המוציא: שווה להגיע במיוחד לירושלים

החלל החדש של המסעדה גדול והעיצוב החם יוצר אווירה מזמינה ומלאת חיים. האוכל של לוי ממשיך את האווירה גם בארוחה עצמה

הארוחה בהמוציא מתחילה עם אפריטיף - סינייה של סלטים ולחם
הארוחה בהמוציא מתחילה עם אפריטיף - סינייה של סלטים ולחם. צילום שחר בן-פורת

שש שנים עברו מאז שזכה בתוכנית מאסטר שף – שנים בהן פתח שתי מסעדות, אחת בירושלים והשניה בתל אביב, וגם סגר את זו הירושלמית לאחר שהתגלתה  בה כמות גדולה חומרי גלם שפג תוקפם – פתח השף אבי לוי את מסעדת המוציא הירושלמית מחדש. במרחק לא גדול מהמיקום הראשוני של המסעדה, בכניסה  לשוק מחנה יהודה, נפתחה המסעדה החדשה בשטח גדול במיוחד:  שתי קומות, כ-150 מקומות ישיבה, מקום הפועל כמסעדה ביום ובר בלילה ומבוסס על מטבח פתוח הנמצא בלב המסעדה.

שטח המסעדה החדשה גדול במיוחד עם שתי קומות וכ-150 מקומות ישיבה
שטח המסעדה החדשה גדול במיוחד עם שתי קומות וכ-150 מקומות ישיבה. צילום דן לב

תפריט המסעדה מתחלק לשניים – האחד לשעות הצהריים והשני לשעות הערב, כאשר ההבדל ביניהם בא לידי ביטוי בחלק מהמנות המוצעות לסועדים. תפריט הצהריים משלב בעיקר מנות בבישול ארוך על פתיליות עם ספיישלים משתנים, ואילו תפריט הערב מבוסס בעיקר על מנות דגים, ומתאים לבילוי אלכוהולי.

המעקוד האלג'יראי - אחת ממנות הדגל של המטבח האלג'יראי בכלל ושל לוי בפרט
המעקוד האלג’יראי – אחת ממנות הדגל של המטבח האלג’יראי בכלל ושל לוי בפרט. צילום דן לב

החלל החדש של המסעדה גדול, כמובטח, והעיצוב החם יוצר אווירה מזמינה ומלאת חיים. האוכל של לוי ממשיך את האווירה גם בארוחה עצמה. זו מתחילה עם אפריטיף – סינייה של סלטים ולחם. הטחינה הייתה טובה, סלט הסלק היה בסיסי אך טעים, וכך גם החצילים הקלויים. המטבוחה הייתה גסה מדי לטעמנו בטעמי העגבניות שלה, בעוד שהפלפלים הקלויים התעלו עליה בטעמם. סלט הפול היה ללא ספק המצטיין בטעמיו המפתיעים והמאוזנים. החלה הטרייה ורכה שימשה ליווי מצוין לפתיח זה (18 שקלים). יחד עם האפטריטיף קיבלנו את המעקוד האלג’יראי – אחת ממנות הדגל של המטבח האלג’יראי בכלל ושל לוי בפרט. קיבלנו על צלחת חמש קציצות של ירקות ותפוחי אדמה; רכות, לא שמנוניות מדי, מתובלות במדויק וטעימות להפליא, שהרוטב הנלווה להן רק שדרג אותן. הסלט המפתיע – עלים ירוקים עם פלפלים ושעועית לבנה, היה תוספת מרעננת (46 שקלים).

הקבב הגיע עם חתיכות של תפוחי אדמה כך שבסופו של דבר אוכלים כאן בעיקר תפוחי אדמה, אך איכות הקבב מצדיקה את הכל
איכות הקבב מצדיקה את העובדה שזו מנה עתירת תפוחי אדמה. צילום שחר בן-פורת

מנה נוספת הייתה הדגים ב”שרמולה”, כלומר שלוש חתיכות נאות ועשויות היטב של פילה דג מטוגן, עם רוטב פיקנטי לימוני. הדג היה טרי וטעים, הטיגון הוסיף לו מידה של קראנצ’יות מבלי להפוך את המנה לשומנית מדי, והרוטב מצוין (66 שקלים). ממנות הספיישל של אותו יום הזמנו קבב כבש על טחינה, עם צ’יפס מעל. זו הייתה אחת ממנות הקבב הטובות שאכלנו מעודנו  – כל קבב היה רך ואוורירי במידת מה, עם בשר מצוין שתובל במידה. הופתענו לגלות שמלבד הצ’יפס הדקיק שפוזר בנדיבות מעל, הקבב הגיע עם חתיכות של תפוחי אדמה, כך שבסופו של דבר אוכלים כאן בעיקר תפוחי אדמה. אך איכות הקבב, לטעמנו, מצדיקה את הכל, מה גם שתפוחי האדמה היו טובים בשתי צורותיהם (84 שקלים).

לסיום צלחת הכוללת מספר קינוחים מסורתיים
לסיום צלחת הכוללת מספר קינוחים מסורתיים. צילום שחר בן-פורת

סיימנו עם צלחת הכוללת מספר קינוחים מסורתיים, בהם המקרוט – עוגיית תמרים וסולת, ויו יו – עוגיית שקדים מצופה בקוקוס ובסירופ (62 שקלים). גם בלי המתוקים יצאנו מסופקים מהארוחה עם המלצה חד משמעית: זו מסעדה ששווה להגיע עבורה במיוחד לירושלים.

 

המוציא, יפו 113 ירושלים, 02-6310050. א’-ה’ 12:00-1:00, ו’ 11:30-16:30, www.hamotzi.co.il

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה