המיטב של ישראל: בית פתוח באיש הענבים

בימים שכתיקונם תראו אותי תמיד הראשון שבין הראשונים לפקוד אירועים. למה? זה משהו דפוק אצלי בגנטיקה שאני לא מצליח לתקן. בחתונות אליהן אני מוזמן, אני והמלצרים מגיעים יחד… באירועים של המשפחה, תמיד אני נאלץ להמתין בחניה עד שלפחות שלושה מדודיי ובני דודיי עם משפחותיהם נראים ברקע, בטרם אני מרשה לעצמי לצאת ממכוניתי…

זה מזכיר לי את חזרתי לבסיס בשירות סדיר אחרי שבת בבית. תמיד הייתי מגיע לבסיס בסביבות השעה שבע בבוקר, למרות שניתן היה להגיע עד עשר. כשהייתי נכנס בשער הבסיס היה פונה אליי הקצין תורן ואומר לי : "רובין, אני רואה שאתה תמיד מגיע מוקדם. הייתי שמח מאוד אם עד שיגיעו כל יתר החיילים תעזור לסדר כאן את הגינה והעציצים ולטאטא את רחבת הדגל"…

האם זה תיקן לי את תסמונת ההקדמה? לא. למה אני מספר את זה? שכן במתכונת הבתים הפתוחים באיש הענבים, ניתן בדרך כלל להגיע הן ביום שישי והן בשבת.
ואני? כן; תמיד מגיע ביום שישי, ותמיד דקה אחרי שעת הפתיחה.
משוגע? כן. כבר אמרתי. אבל כשאתה בא מוקדם ישנם יתרונות. אין עדיין עומס של קהל. אין תור. המטעימים לא לחוצים, ובעיקר לא חם ולא צפוף ודחוק עד כדי שארגיש שאני מבקש להתחבר לצנרת של המזגן.

דווקא הפעם, מחויבות אחרת ואירועי יין אחרים בהם הייתי ביום שישי, הביאו אותי ושניים מחבריי לאיש הענבים בשבת. שמחתי הייתה כפולה; ראשית משום העובדה ששמעתי מאלי פליישר, מנהל תחום תיירות יין באיש הענבים, ש"אתמול ביום שישי המקום היה הומה אדם של ציבור שוחרי יין אמיתיים, עם זיקה מיוחדת וכבוד לתעשיית היין הישראלי"; ושנית משום שהרבים שמילאו את בית איש הענבים בשישי, הותירו לנו, שבאנו בשבת, הרבה מקום פנוי ומלוא היתרונות אותם מניתי קודם.

מטרת המפגש המוצהרת הפעם הייתה לעשות סדר ביינות האיכות בארץ מעל למחיר של 100 ש"ח לבקבוק; לא להתמקד ביקבים אלא ביינות הטובים עצמם בשלוש קטגוריות, בין 100 ל- 200 ש"ח, בין 200 ל- 300 ש"ח, ומעל 300 ש"ח.
ברשותכם, את רשמיי אציג בצמוד לרשימת היינות המקורית אותה פרסם "איש הענבים"

יקב קסטל, גרנד וין 2008 – היין היה מוצלח. מהטובים על השולחן.
יקב פלם, מרלו רזרב 2007 – בסדר.
יקב מרגלית, קברנה פרנק 2007 – היין היה בין היותר מוצלחים בכל הטעימה.
יקב דלתון, מתתיה 2006 – היין נעדר מהטעימה. לא זכיתי לראותו.
יקב עמק האלה, E 2006 – אין אכזבה. היה ונשאר טוב כמו באירוע ההשקה, כשמגמת ההשתבחות נמשכת.
יקבי בנימינה, אבני החושן ספיר 2007 – אהבתי את היין.
המערה 2006 – היין הזה רושם אצלי אכזבות בשנים האחרונות. הוא אינו מצליח להחזיר לעצמו עטרה כמו בשנותיו הראשונות, וחבל.
יקב בזלת הגולן, קברנה סוביניון רזרב 2007 – היין נעדר מהטעימה. לא זכיתי לראותו.
יקב שאטו גולן, גשם 2007 – היין סובל מחומצה נדיפה (Volatile Acidity-VA). צבעו נטה לכתום חום, וטעמו עם יותר מדי מתיקות מדומה. גם חבריי שטעמו את היין ביקב לא אהבו את היין, שמעתי כי גם יום קודם מספר אנשים קבלו על כך. מקולקל? לא. אבל זו לבטח לא הייתה כוונת אורי חץ היינן, שאגב, וללא קשר, הוא אחד החביבים עלי ביינותיו, ביכולותיו הוורבאליות ונשמת האמן שבו.
יקב ויתקין, פטיט סירה 2007 – כן. יופי של יין.
יקבי ברקן, פינוטאז' סופריור 2007 – כן. טוב וטעים כמו בטעימת ההשקה. תורמת לכך גם העובדה שהיין מגיע בבקבוק גדול ורחב.
יקב הרי גליל, יראון 2006 – היין נעדר מהטעימה. לא זכיתי לראותו.
יקב אלכסנדר, אלכסנדר הגדול 2005 – כן. יין מצוין. עם קבלות.
יינות סגל, ארגמן דובב רכסים 2007 – בסדר גמור.
יקב בן חיים, מרינה 2003 – דמוי פורט, בהחלט ראוי וטעים לקינוח. אבל כשהוא עומד  לצד הסוויטי דמוי פורט של יקב גלאי – הגלאי מנצח בכל מידת השוואה: בעומק, בריבתיות, בסמיכות, במשקל הסגולי, והכי חשוב – בטעם.
יקב בן חיים מרלו רזרב 2005 – הפתעה ולטובה. יין עם חמש שנים "על הכביש", ועדיין "תופס" בחך ומלמד על עוצמותיו. אני משוכנע שאיתי בן חיים היינן בכלל לא יתפלא.
יקב גבעות, מצדה 2007 – יין מצוין.
יקב פלטר, קברנה-שירז 2008 – לא נרשמה התלהבות.
יקב אדיר, קברנה סוביניון פלטו 2007 – יופי של יין. בכל פעם ומחדש אני נהנה מהיין. לחבריי יש כבר הזמנה פתוחה ביקב לארגז אחד או שניים.
יקבי רמת הגולן, סירה תל פארס ירדן 2006 – כן. יין מצוין.
יקבי ברקן, קברנה סוביניון רזרב אלטיטיוד 624 2007 – יופי. בכל הזדמנות שטעמתי מהיין הזה ובכלל מסדרת האלטיטיוד, היין כאן מדבר.
יקבי בנימינה, אבני החושן יהלום 2007 – נרשמה אכזבה. את הספיר, חברו לסדרת אבני החושן ,אהבתי משמעותית יותר.
יקב קלו דה גת, איילון 2006 – אכזבה. מה קרה?
יקב צרעה, שורש 2008 – יופי של יין. אישית אהבתי את השורש 2007 יותר מה-2008 , אבל הכיוון כאן ברור.
יקב רמות נפתלי, קברנה סוביניון רזרב 2005 – בקבוק המגנום של היין היה אמור להבליט את היין. אישית, הפעם נרשמה אצלי אכזבה.
יקב צ'ילג, קברנה סוביניון פרימו 2002 – אחד מהיינות היותר מעניינים בטעימה זאת. הגיל רק עושה ליין טוב.
וילה וילהלמה, טיימלס 1243 2005 – לא נרשמה התלהבות.
יקב סומק, בקעת הנדיב רזרב 2004 – לא התחברתי ליין.
יקבי רמת הגולן, מרלו קלע ירדן 2006 – עגול, מאוזן, טעים. יין נפלא.
יקב תבור, מסחה 2005 – מגיע ליין להיות בליגה של החברים הנמצאים כאן. אבל הוא חייב לפלס לעצמו דרך מעלה אל בין הטובים.
יינות סגל, קברנה סוביניון דישון רכסים 2007 – אין עליו על אבי פלדשטיין. בסדרת רכסים מורגשת העבודה המצוינת שלו לכל אורך הדרך.
יקב גלאי, סוויטי 2004 – מחמאות ועוד מחמאות.

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה