הכול על זני התמרים השונים, מקורותיהם ותכונותיהם

התמר הישראלי טעים, טבעי ובריא. מוצע לאוכלו סמוך לפעילות גופנית, כקינוח בריא – ללא רגשות אשם, ולשלבו דרך קבע בתפריט היומי

חיאני 
תמר שמקורו במצרים, דל קלוריות בהשוואה לזנים אחרים, נקרא גם "תמר לייט". צבעו כהה ומבריק, בשרו פריך ובשרני, נאכל טרי ונשמר היטב בקירור ולטווח רחוק בהקפאה. זן ה'חיאני' עשיר בסיבים ובסידן, ומצוין כחטיף קל ומרענן.

מג'הול 
"מלך התמרים" שמקורו במרוקו. פרי גדול מאוד ומרשים, טעמו עשיר, מרקמו נימוח ועסיסי, מכיל רמה גבוהה של תרכובות פנוליות (נוגדי חמצון), ועשיר בסיבים תזונתיים ובברזל.

דקל נור
תמר בעל צבע דבש בהיר שמקורו בתוניס. פרי מאורך בעל מרקם רך למחצה. הרכב הסוכרים בו יוצר את טעמו הייחודי, המבדל אותו משאר התמרים. ה'דקל נור' עשיר בסיבים תזונתיים וברזל ובעל תגובה אנטיאוקסידנטית גבוהה ביותר.

אמרי
פרי גדול ומאורך בצבע ענבר שמקורו במצרים, עתיר סיבים, מתוק ומתבלט במרקמו הפריך. מתאים במיוחד למילוי שקדים ואגוזים. ה'אמרי' עשיר במינרלים אבץ ואשלגן, ובעל תגובה אנטי חמצונית גבוהה.

הנבחרת העיראקית
בקטגוריה זו זנים שמקורם בעיראק וגדלים בישראל:

חדראווי
צבעו כשוקולד, הוא רך, מתוק ונימוח ומכיל רמה גבוהה של תרכובות פנוליות (נוגדי חמצון). עשיר בסיבים תזונתיים ובברזל.

חלאווי
רך ומתוק, בעל מראה מאורך, מכיל רמות גבוהות של מגנזיום, אשלגן, ברזל ובעיקר אבץ.

דרי
יבש, מתוק, מכונה "התמר השחור”. פרי זה עתיר סיבים תזונתיים, רמות גבוהות של אשלגן, עשיר בחומצה פנולית, ומכיל את האחוז הגבוה ביותר של ברזל מבין הזנים.

זהידי
יבש, מתוק, בעל מראה מעוגל, צבעו זהוב, עשיר בברזל והעשיר ביותר בסיבים תזונתיים מבין הזנים.

ברהי
תמר מעוגל וצהוב, נאכל הן טרי והן מהקפאה, זמין בחודשים אוגוסט עד אוקטובר. בעל טעם עפיץ המשתנה לנימוח ומתוק לאחר הקפאה והפשרה. דל בקלוריות ועשיר בסיבים תזונתיים.

תמונה: www.45c.co.il






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה