1: אורי אריאל – שר החקלאות ופיתוח הכפר
זעקת החקלאים השנה קרעה לב. ירקות ופירות שאין מספיק כוח אדם לקטוף אותם, יבוא חסר רחמים מטורקיה כדי לספק את תאוות הבצע של טייקוני הרשתות הקמעונאיות, מכסות מים שמקוצצות באופן שרירותי עד שאפילו יו"ר וועדת הכספים, ח"כ משה גפני, תקף את שר החקלאות אורי אריאל ואמר בדיון בוועדה: "אם שר החקלאות לא יכול לפצות את החקלאים על הקיצוץ במים, שיתפטר". בדו"ח מבקר המדינה 2017 מצביע המבקר על השר אריאל כמי "שנושא באחריות למחדל חמור בסדרי המשילות ולפגיעה בסדרי המנהל התקין".
ענף היין לא ממש מעניין את השר, והוא שמח להעבירו למשרד הבריאות. משרד החקלאות גם קובר לאט לאט את היקבים שנמצאים שנים על אדמות חקלאיות, ודורש מהם מאות אלפי שקלים מיסי מנהל מקרקעי ישראל על מנת לקבל רישיון. שר החקלאות גם ניסה השנה לסגור את מכון וולקני ולהעבירו לצפון. חברי וועדת המדע האשימו את השר בניסיון לשנות את הפרוטוקול של הישיבה על מנת לאפשר לו לעשות זאת. מה הסיבה שכבוד השר רוצה למחוק עשרות שנים של גידולי ניסיון, חממות, מחקרים, אנשים שעובדים במכון שנים ולא יוכלו לעבור לצפון? הסיבה מצויה במוחו של השר: "להעביר תקציבים למקורבים". נאמר בוועדה. במחאת החקלאים הואשם אריאל בחלוקת כספים למקורבים, ושהוא עושה הכל כדי לא לדאוג לחקלאים ברחבי הארץ, אלא לתושבי יהודה ושומרון.
2: וירוס ליפרול 3
כפי שכתבנו, לפני שבוע הוגשה סוף סוף תביעה כנגד משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בגין מונופול המשרד שכמעט החריב את תעשיית היין בישראל ,בשורה של מחדלים בענף היין, שהובילו להתפשטות וירוס הפוגע בגפנים ולעקירה נרחבת של כרמים. המעורבים היו אנשי משרד החקלאות האמונים על הבאת השתילים וחומרי הריבוי הנקיים לארץ, או פיקוח על ידם בחוות יזרעם בישראל. אנשים אלה ונוספים צפויים להגיע להעיד בבית המשפט, ולהסביר את המחדלים הללו.
3: טמפו-יקב ברקן
יום הכיפורים גם לא מכפר ליקב ברקן, אשר מנע מיוצאי אתיופיה לעבוד בייצור יין מטעמי כשרות, למרות שהרב הראשי יצחק יוסף קבע כי מדובר ב"גזענות טהורה". החלטת מנהלי היקב התקבלה לאור דרישת בד"ץ העדה החרדית שמעניק כשרות ליין. האחראים במערך הכשרות הטילו ספק ביהדותם של יוצאי אתיופיה, ומשום שההלכה קובעת כי לאדם שאינו יהודי אסור לעבוד בייצור יין, העובדים הודרו מעיסוק זה. ראשי היקב שקיבלו את ההחלטה לא מצאו לנכון להתנצל. עד היום אינם חושבים כי עשו מעשה לא ראוי ומבזה בכניעתם לבד"ץ העדה החרדית, ויחד הם הדיחו לגזענות, ובלי מחיר פלילי הם ימשיכו בזה. אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, סיכם זאת: "לא קונה ממי שמשפיל יהודים שעלו מאתיופיה, וקורא למשטרה לחקור ולטפל פלילית במי שפועל בניגוד לחוק שאוסר אפליה על רגע גזעי".
שאלתי את אמא אם אלוהים הוא שחור או לבן. אנחה עמוקה "אוי ילד… אלוהים לא שחור. הוא לא לבן. הוא רוח." "והוא אוהב יותר אנשים שחורים או לבנים?" "הוא אוהב את כל האנשים, הוא רוח." "מה זה רוח?" "רוח זה רוח." "איזה צבע יש לרוח של אלוהים?" "אין לו צבע," אמרה. "אלוהים הוא בצבע המים. למים אין צבע." ג'יימס מקברייד, מתוך הספר "צבע המים"
4: שערוריית מחירי היינות במסעדה נמשכת
ליקבים יש אינטרס להציג או למכור יינות בברי יין ובמסעדות יוקרה. אלה נחשבים לחלון ראווה והזדמנות לחשוף את היינות לקהל מגוון, עד כדי כך שמנהלי השיווק יעשו כמעט הכל על מנת למצוא חן בעיני איש היין של המסעדה, בעיקר עם הנחות מפליגות. ב- 99% מהמקרים ההנחה לא מגולמת ללקוח, אלא מצטרפת לשורת הרווח, במקום להוריד את המחיר לצרכן כפי שהיקב חשב שיקרה.
בספר "מכתבים לשף צעיר" כותב השף והמסעדן הצרפתי דניאל בולו, שהאוכל שיוצא מהמטבח אחראי על מחצית מהחשבון הממוצע לסועד. כל נושא המנות האחרונות אחראי ל־10%–15%, והיינות שנמכרים במסעדה אחראים על 30%. שף בולו מסביר עוד, שאף על פי שההוצאה על יין במסעדה מתבטאת רק בכ- 30% מהחשבון, הרווח נטו שלו גבוה כפליים מרווח המזון. צריך גם לקחת בחשבון שהיין הוא מוצר מדף שלא דורש הוצאות כמעט, אלא רק שטח אחסון, קירור וכוסות ראויות. בולו מציין בספרו, כי הרווח לא צריך ליפול על הלקוח בהכפלה או שילוש מחירי היין, אלא בעיקר צריכות מסעדות לקנות יינות צעירים עם פוטנציאל, ולמכור אותם כשהם מתבגרים. פה בארץ אין לנו מסעדה שקונה יינות עתידיים, אין הרבה מקום אחסון במסעדות, ואין מסעדות ששורדות תקופות ארוכות בארץ. מה שכן יש פה זה ההנחות האדירות שהמסעדות מקבלות מהיקבים, המגיעות לפעמים ל- 50%. לצער הלקוחות, אף מסעדה לא מעניקה את ההנחה ללקוח, אף אחת. המחירים שערורייתיים, מביכים, ופשוט פוגעים במכירות היין ובתעשיית היין.
התשובה שלנו כלקוחות היא פשוט להביא יין מהבית, ולומר למסעדה: קחו דמי חליצה ואל תעשקו אותנו. בתמונות כאן דוגמה לשני יקבים לא מוכרים, עם יינות בינוניים שנמכרים במחירים מופקעים בבר יין בינוני, ועוד דוגמה ליקב מוכר ומוערך שגם כאן מחירי היין מוגזמים לחלוטין, בבר יינן שקם כדי למכור יין ולהעניק חווית יין בלי לעשוק. שמישהו יסביר לי למה.
5: יין בעיר קופונים
ושוב הרשת געשה עם עשרות אזכורים על "אמת בפרסום" ועל האותיות הקטנות והמעצבנות. אנחנו בתקופת חגים, וכולם רק רוצים למכור. גם חנויות רשת "יין בעיר" יצאו בפרסום, ומכרו קופונים דרך אתר "ביג-דיל" של "ידיעות אחרונות". זנאטו ואלפוליצ'לה ריפאסה 2013 – הכריזה אחת הכותרות, "יין מושלם" ב- 79 ₪ בלבד! אפילו תיאור היין באתר מפתה וסקסי, עד שבאמת חושבים שמעניקים לנו את נקטר האלים: "יין אדום עמוק של אבן האודם, עם ניחוח מרוכז, אלגנטי ומתמשך. הטעם הוא הרמוני וקטיפתי, עם מבנה טוב, קרוב באופיו לאמרונה, היין הגדול ביותר של אזור ואלפוליצ'לה, ומיוצר מאותם שלושה זני ענבים".
אחרי ביצוע ההזמנה, כל מה שצריך לעשות זה לנסוע לאחת מחנויות הרשת, ולאסוף את היינות שהוזמנו. ופה מתחילות האותיות הקטנות לסובב לאנשים את הפיוז או הפתיל הקצר, כי מה בסך הכל רצו אותם חובבי יין, קצת יין לחג עם הגפילטע פיש. אז זהו שלא, חנויות יין בעיר החליטו לצרף את ראש השנה ליום כיפור, כדי שאנשים יתחילו לסבול קצת לפני. קודם כל צריך להדפיס את ההזמנה ולא ניתן לממש דרך האפליקציה. חשבתי שאנחנו כבר במאה ה- 21 – למה לבזבז דפים? כרטיסי טיסה הם דיגיטליים היום, אז מה הבעיה בבקבוק יין. שנית: ניתן לרכוש ולממש עד שני שוברים ביום לאדם על פי תעודת זהות. למה? ואם קניתי יותר שוברי בקבוקים כי אפשרתם לעשות את זה דרך האתר, ולא מנעתם את האפשרות לעשות זאת, אז למה להריץ אנשים כל יום לחנות? מה ההבדל אם הם רכשו 4 בקבוקים או 12 בקבוקים? עוד שורה קטנה ולא מובנת, היא שרק בעל השובר יכול לממשו בסניף הנבחר בצירוף תעודת זהות. ושוב נשאלת השאלה למה. מה עם נכים שלא יכולים להגיע? ('אי אפשר לבוא עם ייפוי כוח', נמסר מאחת החנויות). מה אם יש מישהו שמתנדב להגיע לחנות עם רכב אחד ולאסוף לכמה חברים? הרי להשיג מקום חניה זה סיפור לא פשוט במהלך היום באזורי החנויות. ועוד שורה לא מובנת: לא ניתן לממש ביום ו' וערבי חג. פה כבר צחקתי: מוכרים יין לראש השנה אבל לא מסכימים לתת אותו ביום שישי כי על פי הנהלים אי אפשר לממש, שבת אי אפשר לממש, ראשון ערב חג אי אפשר לממש, ובשני ימי החג אי אפשר לממש. פשוט גאונים שם ביין בעיר. אז כל מה שנותר לנו נותר זה לקרוא את האותיות הקטנות, ולא לעבוד קשה מדי ולהתעצבן מדי, כי מי שמקשה עלי לקנות במיטב כספי משהו, ימצא אותי בחנויות אחרות.
ברגע האחרון נודע לי כי יואב אביב, חובב יין שהזמין ושילם עבור 9 קופונים, עבר את כל הסיטואציה המבישה הזו, והתקשה להבין על מה ולמה מטרטרים אותו – הרי בסך הכל הוא רוצה קצת יין לחג. אביב אף הגדיל לעשות, ופנה למערכת ידיעות אחרונות בדרישה לתקן את הפרסום הלא נכון בעניין "יין לחג", כאשר אי אפשר לקבל את היין במועדי חגים ובימי שישי. לאחר שבמערכת העיתון מיאנו לענות לו כיאות, החליט להגיש תלונה רשמית בלשכת המסחר והתעשייה בגין הטעיית צרכנים – תלונה שיכולה להפוך בעתיד לתביעה ייצוגית, ואולי תמנע מחנויות ומרשתות אחרות לזלזל בלקוחות. אנחנו נעקוב.
עמית סלובטיק מיין בעיר הגיב
חברת יין בעיר שמה לעצמה כיעד עיקרי לשמור על התמורה למחיר, כדי לאפשר לכם ליהנות מאלכוהול מעולה ואיכותי במחירים הוגנים, שמהווים את התמורה הטובה לכספכם. דבר זה מתאפשר לנו לאחר קיצוץ משמעותי של הוצאות הפעלת חנות רגילה, שכירות עובדים, מיסים, פרסום, והחזקת מלאיים מיותרים כתצוגה. אנו בטוחים שברמות תמחור אלו תוכלו להמשיך ליהנות מאלכוהול מובחר, ללא בזבוז כספכם או התפשרות על איכות האלכוהול.
6: טעימת יינות בין כסה לעשור
אמש – חמישי בערב, יחד עם חברים שהתכנסו כדי לחגוג את השנה החדשה, הייתה לנו הזדמנות מצוינת לטעום יינות שחיכו בשקט לתורם. חלקם נטעמו לפני מספר חודשים או שנים, והגיע הזמן לבדוק האם חל בהם שינוי כאשר הם ספונים להם בבקבוק. מאחר ועל כולם כבר כתבתי ביקורת יין מקצועית, עם ניתוח על פי פרמטרים של פגמים ביין, הרי הפעם תיאור כל יין יהיה קצת שונה. רוח החג שורה עלי. אז משחק קטן ליום כיפור: מוזמנים לנסות לגלות מהיכן הציטטות. תנו לעצמכם פרס, בקבוק יין משובח.
כרם שבו אדום RED 2015 – 'בן לו היה לי, ילד קטן שחור תלתלים ונבון לאחוז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן. ילד קטן'. במקרה של היינן גבי סדן, התלתלים אדומים. היין מאוזן להפליא, חמיצות מדהימה שזועקת אוכל.
יקב אליגוטה קקון 2015 – 'ככה זה כשיש שניים, מסתבר, זה תמיד פעמיים, לדבר, זה נותן לי ת'כוח, להתגבר גם על מאה מכות'. – בלנד של פטי וורדו וסירה. נקרא על שם תל ליד מושב גן יאשיה – משכנו של היקב. שני זנים שלא ממש מקובל לאחסן אותם יחד, אבל מה אכפת לו לצביקה פנטי היינן. יין עשיר בטעמים, עשיר בארומות, יין מיוחד ומעניין.
יקב תבור WINEMEAKERS SELECTION 2013 – 'ואם יש סקס אחר בעולם אחר, נשים חדשות ויודעות למה לא יביאו כמה ללמד את נשינו היגעות'. היינן אור נדבך והמשוטטת בכרמים מיכל אקרמן, בסוג של יצירת מופת שנשמרת רק ביקב. במשורה, בענווה, ביכולת להיות מאופקים ולא לצעוק בקולי קולות שזה יין מבריק. שאפו.
שאטו גולן אלעד 2015 – 'רק למענך, מלך מאוהב את כסאו עזב. אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן'. יוסי בנאי שר נעמי שמר, שתרגמה את ז'אק ברל. ואורי חץ, שם בצפון, שומר כל השנה על אשכולות הענבים שנסחטים לבקבוק, והפעם לאלעד שמעניק אושר ורצון לשקוע בספת עור רכה רכה. Ne me quitte pas.
יקב ברקן קברנה סוביניון סופריור 2013 – 'גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות, ואני בעיניהם ראיתי איזה אור, ומי יידע אם אברהם לא היה שחור'. סופריור 2013 שחור, עוצמתי, עמוס טעמים, בועט ונושך, וממאן להתבגר עדיין.
יקב מרגלית קברנה פרנק 2016 – 'אינני יודעת מי אתה, אבל אתה נדיב. תמיד האמנתי בנדיבותם של זרים'. הפרנק הזה מלא בטעמים של ענבים, ריחות של ענבים, ואפילו אפטר טייסט של ענבים. אושר.
יקב סוסון ים FELLINI 2013 – סירה, קברנה סוביניון וסנסו. 'לעתים קרובות עשיתי מעשי-שטות כשהנחתי לתבונה להנחות אותי. תבונתי טעתה, ואני נענשתי על כך' ( מגילת סן מיקלה, אקסל מונטה). סנסו שמתבל ועוקץ, סירה שנתן רכות ואופי, והקברנה שמאיים על שניהם לבל ייקחו לו את התפקיד הראשי. יין מבלבל ומבולבל ומעצבן ומרגיע. מעולה.
יקב ברבדו מרלו 2016 – 'לפעמים אני יותר מדי מתוקה, עד שאפילו אני לא יכולה לסבול את זה'. שני פרופסורים, אחד יינן ואחד מרלו שאיכשהו שרד את כל העצות של כולם והתפתח למורכב ובשל ועוצמתי. מרלו עם אופי נרקיסיסטי.
יקב ויתקין מסע ישראלי 2016 – 'לנסוע פירושו לבגוד, להיות חסר מוסר כליות, ולשכוח את חבריך למען הלא נודע'. מסע ישראלי מכיל בתוכו את אסף, את דורון ואת שרונה. זה יין עם הרבה אנרגיה. הוא לא יין רגוע, הוא תוקף, הוא מבלבל לרגע, ואז מובן לחלוטין. הוא כאילו מוכן אבל פתאום הוא לא, ואז מסתכלים על התווית כדי לראות שזה אכן מסע ישראלי, ולא פתחנו בטעות איזה מתיישן שמחכה עוד שנה שנתיים. הוא בעיקר יין שמעלה חיוך על הפנים כששותים אותו.
יקב טוליפ קברנה סוביניון 2017 – 'לא כל מה שדוד המלך עשה על הגגות, נראה בעֵינַי יהודי או מוצא חן בעיני'. יין שוקולדי. האף עמוס בארומות שכל הזמן מגלות עוד ועוד ניואנסים קטנים ומפתים. הפה רגוע יותר, מעניק תחושה של עומק. סיפוק.
