הללה טל – אספנית אמנות וייננית יקב הבוטיק הראשון בארץ

לאחרונה ביליתי יום שלם עם הייננית ואספנית האמנות הללה טל, ולפניכם רשמים מאישה גדולה מן החיים, שמחברת באישיותה תאווה לחיים, תשוקה לאמנות ואהבה ליין, המספרת על ההתחלות שלה והניסיונות להחדיר את תרבות היין לשוק הישראלי. כן, היא גם אימא של דובי טל מיקב רד פואטרי בכרמי יוסף – הכול נשאר במשפחה.

סיפור חייה של הללה טל בת ה-85 שזור בכמה פרקים משמעותיים בחיי המדינה. הוא כולל את ראשית ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל בעלייה הראשונה, המלחמה על הקיום הישראלי במדינת ישראל, והשתתפותה כחובשת קרבית במלחמת השחרור ולאחר מכן כאחות מוסמכת בבית החולים, כבעלת יקב ומפתחת תרבות היין בישראל וכתומכת נלהבת ביצירה הישראלית באמנות. היא אספנית אמנות מן הסוג שהולך ונעלם. היא בעצמה בוחרת את העבודות המוצגות על הקירות בחדרי ביתה מן הרצפה ועד התקרה. ביום-יום שלה היא שואבת אנרגיות מן הטבע, היא מממשת בדרך חייה את האידיאלים של גאולת האדמה דרך עבודת האדמה, והעבודה החקלאית. היא בקיאה ובעלת ידע מרשים בנושאי עבודת האדמה ובתעשיות החקלאיות .

במשך עשרות שנים היא ניהלה יחד עם בעלה אלכס את המשק החקלאי שהורישו לה הוריה המשתרע על מאות דונמים בחוות טל שבכרמי יוסף, הכולל מטעי עצי פרי, כרמים, שדות חיטה ויקב בוטיק. היא חקלאית שורשית, שתלנית וייננית, שחיה ומתפרנסת מן האדמה ומתנובת השדות.
בחלקת אלוהים שלה היא מגדלת מטעים של עצי פרי משבעת המינים כגון ענבים, תאנים, עצי זית, שיחי פסיפלורה. כמו גם שדות חיטה שצבעהים מתחלפים עם עונות השנה.
חוות טל שבבעלותה, אותה מנהלים בני משפחתה בראשות דובי בנה, משווקת את תנובת האדמה במגוון צורות, כגון פירות טריים ויבשים, וגם לאחר העיבוד התוצרת החקלאית ליין, ריבות, שמן זית, וזיתים משומרים.

הללה איך התחיל הרומן שלך עם היין?
אחרי שעברנו בשנות השישים לתל אביב מרחובות, אלכס בעלי ואני עשינו יין ביקב שלנו, יקב טל במקוה ישראל. אני הייתי אחראית על הפרומושן, על קידום מכירות בייקב. הייתי גומרת את העבודה בחצות, והולכת לפגוש את החבר'ה; הציירים שישבו בבתי הקפה כסית, פינתי, והיה גם הקפה של אייבי נתן. היינו נודדים מקפה לקפה.
היו"ר היה תמיד יצחק דנציגר. הוא קבע מי יהיה צייר טוב. הוא קבע לאביבה אורי שאסור לה לצייר בשמן, רק בשחור לבן. הוא השפיע על כל אחד, ואני ביניהם, בין כל הציירים, עם היין שלי.
אני לוקחת אותם לשתות גם ליקב. ואני מספרת להם שאנחנו צריכים להכניס את היין שלנו לשוק. מסתבר שקשה היה אז לשווק יין. הישראלים לא שתו אז, וכרמל מזרחי שלטו אז בשוק, ועוד משפחה איטלקית שהיה להם סניף כאן בארץ, שנקרא יקב סטוק, ואחר כך נהפך ליקב ברקן. ואני צריכה להיכנס לשוק כיין בוטיק. איך אני עושה את זה?

איך שיווקתם את היין שלכם ביקב טל במקווה ישראל?
יום אחד אני צריכה לעשות תווית ליין שלנו. היתה לי בשנות השישים מכונית קטנה – פיאט 600 לבנה, ואני רואה את יגאל תומרקין בא לקראתי ברחוב דיזנגוף פינת ארלוזורוב, ליד הגראז' של האוטובוסים של תל אביב. ואני אומרת לו: יגאל, תשמע, מה דעתך שתעשה לי תוויות ליין? שם היין וון פו – יין משוגע, בצרפתית (vin fou). עד אז אף אחד לא עשה תוויות של אמנים ליין. חוץ מרוטשילד, שהיו לו אז שלוש תוויות: אחת פיקאסו, אחת בראק, ועוד אמן אחד מפורסם.
תומרקין אומר לי "זה רעיון! אני אעשה לך תווית", וקובע איתי שתוך שבוע הוא מביא לי ציור לעשות ממנו תוויות. ובאמת תוך שבוע הוא מביא לי את הציור של הוון פו, ואני עושה מזה תווית ליין שלנו. ואז, גם השם יוצא הדופן של היין, וגם התווית של תומרקין הכניסו אותנו לשוק.
אחרי התווית של תומרקין, כל יין שהוצאנו הלכתי לאמנים. שילמתי לכל מי שהביא לי הצעה. יש לי אוסף של תוויות ליין. בין האמנים שעשו לי ציורים לתוויות ליין שלנו ביקב במקוה ישראל היו הציירים אלימה, מיכאל ארגוב, ואחרים, והציורים ההיסטוריים האלה נמצאים במשרד של חוות טל.

מה יעלה בגורלה של תווית היין שצייר תומרקין?
כשהיקב שלנו התחדש בחוות טל, והבן שלי דובי עושה את היין, הוא בהתחלה לא רצה לעשות תווית כמו שלנו. לפני כמה זמן הוא העביר הרצאה על יין בסביון, והוא סיפר לי: אימא, היו שם אנשים שזכרו את התווית של תומרקין ל"וון פו", ואני הולך לחדש את התווית. עכשיו ישימו את התווית המחודשת של תומרקין על הבקבוקים.

הללה מה מיוחד באוסף האמנות שלך?
האוסף מספר על דור הילדים שנולדו כאן, על אנשים שגדלו פה, פעלו כמעט בלי ידע על אמנות ממערב אירופה ורכשו ידע מהר מאוד. סיפור האוסף שלי הוא הסיפור של אדם שנולד בהתהוות הציונות ולקח חלק פעיל בעשייה, במלחמה ובבנייה. האישיות שלי שייכת להתפתחות המדינה. לא הייתי יכולה להתפתח לו היו יולדים אותי במקום אחר.

הללה טל בחרה במוזיאון הנגב לאמנות בעיר העתיקה בבאר שבע להציג לראשונה מבחר יצירות מן האוסף הסודי והנדיר שלה. האוסף מציג את הסיפור של התפתחות אמנות האוונגארד הישראלית החל משנות השישים של המאה העשרים. "זהו אוסף האמנות הישראלית של המאה העשרים", היא מדגישה, ובתערוכה כמובן גם הציור של תומרקין בהשראת היין "וון פו" .

"צבע מקומי" היא תערוכה חשובה ויוצאת דופן של אמנות ישראלית המציגה למעלה מ- 60 יצירות, פסלים ועבודות על נייר של 31 אמנים מאוסף הללה טל, מחשובי האמנים בישראל שזכו להכרה ולהוקרה בארץ ובעולם. בין האמנים המוצגים בתערוכה: יוסף זריצקי ולאה ניקל, אביבה אורי ומשה גרשוני, יגאל תומרקין ואורי ליפשיץ, משה קופפרמן ובוקי שוורץ, רפי לביא ויאיר גרבוז, ואחרים.

ד"ר דליה מנור, מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה, מספרת כי התערוכה מציעה סקירה מרתקת של המגמות המרכזיות שהתפתחו באמנות בישראל בעיקר משנות השישים – כיוונים בציור המופשט, השפעות של "הריאליזם החדש" ושל אמנות ה"פופ", קולאז' ואסמבלאז', המופשט הגיאומטרי והאמנות המושגית, המפנה הפיגורטיבי בציור ובפיסול של שנות השמונים והתשעים.
"מי שרוצה ללמוד משהו על התפתחות המודרניזם הישראלי באמנות חייב לבקר בתערוכה, שחושפת כמה מרגעי השיא של המעבר מן המופשט בנוסח הצרפתי אל הרוח המקומית של שנות השישים והשבעים", אומרת מנור. "תערוכות היסטוריות מעטות מוצגות כיום במוזיאונים בישראל, ולכן יש בתערוכה זו הזדמנות כפולה: לראות עבודות איכותיות ואף יוצאות דופן ומפתיעות של אמנים מהשורה הראשונה, אשר בדרך כלל אינן מוצגות לציבור משום שהן נמצאות באוסף פרטי; ולראות מקבץ עשיר ומגוון של יצירות שנוצרו בפרק זמן קצר יחסית בשנות השישים והשבעים, החושף תהליכים אמנותיים ויחסי גומלין בין אמנים".

צילומים סיגל גליל
צילומים מפתיחת התערוכה רן ארדה