החוויות שבחביות

נפלה בחלקי הזכות והחוויה הבלתי נשכחת לבקר בבית המלאכה של משפחת חבתנים ידועה בספרד, מקום אידיאלי לקבל מענה לכמה שאלות מקצועיות ב"חיפוש אחר האמת". מסתבר שגם כאן אין אמת אחת; ויותר מכך – ככל שמכניסים את הראש עמוק יותר לתוך החבית (תרתי משמע), מבינים עד כמה העניין באמת מורכב.

אם כן ביקור אצל משפחת חבתנים אינו דבר של מה בכך. מדובר על משפחת חבתנים בה מנכ"ל החברה הינו דור חמישי למשפחה העוסקת בייצור חביות. סיפור מרתק, שבו כמעט כל דור חידש משהו במסורת אשר החלה באופן רשמי ב- 1820. מהסבא של הסבא שהחל את דרכו בייצור חביות, והיה הראשון שבנה חביות מעץ אלון אמריקאי וצרפתי, דרך שיכלול בדורות הבאים גם בהיבט התעשייתי, וגם משפחתי – מבית מלאכה המייצר בשנה 5,000 חביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי לשוק המקומי בלבד, לבית מלאכת יד המייצר 35,000 חביות בשנה, וייצוא ליותר מ- 22 מדינות. ללא ספק – סיפור הצלחה.

תהליך הייצור מעניין, ובעיקרו עבודת יד. תהליך ייצור חבית נמשך כשלוש שעות מרגע תחילת הייצור עצמו, אך כמובן שהדרך אינה מתחילה בתהליך הייצור, אלא עוד ביער, מקורו של העץ.
עובדי המפעל מטפלים מדי יום בעץ הנמצא בחוץ בשטחי המפעל, מקבלים את חומר הגלם בצורת קורות עץ, מבצעים מיון ראשוני, מסדרים אותו באופן ידני בצורת שתי וערב על מנת לאפשר שטיפתו מטאנינים וייבושו, וכל 3-4 חודשים משנים את מיקומם של הלוחות על מנת לאפשר אחידות בייבוש העץ וחשיפתו לשמש. בסך הכל שוכב העץ בחוץ כ- 36 חודשים, כאשר כל חצי שנה מבצעים בקרת איכות לעץ.

בסיום תהליך הייבוש מתחיל השלב השני: לאחר מיון איכות נוסף ומיון על פי צפיפות העץ, הוא עובר דרך מכונה המחליקה ומשייפת אותו (החלק החיצוני שהתייבש בשמש הוא החלק הפנימי של החבית). לאחר מכן הוא עובר בקרת איכות ומיון, על מנת לוודא כי אין פגמים בעץ. לאחר המיון מתחילים בהרכבה הראשונית. כמובן שכל שלבי הבנייה נעשים ידנית.

השלב השלישי הוא שלב החימום והקלייה (טוסטינג). על מנת להגמיש את העץ מחממים אותו וקולים אותו ברמות שונות, על פי בקשת הלקוח. יצרני יין שונים נוהגים להזמין חביות ברמות קלייה שונות. רמות אלו מאפשרות משחק טעמים, וגם מותאמות לזנים שונים.

השלב הרביעי הוא שלב השיוף ויצירת החור לפקק. לרוב יוצרים חור בקוטר הסטנדרטי של 48-50 מ"מ. בשלב האחרון מחברים את הראשים של החבית, ומלבישים את החישוקים הקבועים על החביות. ראשי החביות עשויים גם הם מאחד מסוגי העץ אותם כבר ציינתי, וגם הם עוברים את תהליך הקלייה.

בסיום תהליך הייצור נעשית בדיקת איכות נוספת, במהלכה מכניסים אוויר למיכל בלחץ על מנת לבדוק שאין חור/סדק/בקע שלא נראה לעין. אם נפשט את העניין – זה כמו לבדוק פנצ'ר… ולבסוף חורטים בלייזר על ראש החבית את כל המידע הנדרש.

איך בוחרים חבית?
אז יש לנו חבית. הרבה חביות למען האמת. איך בוחר היינן את סוג החבית? מאחר והצטרפתי לששון בן אהרון, יינן יקבי בנימינה בו אני עובדת בעצמי, הייתי גם עדה לתהליך בחירת חבית עבור יינות שונים. התהליך הוא ארוך מאוד אך חוויתי ביותר.

לאחר יומיים בהם הסתובבנו ביקבים שונים באזור וטעמנו יינות שהשוני היחידי ביניהם הוא סוג עץ ו/או מידת הקלייה, אני יכולה לומר שבחירת החבית הנכונה ליין שלך, הנה משימה קשה מאוד – ידיעה שבחירה מסוג כזה תקבע את עתידו של היין. המלצה חמה לכל מי שנופלת לידו הזדמנות לחוות טעימת יינות זהים המתבגרים בחביות שונות – לא לוותר.

אין ספק כי ענף ייצור החביות מרתק, והנו חלק אינטגראלי מהתפתחות ענף היין כולו. יחד עם זאת, הרמה המקצועית של הייננים בעולם גבוהה מאוד, ועיקר ההשקעה היום מתרחשת בחומרי הגלם. תחום ייצור החביות משלים את התהליך, ואם חומר הגלם, משמע הענבים, אינו ברמה גבוהה, לא תעזור החבית הכי מושקעת.
בפעם הבאה שאתם מבקרים במרתף יין של יקב; מתפעלים מיופי המרתף, כמות החביות, אולי אף זוכים לטעימת חבית – אל תשכחו את החבתן המזיע והעמל, ואת החוויות שבחביות.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה