1: תם עידן ליאור לקסר ביקב כרמל
ליאור לקסר, המשמש בתפקיד היינן הראשי של כרמל עוזב את תפקידו. יקב כרמל סובל שנים רבות מתדמית לא טובה – ההיפך בדיוק מהיינות שלהם. היינן לקסר, שעובד בכרמל משנת 2003, מצליח לייצר ביקב הגדול הזה יינות באיכות מעולה, אבל כל מאמצי היקב – ולא משנה איזה משרד יחסי ציבור טיפל בהם, לא הצליחו לעבור את המשוכה של יקב שמייצר כרמל הוק.
בעיות התדמית של היקב גברו עם מכירת הנכסים בראשון לציון, שעלו לכותרות בגלל חשדות לפלילים מצד העירייה, וגם החילופים הפרסונליים שנעשו בשנתיים האחרונות היו לרועץ לתדמית של כרמל: מנהל שיווק, מנהל יצוא, מנהל מכירות – כולם התחלפו. מנכ"ל היקב ארז פז עזב לאחר שנתיים בתפקיד, שהתחילו עם הרבה רוח וסערה ונגמרו בלי כמעט שאף אחד יידע על כך.
גלעד הלוי, היו"ר שלקח אחריות באופן יוצאת דופן ודיבר על הבעיות בכרמל הבטיח לפתור אותן במהרה. ויכול להיות שהחלפת לקסר שנטוע ביקב כבר 15 שנים היא המהפכה שהוא צריך. כאמור, לקסר כיינן ראשי מוציא יינות טובים, אבל זה לא סוד שהוא לא אפשר לשום יינן שעבד איתו ביקב להרים ראש, או אפילו לא ניסה לטפח שוליה. שיטת ניהול לקסרית מובהקת.
גלעד הלוי היו"ר חייב למצוא מחליף ראוי, שיצטרך להביא גישה חדשה ואסכולת ייננית שונה, עם יחסי אנוש שונים לחלוטין. היקב צריך זעזוע, אבל חייב מישהו שיידע להפעיל את האנשים, מישהו שייתן להם תחושת בטחון, מישהו שיאהב אותם. עבודת צוות, להתחיל מהתחלה, לאט ובשקט ובשלווה שמאפיינת אותו. חומרי גלם משובחים קיימים בכרמל, ואני לא מדבר רק על הענבים. יקב ברקן סגל הבין את זה לפני שנתיים, יקב ירושלים הבין את זה, ובטח ובטח יקב טפרברג מבין את זה. עכשיו התור של כרמל.
למי שמוגדר בתעשיית הייננים בארץ כעורך הדין הטוב ביותר בקרב הייננים (לקסר הוא עו"ד בהכשרתו), שמורה ללא ספק הזכות למעמד שיקב כרמל רכש לו כיקב ישראלי מובהק. על אסם, עלית, תנובה וכרמל אפשר להגיד שהם עדיין נחשבים כמותגים ישראלים מובהקים (לפחות בערגה שלנו). קל מאוד לאבד את זה, ויכול להיות שהחלפת הייננים בכרמל תחזיר ליקב את המעמד. מערכת אכול ושאטו מאחלת ליקב כרמל ולליאור לקסר הצלחה רבה.
עוד מינוי עליו התבשרנו הוא זה של יוסי אדרי לסמנכ"ל המכירות והשיווק של יקב כרמל. הוא יכנס לתפקידו בתחילת אפריל ויהיה גם חבר הנהלה. אדרי מגיע מטמפו, שם עבד ב- 15 השנים האחרונות. תחילה כאיש מכירות, בהמשך כמנהל מכירות בשוק המוסדי ובשוק הפרטי, וכמנהל חטיבה בשוק המקצועי. בחמש השנים האחרונות שימש כמנהל אגף הסחר בחטיבות היין והאלכוהול, ובנוסף לכך כמנהל חטיבת הקפה, שגם זה יש לטמפו, משם הוא מכיר היטב, מן הסתם, את ג'יל אסולין, מנכ"ל ברקן-סגל, שהיה בכיר בטמפו. במסגרת תפקידו האחרון הוביל יוסי אדרי את פעילות הסחר והמכירות, התווה תכניות ומדיניות בתחום, וניהל עשרות עובדים ומנהלים. אין מה לומר, איש אשכולות, ולא רק של ענבים.
עכשיו נותר רק לראות מי ישלים את הפאזל של יינן ראשי שעזב וסמנכ"ל מכירות ושיווק חדש שמגיע, עם יינן ראשי חדש – הפרטים בקרוב, והם יוסיפו לסחרור בענף.
2: מבקר יין חדש בעיתון ישראל היום – רונן פרלמוטר
לפני מספר שבועות החליט עורך ישראל היום, בעז ביסמוט, לבטל את מדור היין והאלכוהול בעיתון, עליו היה אמון במשך שנים יאיר גת. הסיבה המוצהרת לכך הייתה כספית. העיתון שמחולק חינם לכל דכפין, ולפי הנתונים הינו בעל התפוצה הגדולה ביותר, זכה לכיוי ביביתון, וזאת בשל תמיכתו הבלתי מסויגת לאורך שנות פעילותו על ראש הממשלה נתניהו. העיתון מזוהה באופן מובהק עם הימין על גווניו השונים, דתיים מהמחנה הציוני, וכמובן יהודה ושומרון שם יש מספר גדול למדי יקבים.
לא ברור מהיכן נמצא פתאום תקציב, אבל מה שבטוח שנבחר מבקר יין דתי רונן פרלמוטר (קראו הכתבה של קובי קלייטמן על רונן פרלמוטר באתר איש הענבים), שמשדר ביקורות יין ברדיו קול מורשת ונחשב לבעל זיקה ליהודה ושומרון (אין פסול בכך, כמובן). יאיר גת היה הקיצוני התל אביבי השמאלן (אין פסול בכך, כמובן). טוב, תלוי את מי שואלים. לעורך הראשי של ישראל היום כנראה שזה כן הפריע. אולי הפריע לעורך הראשי שיאיר גת מסרב בתוקף לכתוב על יינות שנמצאים בשטחים הכבושים ב"מדריך היין הישראלי" אותו הוציא יחד עם הסומלייה גל זהר (בעיתון הוא כן כתב). אז השאלה אצל מבקר יין דתי היא מה יהיה עם עשרות היקבים הלא כשרים שיש בישראל? מעניין יהיה לראות את הקו שיוביל רונן פרלמוטר בנושא ביקורות יין.
אני מכיר את רונן פרלמוטר לא מעט שנים, ומאוד מעריך את יושרו המקצועי. אני גם אוהב מאוד לקרוא את ביקורות היין שלו; אינטליגנטיות עם ניתוחים מרתקים, ואני כמובן מאחל לו המון הצלחה במעמד המחייב שקיבל (מגיע לך), ומקווה שהוא ימצא את האיזונים והפתרונות לכתוב על כל היינות הישראלים. תעשיית היין לא נפרדה מיאיר גת שקיבל מדור יין בטיים אאוט ובאתר סנהדרינק.
מערכת אכול ושאטו מאחלת לשניהם בהצלחה. אנחנו כאן כדי להשגיח.
3: יקב סגל – ביקורות יין: סגל Free Run מרלו וקברנה סוביניון 2016
אני אתחיל הפוך, לפני שאני טועם את היין. מדובר במיתוג של סגל שסובל בשנים האחרונות מישנוניות, עד שכמעט וחשבתי שהולכים לסיים עם המותג הזה ולהישאר רק עם ברקן – אבל מתברר שלא. אז מבחינת התווית נראה דווקא שהלכו לשנות השמונים, והיא חיוורת ולא מושכת את העין, .
נקודת המוצא של היין הזה מבחינה תדמיתית היא "יין פראי". לפי יחסי הציבור של היקב מדובר ביין "מקומי ושורשי שעושה כבוד לטרואר ובעיקר לחומרי הגלם". מבחינת עשיית היין מדובר ב- Free Run ("זרימה חופשית") – שיטת עשייה ששמורה בעיקר ליינות איכות. מדובר על התירוש המותסס שזורם ללא סחיטה אגרסיבית ובמינימום פציעת קליפת הענב, דבר ששומר על הפירותיות שלו, ובעיקר חוסך משותה היין מתקפת טאנינים.
הייננים הם עידו לוינסון ואירית בוקסר-שנק (אני מסביר, רגע). בציר 2016 היה התפר של החלפת הייננים ביקב ברקן-סגל. אירית עשתה את הבציר, ועידו המשיך מיד אחריו. ככה זה כשייננים מתחלפים, ומאחר שזו לא עבודת צוות אלא עבודה של אינדיבידואלים במקטעים – לא תמיד ברור של מי באמת היין, אם כי במקרה זה די ברור. הענבים ליינות אלה הגיעו מכרמים בבית נקופה ובר גיורא. מדובר בכרמים עם טרואר מדהים, כרמים שלא נגועים בווירוסים עדיין, וזה שהשתמשו בהם לעשיית היין הזה אומר הכל. שאפו על כך.
סגל קברנה סוביניון 2016 Free Run – באף שפע של פירות בשלים וכהים, דומדמניות שחורות עם רמזים של תבלינים מתוקים ואלון מתובל. גוף חסון ומלא טעמי פרי, שמגובה במבנה טאני עוצמתי שמחזיק נפלא את הטעמים החזקים של היין. זה יין שעובד כל הזמן ונמצא רק בראשית דרכו. לא יודע אם זה יין פרא, אבל ללא ספק יין משוגע ומרתק. מחירו 60 ₪. הוא בליגה של ה- 80 ₪ פלוס, אבל התווית הורגת אותו. .
סגל מרלו 2016 Free Run – צבע דחוס ויפה באף שזיפים, פטל שחור, סיגליות, שקדים, ועקצוץ של ג'ינג'ר. בחך היין שופע מתיקות של דובדבנים, ולאחר כמה דקות צצים להם טעמים מקסימים של חרוב וקינמון. חומציות טובה שמחזיקה יפה. האלכוהול מתמזג יפה, העץ מינורי ונמצא רק באפטר טייסט. יופי של יין, מעלה חיוך של אושר על הפנים. מחירו 60 ₪ – בהחלט VFM (תל"כ – תמורה לכסף). לדעתי ימצא את עצמו מהר מאוד במחיר נמוך יותר בגלל התווית, וחבל.
4: היינות של היועץ והיינן איתי להט
איתי להט, שידוע בעיקר כיועץ יין של יקבים רבים (קטנים וגדולים), הוא קודם כל יינן בעל חשיבה אקדמית, חמוש בסוגים רבים של ידע, טכניקה ואסטרטגיה. כאשר יועץ מעניק מעצותיו ליינן מתחיל או ליינן שנקלע לבעיה בכרם או ביקב, אז השליטה של היועץ היא כמעט אבסולוטית, והוא מביא את הידע והטעמים שלו לבקבוק. היועץ ארקדי פפיקיאן, למשל, ידוע באהבתו הגדולה והבלתי מתפשרת למדליות, ולכן פיתח את שיטת הנגרייה: טעמים מסיביים של חבית ובומבסטיות של סוכריות מתוקות מאוד. בכל יקב שארקדי ייעץ לו, ידענו באופן מיידי שמדובר ביינות פפיקיאן. זה השלב בו יועץ בעצם הופך לרועץ, וזה הדבר שיועצים צריכים להיזהר ממנו כשהם מייעצים לכל כך הרבה יקבים. כאמור, להט מייעץ ללא מעט יקבים, וטרם מצאתי טביעת אצבע אגרסיבית שמלווה את הייעוץ שלו ביקבים אלו, ושאפו על כך.
השתתפתי בטעימה של יינות להט לדורותיהם מהבצירים 2013-2016, שכללה השקת שני יינות חדשים. זו הייתה טעימה מרתקת, בה אפשר היה לטעום את ההתעקשות של להט לייצר יינות ישראלים, כשהוא לא מתעלם מהבעיה שאין מסורת יין בישראל ואין נקודת ייחוס ישראלית. הפילוסופיה היא שקודם כל יין צריך להיות טעים, וזו נקודת המוצא של להט. החוויה צריכה להיות בטעם, ולא בסוג של חוויה ייחודית שייננים מנסים כל הזמן לייצר (ראו ערך יין פרא, ראו ערך יינות חמדני, דבוקי, ושאר ענבי מאכל).
המטרה צריכה להיות יצירת נקודת ייחוס ליין ישראלי (מה זו נקודת ייחוס ישראלית ביין? לא נראה לי שמישהו יודע), ובמפגש זה היה לי הרושם שלהט נאנק וסובל קשות בגלל שהוא נע ללא נקודת יחוס. כי כשאין בעצם נקודה לנוע ממנה או אליה, אז הלחץ הוא בלתי נסבל. האם יינות להט בהשקה הם התפנית בה להט היינן מוביל דרך ביצירת נקודת ייחוס ישראלית ללא צורך להשוות כל הזמן ליינות בורדו, קליפורניה ועוד? ימים יגידו.
להט לבן 2016 – בלנד של 53% רוסאן, 36% ויוניה, 10% סוביניון בלאן. יין מאוד משוחרר. באף יש תערובת מורכבת של אגסים, פרחים לבנים, מינרלים, וניל, משמש ואניס. בפה יש התקפת טעמים תוססים של צוף, בקצוות מלון עסיסי, מנטה בגימור. חומציות טבעית נועזת, הפגנת עומק ומבנה מורכב מאוד. יין ראוותני. מחירו 120 ₪.
להט אדום 2016 – בלנד של 85% סירה וקברנה סוביניון. אף ופה עם הרבה פטל שחור, דובדבנים שחורים וליקריץ. בעל גוף מלא, מרובד ומעוגל. טאנינים שמכים את החך אבל נמסים יפה, חומציות מרעננת. זה יין צעיר מאוד שצריך לתת לו את הזמן שלו. יופי של יין. מחירו 120 ₪.
להט GSM 2016 – צבע ארגמן מקסים עם גוונים כחלחלים. אף עמוק ומורכב, שמשחרר תותים ופטל וריבת אוכמניות. יין עשיר וקטיפתי, עם טעמים מורכבים של טבק, פלפל לבן, ציפורן. טאנינים עדינים מאוד שמעניקים ליין הזה פוטנציאל הזדקנות גדול. מחירו 140 ₪. מבחינת VFM – אלה יינות בוטיק שמיוצרים במשורה, ולכן המחיר אכן ראוי.
אפילוג: "יצור קדמוני/ שלשונו קבועה בסלע/ מוחי הוא קוביה/ או כדור/ או אבזם/ הוא נפתח ונסגר/ מוחי הוא מטרייה/ הוא סיגריה קבועה" – שיר של שגיא אלנקוה
5: E-food מדווח על דחיית ערעור של יצרנית היין נחל עמוד בתחום הביטוח – חשוב לקרוא
E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות (הבעלים: גיטה ואריה לביא) מפרסם מאמר חשוב של עו"ד ג'ון גבע – מומחה למשפט בתחום הביטוח, בו הוא מציג ומנתח את פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב על החלטת בית משפט השלום בנושא חשוב לכל יקב ויצרן יין בנוגע לפוליסה מורחבת להגנה מנזקי אש שאמנם נותנת מענה מיוחד ומורחב ליקב, אך לא בלי גבולות.
6: רמי נעמן יארגן את דרך היין של הגליל העליון – והוא עוסק בכך מ- 2005
רני רוגל מדווח: הביקור בבית וביקב של בטינה ורמי נעמן הוא חוויה. קודם כל הגענו לכאן ביום שטוף שמש, כשהחרמון הלבן נשקף במלוא תפארתו. שנית, הבית – פרי אדריכלותה של בטינה עם בנייה בסגנון גלילי (יש דבר כזה, בטינה תסביר לכם ותוביל אתכם לסיור בבית. שווה להגיע ליקב ולסיור), כשאת ה- WOW תקבלו במרפסת המדהימה הצופה מזרחה וצפונה: עמק החולה, רמת הגולן והחרמון. רמי, איש קולנוע בעברו (מה יש להם לנעמן ודוניא שעברו מקולנוע ליין?), מייצר 10,000 בקבוקים בשנה של שמונה סוגי יינות אדומים: ארבעה בלנדים וארבעה יינות זניים במלואם. הבלנדים זכו בשמות של להקות רוק אהובות על רמי, והיינות הזניים מתהדרים בשמות זני הענבים מהם הם עשויים.
מסתבר שרמי נעמן לא מסתפק בצד החקלאות, העשייה והמכירה של יינות היקב המשפחתי, והוא גם ניהל בהתנדבות את תאטרון מראה בקרית שמונה ועוסק בכתיבה. אבל נושא נוסף בפעילותו עם קשר חזק וישיר ליין, הוא פיתוח דרך היין של הגליל העליון. הוא עוסק בכך משנת 2005, ומה שעצוב זה שאין צפי למימוש החזון. "גם שר התיירות יריב לוין הכיר בכך שצריכים לבצע פיילוט, אבל אין תקציב לכך", אומר רמי שבמשך שלוש שנים גייס לנושא את כל המועצות המקומיות בטריטוריה.
בסך הכל יש בגליל העליון 50 יקבים (ברמת הגולן יש 20). "לא כולם עומדים בסטנדרט של מרכזי מבקרים, אבל 25-30 עומדים בקריטריון. זה בסיס מספיק", אומר רמי. מה צריכה דרך יין כדי להיות מוכרזת ככזאת? "צריך טרואר מוגדר, וזה אינו בעיה בגליל העליון. צריך שילוב יקבים איכותיים, רצוי בתוך הכרמים, וזה לא קורה. צריך מקומות אוכל ולינה איכותיים, ושילוט והכוונה מקצועיים מכל כיוון, צריך דרכים איכותיות ואז אפשר לבנות מסלולי טיול באוטובוסים או במכוניות". בכל זאת משהו קרה, והיום יש נקודת מידע ראשונה ב"מפגש היקב" בעמיעד, בזכות המיקום שלהם.
אז נראה כי הדרך לדרך היין של הגליל העליון גם ארוכה וגם רחוקה, והשביל אליה בהחלט מתפתל. מעורבים כאן (אם לא היום אז בהמשך) משרד התיירות, משרד החקלאות, משרד הכלכלה, המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל. רגע, שכחתי את משרד התחבורה ומשרד הפנים, ורמ"י, וקק"ל ועוד ראשי תיבות, ובסוף בסוף, כשתיחנך מתישהו דרך היין של הגליל העליון, יצוץ לגזירת הסרט גם משרד ראש הממשלה, יהיה מי שיהיה שיעמוד בראשו אז.
אילנית צמח הגיבה
לפני כארבע שנים הוסט תקציב דרך היין של משרד התיירות אל מועצה אזורית מטה יהודה. בנוסף ישנה תכנית המדברת על דרכי יין בארץ, שהשקיעו בה רבות במשרד התיירות, אך לא ברור מתי ואיך יתחילו ביישומה. באופן כללי, יקבי הבוטיק צריכים להיות יותר תחת המטריה של משרד התיירות ומשרד הכלכלה (עסקים קטנים במרחב הכפרי), שהרי היקבים ודרך יין הם מושכן תיירותי מאין כמוהו, ובשפה מקצועית: מוצר. אז אם כבר משקיעים בקמפיין להבאת סינים, יפנים, רוסים שרובם צרכני יין טובים, בואו ניתן להם מוצר שמעניין אותם. יריב לוין שר התיירות, תיירות יין זה לא עוד מוצר מקומי – זה מוצר עולמי. נחמד להקים בתי מלון וחדרי אירוח, אבל מה יעשו כאן כל מיליוני התיירים אחרי שיבקרו בכותל ובכנסיית הקבר?
(אילנית צמח עוסקת בפיתוח עסקי-שיווקי ליקבים ותיירות חקלאית)
7: 10,000 או 200,000 בקבוקים – כמה יין מיוצר ביקב רמות נפתלי?
בביקור במושב רמות נפתלי הגענו גם ליקב רמות נפתלי של איציק כהן, שלא היה במקום אך הפקיד את הטיפול בנו בידיו האמונות של מנהל היקב שלמה. הביקור הקודם שלי כאן היה במסגרת סיור שארגן יקב טריו של הדור הצעיר של משפחת שקד, כשאותו שלמה הפליא על גריל הבשר. בעקבות הביקור כיניתי את יקב רמות נפתלי "בבושקה" – בובה בתוך בובה שם, ויקב בתוך יקב פה: יקב רמות נפתלי, בתוכו יקב טריו עם יינן שלו, ובתוכו יקב אבידן שאומץ על ידי משפחת שקד עם אותו יינן (עמית טולדו). הפעם לא מצאנו את יקב טריו כאן – "הם בהפסקה" אמר שלמה, ואיתם יצא להפסקה גם יקב אבידן.
כמה יין מייצר יקב רמות נפתלי? כמות בוטיקית של 10,000 בקבוקים, בדומה ליקב נעמן. אבל כאן שלמה הפתיע אותנו: "בנוסף ל- 10,000 בקבוקים שלנו מיוצרים כאן עוד 200,000 בקבוקים. אנחנו משמשים יקב שירות להרבה יקבים, ביניהם יקב שטרן של ג'וני שטרן שעושה אצלנו את היין הכשר שלו, היקב של בועז שני – איש הפקקים מבית השעם, יקב שמחון של השר לשעבר שאול שמחון, ועוד יקבים".
מה עושה את היקב של איציק כהן לכל כך אטרקטיבי? היקב כשר – אבל כאלה יש עוד, והעיקר: יקב עם רישיון. נכס נדיר בנוף יקבי הבוטיק בארצנו.
תגובה אחת
כתב היין של ישראל היום. אני זוכר שראיתי מישהו אחר מתמודד שם על התפקיד אבל אמרו לו לא תודה…