החלוקה החדשה של אזורי הוויסקי בסקוטלנד

כאשר כל אחד מאיתנו פוגש בקבוק לא מוכר של וויסקי מאלט המגיע מסקוטלנד, באופן טבעי השאלה הראשונה שעולה היא מהיכן בסקוטלנד מגיע הוויסקי.

אי אפשר לדבר על עולם המאלטים הסקוטים מבלי לגעת בנושא אזורי הייצור. סקוטלנד מחולקת למספר אזורים אשר בכל אחד מהם מיוצרים וויסקים בעלי אופי שונה המזוהה עם אותו אזור. נושא זה של אזורים הוא ללא ספק אחד הנושאים החשובים בתעשיית הוויסקי הסקוטי אשר מאחוריו מסתתרות סיבות גאוגרפיות והיסטוריות.

בשנים האחרונות ניתן לזהות מספר גישות חדשות העוסקות בנושא החלוקה לאזורים.
בעבר, הוויסקים מכל אזור ואזור היו בעלי אופי שונה אחד מהשני מסיבות גיאוגרפיות וטכניות. כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן לייצר וויסקי כמעט בכל מקום בסקוטלנד, אשר יהיה בעל כל אופי שנבחר. מבחינה טכנית המשמעות של האזורים עצמם הולכת ונעלמת עם השנים. כיום ניתן למצוא וויסקי פירותי מהאי איילה או וויסקי מעושן מההיילנדס, מה שלא היה בעבר.

החלוקה הקלאסית שהייתה בשימוש עד היום מחלקת את סקוטלנד לארבע אזורים עיקריים:
הלאולנדס אשר בדרום סקוטלנד – אזור הררי נמוך עם נוף מרגיע וירוק. אזור זה היה אחד מהאזורים החשובים לייצור וויסקי בסקוטלנד. מדובר באזור נוח מבחינה גיאוגרפית ואקלימית בו גם היו מרוכזים כל גידולי השעורה. אזור זה היה עמוס במזקקות עד לאמצע המאה התשע עשרה, כאשר האנגלים החלו לגבות מיסים מיצרני הוויסקי הסקוטי. כדי להימנע מתשלום אותם מיסים נאלצו יצרני הוויסקי לברוח צפונה להרים הסקוטים על מנת למנוע מאנשי המכס האנגלים לבקר במזקקות. כיום ניתן למצוא בלואלנד מספר מצומצם של מזקקות.

האזור השני, הגדול והמפורסם ביותר הוא אזור ההיילנדס. אזור ההיילנדס מכסה את רוב שיטחה של סקוטלנד. ההיילנדס שימש למעשה מקלט מאנשי המכס האנגלים. מדובר באזור קשה מבחינה גיאוגרפית (אזור הררי קשה לתנועה) כמו גם מבחינת מזג האוויר מה שהפך אותו לאזור מושלם להסתרת מזקקות פיראטיות ולא חוקיות.

בתוך ההיילנדס, ממש כמובלעת, מסתתר לו האזור השלישי אשר מכונה הלב של ההיילנדס – אזור הספיי סייד הממוקם בצפון מזרח סקוטלנד. כמחצית ממאה המזקקות הפעילות כיום בסקוטלנד ממוקמות באזור זה. מדובר באזור לא גדול אשר במרכזו עובר נהר הספיי, על שמו נקרא האזור והוא נחשב לאחד האזורים המתאימים ביותר לייצור וויסקי הן מבחינת מזג האוויר והן באיכות המים. כמובן שריכוז רב של מזקקות הקרובות זו לזו אפשר להן ללמוד אחת מהשנייה ולהתפתח.

האזור הרביעי והאחרון וגם השונה מכולם כולל את כל אותם איים במערב סקוטלנד בהם מיוצר וויסקי. ניתן למצוא כשבעה איים כאלו. האי המפורסם ביותר הוא אי בשם "איילה" עליו ממוקמות שבע מזקקות חשובות. המאפיין העיקרי של רוב הוויסקים המגיעים מהאיים הוא אופיים המעושן.

הסיבה לכך טמונה בעובדה כי באיים הללו כמות העצים היתה קטנה וחומר הבעירה הזמין והנגיש ביותר, באותם ימים, היה ה'כבול'. לצורך ייבוש השעורה (שהוא חלק מתהליך ייצור הוויסקי) השתמשו גם כן בכבול, מה שהפך את הוויסקים מהאיים לוויסקים מעושנים. באזור ההיילנדס לעומת זאת, השתמשו באותם ימים בפחמים ובעצים, מה שייצר וויסקים מעושנים הרבה פחות.

יש הטוענים כי גם היום ניתן לזהות באופי השונה של הוויסקים המגיעים מהאזורים השונים, אך יש גם אלו הטוענים כי החלוקה הנ"ל כבר אינה ממש רלוונטית. רבים מחובבי הוויסקי יסכימו כי להבדיל בין וויסקי מההיילנדס לבין וויסקי מהספיי סייד זו משימה לא קלה כלל ועיקר כמו גם לזהות הבדלים בין הוויסקים מהלאולנד לשכניו מהצפון. על פי גישה זו, האזור היחידי למעשה שאכן ניתן לבודדו הוא אזור האיים כמו גם חופיה המערביים של סקוטלנד וזאת בעיקר בזכות ריחות העשן והשפעת האוקיינוס על הוויסקי בשלב היישון.

ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב
גישה זו מובילה אותנו לחלוקה החדשה אשר ניתן למצוא לה קהל אוהדים לא קטן בקרב אנשים מהתעשייה. מדובר בחלוקה פשוטה והגיונית של מזרח ומערב. חלוקה זו מותחת קו אנכי דמיוני במרכז סקוטלנד החוצה אותה לשניים. ככל שהולכים מערבה מאותו קו, הוויסקים הולכים ומתעשנים וחלקם גם מקבלים את אותה השפעה של הים, אך אם לעומת זאת ננוע מזרחה מאותו קו, נקבל וויסקים פירותיים יותר.

עיתונאי וויסקי רבים בעולם מאמצים בחום ובאהבה חלוקה זו אשר למעשה מחלקת את סקוטלנד לשני אזורים בלבד – מזרח ומערב.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי כיוון שמדובר במשקה אשר המסורת וההיסטוריה הם חלק חשוב ובלתי נפרד ממנו, למרות אותה חלוקה חדשה, החלוקה הקלאסית תישאר איתנו עוד זמן רב – ובצדק.


פורסם במגזין הישראלי לוויסקי, www.iws.co.il








היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה