יקב רמת הגולן חוגג 30 שנה, וזו גם ההזדמנות לחגוג שלושה עשורים לתחייתה של ישראל כאזור יין מודרני. 
עם הבציר הראשון שלו בשנת 1983, הפך יקב רמת הגולן ליקב הישראלי הראשון ששאף גם לרצות את הצרכנים הכשרים וגם להרשים אניני יין בינלאומיים.
אין יקב ישראלי אחר שעשה יותר במהלך 30 השנים האחרונות כדי לשים את היינות הישראליים על המפה ובתפריטי יין של מסעדות נודעות בארץ ובחו"ל. בשנה שעברה הוכתר יקב רמת הגולן בתואר "יקב עולם חדש הטוב ביותר" על ידי מגזין Wine Enthusiast, הישג חסר תקדים ליקב מאזור ייצרו יין כה קטן.
לאחרונה הוזמנתי לטעום מבחר רחב של יינות מ"המרתפים הנסתרים" של יקב רמת הגולן. טעימה זאת נועדה ללכוד את התחושה של היקב בעבר, בהווה ובעתיד.
ארבע התוויות של היקב (ירדן, גמלא – או גלגל בארה"ב, גולן והר חרמון), הציגו יותר זנים 
וסגנונות יין לצרכן ישראלי מאשר כל יקב אחר. נראה כי עם כל בציר הכיר צוות הייננים בראשות ויקטור שונפלד, טוב יותר את הדרך המיטבית לטיפוח כל אחד מהזנים שלהם בכרם, ולמדו איך לעצב כל יין כך שיימצה את מלוא הפוטנציאל שלו.
כהפוגה מחום הקיץ הישראלי, הטעימות שלי התחילו עם כוס מרעננת של ירדן בלאן דה בלאן 2007, היין המבעבע המוביל של היקב, המיוצר מענבי שרדונה מובחרים. היין שמותסס בקבוק, גם התיישן עם השמרים במשך חמש שנים. את הגוף המלא שלו משלימים חומציות פריכה וזרם מתמיד של בועות זעירות המזכירות בקבוק של שמפניה משובחת. הבלאן דה בלאן הוא עדות לאומנות מומחים, ומתאים באופן מושלם לאהבת הישראלים לסושי. כמו מרבית יינות ברוט מבעבעים, היין מתאים לצד רוב המנות מלבד קינוחים.
היינות הראשונים שנמזגו לי היו שתי דוגמאות של קצרין שרדונה של היקב שהפך לאייקון, 
אשר שימש זמן רב כאמת מידה ליינות שרדונה ישראלים אחרים. יינות אלה שהתיישנו בעץ אלון, אינם שרדונה ביישן, אלא הסוג של שרדונה מודגש, אותו מאמצים יקבים בקליפורניה ואוסטרליה: גדול, נועז וחמאתי, עם נימה של תפוחי גולדן, והיין הלך ונפתח עם כל סחרור של הכוס. הטעם של הקצרין שרדונה 2004 היה עשיר ובעל גוף מלא יותר, ואילו היין מ- 2008 קצת יותר פירותי.
כאשר עברנו ליינות אדומים, הראשון שדגמנו היה ירדן פינו נואר 2002, ובעקבותיו טעמנו ירדן פינו נואר 2009. יש להודות כי ביקב גילו שבבצירים הראשונים, ענבי הפינו נואר לא סיפקו יינות המצדיקים את המוניטין של הזן. היין מ- 2002 היה מעט פחות איכותי בהשוואה ליינות אדומים מתיישנים האחרים של היקב.
ב- 2008 החלו כרמי הגולן המתבגרים לספק יינות עם אופי בולט יותר. לדוגמא, ירדן פינו נואר 2009 אותו טעמנו, הציג טעמים בולטים של דובדבן שחור, תות שדה, קולה ותה שחור, מהם נהנים אוהדי פינו נואר.
שני ירדן מרלו שהיו הבאים בטעימה, עלו על מרבית הציפיות של מה שרוב הצרכנים עשויים
לצפות ממרלו. שניהם יינות חזקים ורבי עוצמה, עם שזיפים שחורים עמוקים, תבלינים, עץ ארז ועלי טבק. ירדן מרלו 2003 שטעמתי הזדקן בחן רב אחרי 10 שנים. היה בו איזון מוצלח בין כמות פרי ו- 14 חודשי יישון בחביות אלון צרפתיות. טעמי הפרי עדיין ניכרים בו, והגוונים הצעירים של צבע סגול כהה, הראו כי יש ליין בקלות פוטנציאל התיישנות של חמש שנים נוספות או יותר.
ירדן מרלו 2008 היה קצת יותר פירותי, עם טאנינים צעירים יותר ורמזים ברורים יותר של וניל ושוקולד.
שני היינות הבאים, ירדן סירה כרם אורטל 2004 וירדן סירה מורדות אביטל 2008, היו הבחירות המובילות שלי. שני יינות סירה אלה באים למעשה מאותו הכרם, אך השם על התווית השתנה אחרי שקיבוץ אורטל הקים יקב משלו. למותג ירדן של יקב רמת הגולן, יש שלושה כרמים שונים שפוטנציאלית מניבים יינות סירה מכרם יחיד, למרות שלא בהכרח מייצרים אותם בכל בציר. הדבר תלוי באיכות הענבים באותה השנה.
ליינות הסירה יש פוטנציאל מדהים ליצירת רושם על שותי יין מתחילים, מה שהוביל יקבים
ישראליים רבים לטעת זני ענבי רון אחרים.
הירדן סירה 2004 נראה כאילו כי הנו משנת 2010, כי היה כל כך מלא חיוניות בכוס. לא אתפלא אם היין יתיישן היטב לעוד עשר שנים.
עם 18 חודשים בחביות אלון, הייננים גם הראו את הביטחון שלהם שהיין יהיה מספיק פירותי כדי להתבגר וליהנות מיותר זמן בחביות.
בין אם 2004 או 2008, שני היינות הציגו כמויות שופעות של פטל שחור, אוכמניות, פלפל שחור וארציות נוסח עמק הרון, שהשתלבו היטב במשך הזמן. לסירה 2004 היה מרקם מעט חלק יותר, עגול יותר בפה, שהיין מ- 2008 יחקה אותו, בעוד שיין זה הציג קצת יותר מורכבות הבולטת ברבים מהיינות הישראליים מ- 2008.
ניגוד מעניין נרשם כשגמלא קברנה סוביניון 2001 נמזג מול ירדן קברנה סוביניון 1998.
הגמלא קברנה, מסדרה "נמוכה" יותר מאשר ירדן, עלה בביצועיו על היין המבוגר ממנו, והראה כי אין לזלזל ביינות גמלא כיינות להשקעה על ידי אלה שמחפשים לצייד את מקררי היין שלהם.
הגמלא התיישן במשך 12 חודשים בחביות אלון, בהשוואה לקברנה ירדן שהתיישן במשך 
18 חודשים. העובדה שנראה כי הגמלא התיישן ביתר חן, קשורה כנראה לכך שבגמלא 2001 יש איזון רב יותר בין עוצמת הפרי שלו לזמן שבילה בחביות, לעומת הירדן משנת 1998.
פנינה נדירה הייתה הטעימה של ירדן קצרין אדום משנת 2003, שהתיישן 24 חודשים בחביות עץ אלון, והנו בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. יתכן שזה מפני שאני מעריץ גדול של קברנה פרנק ישראליים, רמזים לפטל וסיגליות בלטו בו באופן הטוב ביותר. יין זה לא נעשה בכל בציר, וכאשר הוא נעשה, מיוצרים ממנו לכל היותר 1,000 תיבות, שבדרך כלל נמכרות תוך מספר שבועות. יין זה, שהנו עדיין חזק ואלגנטי, הוא אחד מאותם יינות שכאשר אתה פותח אותו, הוא הופך להיות אירוע מיוחד בפני עצמו.
חמישה יינות שבקרוב ייצאו לשוק נכללו בטעימה שלנו, כהצצה לפיתוחים עתידיים של היקב,
וכדוגמאות לזנים החדשים, נדירים וייחודיים של היקב, שצצו בסצנת היין הישראלית.
גמלא השמורה טמפרניו 2012 מפגין רמזים של דובדבנים שחורים, זית שחור וקצת מליחות מהענב שגרם לפרסום של אזור ריוחה בספרד.
גמלא נביולו 2010 מציג פטל, סיגליות, זפת וכמהין, מענבים המזוהים ביותר עם אזור פיימונטה באיטליה.
מבין "יינות עתידיים אלה התרשמתי ביותר מירדן מלבק 2010, שהציג שכבות עמוקות של פרי שחור, שוקולד וליקריץ שחור. מלבק התפרסם בארגנטינה כיין זן יחיד, אבל הנו גם אחד מחמשת הענבים האדומים של בורדו, אז אולי הוא יסתנן לתוך בלנדים עתידיים של קצרין אדום.
לסיכום המסע שלי לתוך 30 השנים של עשיית יין ביקב רמת הגולן, וכחלון אל העתיד, הטעימות שלי הסתיימו עם לגימות של ירדן 2T2009, וירדן T2 2009. 
ה- 2T הוא יין אדום יבש – בלנד של טוריגה נסיונל וטינטו קאו, שני זני ענבים פורטוגליים שיקב רמת הגולן הביא לישראל. שני ענבים אלה ידועים יותר לרבים הודות לתפקיד שהם ממלאים ביינות קינוח פורט, ולכן אין זה מפתיע שהם גם מופיעים ב" T בריבוע", יין קינוח אדום עשוי בסגנון פורט.
שני היינות צעירים, ובכל זאת מבטיחים להתפתח למשהו מיוחד תוך המחשת החדשנות, החזון והמנהיגות שצוות יינני רמת הגולן תרמו לתעשיית היין הישראלית ב- 30 השנים האחרונות, וימשיכו בכך גם בעתיד הנראה לעין.
ניתן ליצור קשר עם דיויד רודס ב- [email protected]
