השבוע בענף היין 149: פלדשטיין או אינשטיין?

השבוע: האם יקב פלדשטיין יהפוך עורו לאיינשטיין ולמה, מודעת דרושים קטנה בענף שהובילה למחשבות, יקב וילה וילהלמה זה לא רק בראנץ' בשישי, והתואר החדש של מנכ"ל יקב ירושלים

אבי פלדשטיין – השותפים רואים בו מדען גאון חסר מעצורים. צילום דוד סילברמן dpsimages
אבי פלדשטיין – השותפים רואים בו מדען גאון חסר מעצורים. צילום דוד סילברמן dpsimages

1: יקב פלדשטיין (שם זמני) או יקב איינשטיין (שם קבוע)

היקב של אבי פלדשטיין הוקם בשנת 2013, וזכה כבר משלבי הנטיעה הראשונים של ענביו באהדה פייסבוקית וענפית גדולה. אבי פלדשטיין מזוהה כיינן הצבעוני והמרתק בביצת תעשיית היין הישראלי. הוא זה שפרץ עם היין הלא מסונן הראשון, שנכון להיום כיין הדגל שלו כאשר היה יינן ראשי ביקב סגל של ברקן, עם אמירה וחותם ברור. מאז שעזב אבי את סגל לא שמתי את ידי עדיין על יין דומה שאפשר לזהות בו טביעת אצבע כל כך מובהקת של יינן. אין ספק שבסגל, היינן היה היקב.

בשנת 2016 יצא אבי פלדשטיין עם היינות הראשונים שלו כיינן עצמאי, וכגודל הציפייה ממנו כך היה האושר על פניי שטעמתי את היינות שלו, בעיקר מה שהוא עושה עם זן הארגמן. גם זן הדבוקי, שמשמש בעיקר למאכל, מוצא מקום של כבוד ביינות של אבי. פלדשטיין הוא סוג של אמן מיוסר. חסר מנוחה, לכאורה עצור במחשבות, ומפליג לו לאיזה מקום מסתור ולא תקשורתי. ואז בא היין שלו, ומבינים שככל שהאמן מיוסר וככל שקשה לו, כך היצירה שיוצאת החוצה היא מרתקת. אז מה בין פלדשטיין לאיינשטיין?

אבי פלדשטיין ושיבי דרורי. צילום דוד סילברמן dpsimages
אבי פלדשטיין ושיבי דרורי. צילום דוד סילברמן dpsimages

איינשטיין הפיזיקאי נאבק 30 שנה בגורם השרירותי שהכניסה מכניקת הקוואנטים לסיבתיות הקלאסית של הטבע. גורם זה, האמין איינשטיין, חותר תחת היסודות של המציאות הפיסיקלית האובייקטיבית. "אם תסולק הסיבתיות מהעולם", אמר איינשטיין לידידו מקס בורן, “אעדיף להיות סנדלר, או אפילו עובד קזינו, מאשר פיסיקאי”. איינשטיין התכוון לומר שסילוק הוודאות והסיבתיות מהטבע, עלול לממש את סיוטו שאלוהים משחק עם העולם בקובייה.

אז פלדשטיין כן משתעשע במחשבה שאלוהים משחק איתנו בקובייה, והזנים שרבים משתמשים בהם, כגון קברנה סוביניון,  קריניאן, ארגמן, סמיון או מרסן, מוצאים אצל אבי כיוון אחר, טעמים אחרים. הוא לא מחפש להוכיח דבר. הוא לא משיחי כמו ד"ר שיבי דרורי (יקב גבעות), החוקר באוניברסיטת אריאל את הזנים העתיקים של ארץ ישראל. הוא לקח את הדבוקי כסוג של ענב בעל פוטנציאל, ואולי לא. הוא לא התייחס אליו כאל נקטר האלים, או הצהיר עליו שזה הזן הבא שיעלה על שולחן הצרכן בעוד חמש עד עשר שנים. הוא לא צריך גימיק. יש לו את פצצת האטום המוכחת שלו שם בלא מסונן.

אני לא יודע אם בסופו של יום יוחלף שם היקב לאיינשטיין, כפי שהשותפים החדשים שלו (יקב צריך כסף כדי לייצר בסופו של דבר כסף) רוצים, כי מדובר במדען גאון חסר מעצורים, כפי שהם  מעידים על פלדשטיין. מה שבטוח זה שאבי יישאר כפי שהוא, עם היכולת שלו להיות מסתורי. וכפי שכתב אלברט איינשטין: "המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות. זהו המקור לכל אומנות אמיתית ולכל המדע".

תגובת קבוצת השותפים

הכוונה של הקבוצה להפוך את היקב לכשר, ולהשקיע בפרסום ומיתוג. היקב גדל ורכש ציוד חדיש, ונכון לבציר 2018 נבצרו כ- 70 טון ענבים, להבדיל מהשנה שעברה בה נבצרו בסביבות 25 טון ענבים, וזה גידול משמעותי ליקב צעיר.

שותפים בהיכל היין שקד גולן – יאיר שפירא (משמאל) ואורי שקד. צילום דוד סילברמן dpsimages

שותפים בהיכל היין שקד גולן – יאיר שפירא (משמאל) ואורי שקד. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: יקב רמת הגולן / יקב הרי גליל – ירושה בעייתית

מודעה קטנה באתר אולג'ובס, החתומה ע"י היכל היין שקד גולן – חברת ההפצה המשותפת ליקב רמת הגולן ולמשפחת שקד (דרך היין, רקנאטי), מגלה כי יקב רמת הגולן מחפש מנהל או מנהלת פיתוח שיווקי. שנה וחצי עברו מאז החליף יאיר שפירא את ענת לוי בתפקיד מנכ"ל, ומשאבים רבים מופנים לשיווק של יקב רמת הגולן. בביקור פתע בשבוע שעבר ביקב בקצרין, היה מרתק לראות את המכונה המשומנת הזו פועלת, עם מאות אורחים שנכנסו למרכז המבקרים לטעימות ין והדרכה קצרה על יין ישראלי. היקב  אף מקיים סיורי כרמים באזור עם טעימות יין, והסיור כולל גם כרמים של יקבים נוספים, כמו אסף ובזלת הגולן.

אחת הירושות שהשאירה ענת ליאיר, זה יקב הרי גליל, בו רמת הגולן הוא השותף הבכיר של קיבוץ יראון, ובעל מרבית המניות. בשנים הראשונות שלו היה זה יקב בעל ניהול עצמאי, סיפור ומורשת, וכמובן היו לו זהות ומיתוג של יקב. בשנים האחרונות של ענת לוי ביקב, היא הפכה אותו למותג נלווה של יקב רמת הגולן. נכון להיום היקב מסורס לחלוטין, ואין משווק אחד שחושב שיש דבר כזה שנקרא יקב הרי גליל. כולם חושבים שמדובר במותג של יקב רמת הגולן, אז נשאלת השאלה למה אותו בכלל.

המיתוג מחדש של היקב, לא צלח ולא סיפק את הסחורה. החלפת התווית הייתה סוג של קוסמטיקה, ובמישור השיווקי יינות רמת הגולן פשוט התחרו על המדפים ביינות הרי גליל, והציבור אמר את שלו והושיט את היד לבקבוקי רמת הגולן. ראשי יקב רמת הגולן לא הבינו כי יקב הרי גליל אמור להיות יקב בת נפלא ליקב רמת הגולן; תוספת שיכולה להיטיב ולאפשר גדילה, התרחבות והצלחה, מבלי לפגוע ב- DNA המקורי של יקב רמת הגולן,

כשאורי טירולר הורחק מתפקידו כמנכ"ל יקב הרי גליל ב- 2014, וענת לקחה לעצמה את תפקיד הניהול, החלה בעצם גסיסתו של היקב מבחינת ייחודו. הרי גליל מוזג לתוך ניהול וחשיבה מיתוגית של יקב גדול, ועד מהרה מצא את עצמו היינן מייצר מאות אלפי בקבוקים, כי ככה דרשו ממנו. כל נושא הדחיפה ל"יקב בר קיימא" והשוואתו לקולינריה "מהחווה לשולחן", שניסה להיות טביעת האצבע של היקב, פשוט היה סוג של גימיק ויחסי ציבור שהעניקו מספר כותרות ומספר כתבות, אבל לא מעבר לזה. אחרי מאות אלפי שקלים בהשקעה בקיימות ביקב זה, הוא לא הפך למזוהה עם תהליך חדשני כל שהוא. במשחק אסוציאציות קצר, אם תגידו יקב הרי גליל לא תגידו תוך שניה "בר קיימא". אני מניח שרובנו נגיד יראון. חבל שלא משכילים להחזיר את היקב לשנות ההפרדה, בייחוד בניהול ובחשיבה של יקב בוטיק שמעניק ליקב רמת הגולן צבע אחר. ראו ערך יקב יתיר ויקב כרמל.

מוטי גולדמן היינן הוא טרואר בעצמו - "חוויה החבויה בחבית"
הגולדמנים של וילה וילהלמה. צילום רועי גולדמן

3: יקב וילה וילהלמה – יינות שמטופלים אחרת

ז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף הצרפתי, נהג לומר: "הסבלנות מרה, אך פירותיה מתוקים". זו בדיוק הפילוסופיה של יקב וילה וילהלמה של מוטי גולדמן, על פיה יש להעניק ליין את מידת הסבלנות לה הוא ראוי, וליצור יינות מתיישנים ומורכבים. היקב ממוקם בבני עטרות, במושבה הטמפלרית וילהלמה שנשתמרה כמעט בשלמותה, והשדות הירוקים והשקט האופף את המקום, הם קפיצה קטנה לטוסקנה או לבורדו בלי לעבור בדיוטי פרי – למרות שנתב"ג כל כך קרוב.

לא מדובר רק ביקב; מדובר בסוג של מקום שבכל פעם שאני מגיע אליו, אני מגלה עוד ועוד פינות קסומות ומרתקות. אבל מה שהכי מרתק, זה שבשנים האחרונות היקב עובר שינוי בסגנון היין. אם עד לפני שלוש שנים כל יינות וילה וילהלמה היו חייבים להתיישן במינימום 24 חודשים בחבית – מורשת היינן הוותיק לשעבר עמרם סורסקי שהיה גם שותף, היום אני יכול לטעום יינות יותר נגישים ויותר קלילים, שמתאימים לאווירת היקב. גיל ומוטי גולדמן אמונים על גידול הענבים, עשיית היין, וכמובן אירוח מאות האנשים שמגיעים לווילה המטופחת שלהם כל שישי בבוקר, לבראנץ' מדהים שיש בו הרבה מאוד יין. היקב לא כשר.

M&M 2017 – לא מדובר בסוכריות השוקולד המוכרות, אלא בענבי מוסקט שקיבלו הוורדה עם תירוש של ענבי מרלו. זה לא רוזה, זה לא כתום, זה פשוט יין מקסים, קליל, פרחוני, עם מתיקות מינורית. יין לארוחת בוקר, צהריים וערב קלילה. מחירו 60 ₪, ואפשר למצוא אותו רק ביקב או בבראנץ', שם הוא נמזג בנדיבות.

גראנד שרדונה 2105 – שנת השמיטה הזו, שעשתה כל כך טוב לכל כך הרבה יקבים, לא פסחה גם על שרדונה וילה וילהלמה. חצי שנה  בחבית אמריקאית וחצי שנה בחבית צרפתית. בפה היין עוצמתי וחד כתער. חבית מורגשת, ולחובבי הז'אנר זה סוג של נגריית בוטיק משכרת. חמיצות ואיזון נפלאים. אפטר טייסט לימוני. שאפו. מחירו 60 ₪.

מרלו 2009 – עשוי מענבי חלקות בזלת מכרם בן זמרה. אף גס ובשרני של דובדבן שחור, מוקה ותבלינים, המוליכים לטעמים עשירים של פירות אדומים צעירים, טוסט ותבלינים. הטאנינים בשלים ומובנים היטב. מרלו שרוצה עוד להתבגר, מורכב מאוד. מחירו 95 ₪. שאפו.

קברנה סוביניון 2011 GR – צבע אדום כהה בגוון סגול. ניחוחות מורכבים של קסיס, עלה טבק, ארז, חמאה שרופה ואספרסו.  טאנינים באיכות גבוהה. גימור ארוך וממושך, מעורר חושים של ריחות חווה ויער. טעמי קברנה קלאסיים. מחירו 95 ₪. יופי.

לסיכום: היינות של וילה וילהלמה מטופלים שונה. לא פעם הרמתי גבה לפשר אחסון הנוזל בחביות למשך שנים. הפחד מהשתלטות העץ על התירוש העדין יכול להיות הרסני, אבל במהלך השנים שאני טועם את היינות הללו, נרגעתי בדיוק כפי שהיין נרגע בחבית, שלאחר מיצוי הטעמים שלה, משמשת רק כלי אחסון. ברגע שיודעים לשמור על ניקיון ועל טופינג, היין פשוט מקבל את החבית באהבה.

ארז וינר עם היינן סם סורוקה. צילום דוד סילברמן dpsimages
ארז וינר עם היינן סם סורוקה. צילום דוד סילברמן dpsimages

4: ארז וינר – עוד כומתה באמתחתו

מרוב כומתות אותן חובש תת אלוף מיל. ארז וינר – מנכ"ל יקב ירושלים, כבר לא רואים את היער. אין ספק שוינר העלה את יקב ירושלים על המפה, והשילוב שלו עם היינן סם סורוקה הפך את היקב מכזה שמייצר מיליוני בקבוקי יינות פשוטים, יין קידוש ותירוש (גם למותג הפרטי של שופרסל), ליקב עם מספר יינות מעניינים ואיכותיים.

לפני כשנה קיבל וינר את תפקיד יושב ראש פורום היקבים הישראלים בהתאחדות התעשיינים. אם חיכיתי לאיזה עדכון או מסיבת עיתונאים כדי להבין מה עשה יו"ר פורום היקבים הישראלים במהלך שנת תפקידו, אז הבנתם נכון. נאדה, לא עדכון ולא כלום. בחודש שעבר מונה וינר ליו"ר דירקטוריון מדרשת בן־גוריון בנגב. מי שמינה אותו הוא שר החינוך בנט. בין לבין אפשר למצוא את וינר ברשתות החברתיות ובאתרי תוכן שונים, והרבה מאוד  בערוץ 7, שם הוא מקדם במרץ את משנתו כיאה למקורבו של בנט. לא שמעתי או קראתי ולו פעם אחת, על משנתו בענייני יין, אבל העיקר שיש עניין ותארים.

 






3 תגובות

    • לא כל כך הבנתי את התגובה שלך, בגלל שלבן אדם יש דרגת תת אלוף מהעבודה שלו בצה"ל, אי אפשר לתת ביקורת ענינית בתפקודו בנושא יין ?

  1. אכן יקב הרי גליל הוא פיספוס ענק מבחינת יקבי רמת הגולן .
    הם איכשהו הפכו להיות מוצר סוג ב' בסל של היקב . די קשה למתג מותג מקביל שעיקר תשומת הלב היא על גמלא וירדן .
    גם אני לא קניתי את תפיסת המיתוג של הקיימות והחדשנות , העיצוב מחדש לא עשה את העבודה משעמם ולא בולט מי שמחליט שם מראה חוסר הבנה מוחלט של מה מעניין את הצרכן הישראלי . גם יינות טובים יותר היו הולכים לאיבוד תחת תפיסה עיצובית משעממת וכושלת כמו "יין חברים" או איזו שטות כזו שבאה לחגוג 70 שנה לישראל .
    יינות היקב הם יינות vfm נחמדים וראויים , אכן יראון מושך את מירב תשומת הלב .
    אבל אני ממליץ לשים לב לכרם הסלע לדעתי יין מעולה כמו במקרה הקודם שוב מתפספס בגלל חוסר הבנה מיתוגית ושיווקית ומשום מה נארז באיזה שק תפוחי אדמה מכוער שיושב פחות טוב על המדף.
    אם זו רמת קבלת ההחלטות בתחום השיווק , לא פלא שאנחנו מפסידים את הדור הצעיר לבלו נאן

כתבו תגובה