי בנטיה להשמנת יתר קיצונית.

מכיוון שמרבית הגנים הללו נחקרו עד היום בהשלכות רפואיות אחרות, ונתוני השמנת יתר עלו רק כתופעת לוואי מן המחקרים ולא בשל מיקוד ישיר בה, תוצאות אלו מסקרנות עוד יותר ומצביעות על הפוטנציאל המחקרי הגדול הנתון בהן.

לאור זה נשאלת השאלה, האם הגיוני בכלל לחקור את ההשמנה מן האספקט הגנטי?

עורך המחקר ד"ר מייקל טורדוף עונה על כך: "אין ספק כי הגיוני לחקור את הקשר בין גנטיקה לבין השמנת יתר, אך למרות מה שסברו אולי עד כה, ההקשרים סבוכים הרבה יותר". לטענתו, אחת הסיבות לביצוע מחקרו הינה הצפת הפרסומים על גילוי "גן השמנה" חדש, חדשות לבקרים.
פריצת הדרך המחשבתית במחקר זה קובעת בעצם כי אין "גן השמנה" יחיד, וכי חקר השמנת יתר וגנטיקה הם בעלי מורכבות רבה יותר ממה שסברו בתחילה.

כלומר, מחקרים בתחום צריכים לקחת בחשבון כי ההשפעות של גנטיקה על השמנה סבוכות יותר וכי גנים אשר נחשבו בעלי תפקיד אחר בגופנו בהחלט יכולים ליטול גם הם תפקיד בנטיה להשמנת יתר.
כמו כן, יחסי הגומלין בין הגנים וההקשרים בין אלפי גנים שונים, גם להם יש השפעה.

אין הדבר מעיד על כך שאין "היגיון" בחקירת גנים הקשורים להשמנה, שכן ברור כי לחלק מן הגנים יהיה תפקיד משמעותי ומכריע יותר מן האחרים.
הקושי יהיה למפות את אלו שאכן חשובים ולא לבזבז זמן ומשאבי מחקר על אלו שאין להם השפעה משמעותית.

טורדוף אף מוסיף: "בדיוק כפי שאנו יכולים לעזור לאנשים אשר סובלים מאסטמה, אלכוהוליזם וצלעות שבורות, כך נוכל גם לעזור לאנשים הסובלים מהשמנת יתר. הדרך לעזור להם תלויה בהבנת פעולת המנגנון האנושי וההיבט הפסיכולוגי אשר אחראים להשמנה על מנת לאתר את הטיפולים המתאימים".

לצערנו, השמנת יתר קיצונית מתבררת אט אט כאחת מן הבעיות המורכבות של העידן המודרני, אולי יותר מן הבעיות שתוארו לעיל. אבל המורכבות הזו רק מגבירה את האתגר המחקרי.

את "תחושת הבטן" שלנו שאנו שמנים מכיוון שאנו ילדים להורים שמנים, או שאנו בני משפחה מורחבת אשר יש בה אנשים שמנים רבים ומשהו בתורשה שלנו לקוי, ניתן לאמת באמצעות נתונים חדשים אשר נאספו בעולם בחודשים האחרונים.

גילוי מחקרי אשר פורסם בנובמבר 2007 מצביע על קשר ישיר בין גנטיקה להשמנה.
הנתונים המחקריים החדשים התייחסו למחקר אשר נערך באוכלוסייה ממוצא אינדיאני, בקבוצה שבה שיעורי השמנת היתר הקיצונית גבוהים במיוחד. בבסיס המחקר נמצא כי אחוזי ההשמנה הגבוהים של אוכלוסיה זו נובעים מיכולות פיזיולוגיות אשר הועברו בתורשה וקשורים ליעילות המטבולית של הגוף בפירוק החומרים.
מסתבר כי היכולת של אוכלוסיה זו לשרוד בתנאי מזון קשים במיוחד המלווים בחוסר, התפתחה במשך השנים באופן אבולוציוני והפכה לחלק מן התורשה שלהם.
אולם, באופן פרדוקסלי מסתבר כי דווקא היכולת הגופנית שלהם לשרוד ולהפיק את המקסימום ממזון מועט, מתורגמת בעידן המודרני לבעיית השמנה קיצונית, וזאת עקב תפקוד הפוך של גופם במצב של שפע.

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת בריגהם ביוטה, חקרה את קבוצת האינדיאנים ממוצא פימה אשר בעבר הרחוק אכלסו את מדבריות אריזונה וניו מקסיקו הדלים במשאבים ומקורות מזון. החוקרים מצאו כי לחברי הקבוצה יש יכולת עבודה מטבולית יעילה במיוחד לעומת האוכלוסייה הרגילה. יעילות העבודה המטבולית שלהם והיכולת שלהם להפיק אנרגיה גם מכמויות מזון קטנות, הייתה מרשימה. לכך אחראי מרכיב DNA בשם SNP אשר מצוי היה בחברי הקבוצה שנבדקה.

בידודו של מרכיב ה- DNA הזה על ידי החוקרים, איפשר לבדוק את השפעתו על תהליך המטבוליזם של הגוף, והוכח כי נוכחותו מסייעת ליעילות הרבה של התהליך המטבולי בקבוצה זו.
החוקרים מציעים את ההנחה כי התפתחות מרכיב זה ויכולות אלו הם תוצאה של התפתחות אבולוציונית של מאות שנים בתנאי קיום קשים, אשר "הכריחה" את הגנטיקה של הגוף למצוא פתרונות לעיבוד יעיל ומהיר של מזון ממשאבים נמוכים. חברי הקבוצה הזו ניחנו בכך עקב התמודדות מתמשכת עם תנאים קשים של השגת מזון בסביבת המחייה שלהם.

ואולם, אליה וקוץ בה, תנאי המחייה של קבוצת האינדיאנים אשר נבדקה השתנו בתוך זמן קצר יחסית. כלומר, בתוך מרחק מאה שנה לערך הם עברו לתנאי מחיה של שפע מזון קיצוני, בהשוואה לסביבת החיים בה נהגו אבות אבותיהם לחיות, מבלי שגופם קיבל את פרק הזמן הנדרש מבחינה אבולוציונית לעכל את השינוי.

התוצאה הרסנית כמובן בהשפעותיה על ממדיהם. מכיוון שיש להם יכולת להתקיים ולעכל באופן מצוין את הנדרש להם ממעט מזון הרי שבמצב של שפע, אותן היכולות הפיזיולוגיות אשר תרמו להישרדותם בימי קדם – הן אלו האחריות וגורמות למצב של השמנת יתר קיצונית מופרזת בעידן המודרני של ימינו.


ד"ר אסנת רזיאל היא כירורגית מומחית בניתוחי הרזייה, המנהלת הרפואית של מלב"י – המרכז לטיפול בהשמנת יתר מקבוצת אסיא מדיקל. www.hashmana.co.il






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה