1: הזהב של קפריסין – Gillham Vineyard
קפריסין לא נחשבת למקום שיש בו תעשיית יין רצינית. למרות יקבי קואופרטיב האוספים ענבים מחקלאים קטנים ומעבירים אותם ליקבים משותפים, רוב היינות נעשים בבתים של אנשים. חומרי הגלם הם מזנים מקומיים שקשה אפילו לומר אותם בשפה כל שהיא. תוך כדי ביקור במקום וטעימת יינות מחביות וממכלי נירוסטה, הכתבה כבר התרוצצה בראש, והיא הייתה מסודרת: באתי, טעמתי, כתבתי. די פשוט.
אבל כרגיל, מחשבות ומציאות לא תמיד נושקות להן יחד. ביום הנחיתה חזרה בארץ קיבלתי SMS מאלי בקוש, יינן יקב בקוש שהגיע לתל אביב והביא כמה בקבוקי יין לטעימה. 'אני בבית. תיכנס'. השאלה הראשונה של אלי הייתה 'מה צריך לעשות כדי שיקב קטן כמו שלי יצליח למכור יין ולהמשיך לייצר יין כל שנה, כי מנגד יש יבוא, יקבים גדולים, מבצעים ברשתות השיווק, עניין הכשרות. כל אלה מגבלה אחת ענקית ליקב שרוצה לייצר כמה אלפי בקבוקים בשנה'. יש הרבה מודלים עסקיים שאפשר לחשוב עליהם, וכל אחד צריך לבנות לעצמו את המודל שמתאים לעסק שלו, למקום ולסביבה. לעשות יין זו אמנות; למכור יין זה מקצוע. אז הנה בקפריסין, המרוחקת 40 דקות טיסה, מציעים מודל למכירת יין.
Gillham Vineyard הוא מלון נופש בצפון קפריסין, שעה וקצת נסיעה ברכב משדה התעופה של לרנקה. המלון ממוקם בריזורט שקט ורגוע, שהכניסה אליו מגיל 18 ומעלה. החדרים מעוצבים עם מבט לכרמים, ולהיכן שהסתכלתי היו כרמים. בית המלון נבנה סביב נושא היין. ספא, הרצאות, חינוך ליין, שיתופי פעולה עם אמנים מקומיים, וכמובן היינות שמיוצרים במקום, שמחולקים לאורחים בחדרים ואפשר למצוא אותם במסעדת המלון (100-135 שקל לבקבוק). למטבח גייסו שף ישראלי צעיר שהודרך על ידי שף איל לביא, לשעבר ממסעדת רוקח 73. הטעמים של האוכל עדינים. דגה מקומית ובשר מקומי, וכמובן כל התוצרת החקלאית שאפשר להשיג ולהניח על הצלחת.
לפני כשלוש שנים עזבה לין גולד את יקב עמק האלה, ונסעה לקפריסין הצפונית להקים יקב ולנטוע כרמי ענבי יין מזנים מוכרים (קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק וסירה). היקב אובזר עם מיטב הציוד במטרה לייצר כמה עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה. הוקם חדר טעימות מרשים, ונבנה מערך מלצרי יין מקצועיים. זו השנה הראשונה שלין מייצרת את היינות שלה בקפריסין מהכרמים שניטעו משתילים שיובאו מישראל. בפתיחת המלון השנה, היינות שהגישו לאורחי המלון היו אלה של לין מיקב עמק האלה. השנה בוקבקו היינות הראשונים של Etel Winery הנקרא על שם אשתו המנוחה של אחד הבעלים.
סוביניון בלאן עם תוספת של 10% שאנין בלאן 2018 – טעימת מיכל לפני ביקבוק. ניחוחות של הדרים ועשבי תיבול. יין טרי ועסיסי, עם חומציות תוססת ושפע של פרי על החך. השאנין העניק מרירות מקסימה באפטר טייסט. יופי של יין.
רוזה גרנאש 2018 – טעימת מיכל. אף מינרלי, דובדבן. בפה היין פירותי עם המון טעמים, מרקם חלק, טאנינים רכים. רוזה מוקפד.
שאנין בלאן 2017 –הענבים מחלקה בת שנתיים. שלושה חודשי חבית. ניחוחות של מלון מתוק ועסיסי, טיפת אגסים ואשכולית ריחנית. על החך מצפים טעמים עשירים מתגמלים של פירות טרופיים בשלים ופרי הדר. ארומטי, פירותי ומעוגל היטב – יין אלגנטי עם מרקם משי רך וסיום תוסס ורענן.
סוביניון בלאן 2017 – צהוב בהיר עם גוונים ירוקים. באף אננס ירוק, תפוח, מנטה כתוש טרי, עם נימים טרופיים. סיים מאוזן יבש ונקי.
סירה 2017 – שהה בחבית. ניחוחות של דובדבנים כהים מרופדים בפירות שחורים, שוקולד מתקתק ואספרסו. יין אינטנסיבי, נדיב ומלא גוף, עם טאנינים משובחים וגימור רך וגמיש.
קברנה סוביניון 2017 – שהה בחבית. יין מעט מחוספס. ניחוחות צמחיים, שופע במינרלים, רימונים ואבנים. טאנינים מרשימים המוצאים את טעמי הדובדבן, תבלינים מלוחים ופלפל אדום. צעיר מרשים.
פטי וורדו 2017 – שהה בחבית. צבע אדום עמוק עם השתקפויות סגולות. באף אוכמניות בשלות, ליקריץ, פלפל ירוק ורמז של אלון קלוי. על החך הוא מציג טעמים של דובדבן שחור וחריף, שומר, אורגנו. טאנינים רציניים עם עומק וריכוז מעולים.
לסיכום: טביעת האצבע של לין גולד בכל היינות שממשיכים את הקו של יינות עמק האלה בתקופתה שם. לא בומבסטיים, לא מתנשאים. הפרי כרגע מאוד צעיר, ומאוד קשה להגיע למיצוי שלו. צריך הרבה אומץ וחך טוב על מנת לאפשר לענבים הבתוליים האלה להפוך ליין. אם לשפוט לפי היינות שטעמתי מחלקות בנות כמעט שלוש, אז הפוטנציאל עצום. לין היא חלוצה, הראשונה בקפריסין ששתלה זנים שהובאו מחוץ למדינה. הטרואר בעייתי, כי הוא קרוב לים וסביר להניח שהמליחות תשפיע. ייקח חמש שנים עד שהכרמים יניבו פרי באיכות משובחת. נכון לבציר 2017 מדובר ביין טוב, הקפריסאים, שלא רגילים לייצר או לשתות יינות מקומיים באיכות טובה, מקבלים לראשונה הזדמנות להיפתח לעולם. המסעדה במלון מהווה צוף מפתה לחובבי היין ולתיירים הרבים שנופשים בקפריסין. הרבה סבלנות והרבה התמדה וחינוך, יכולים להפוך את Etel Winery ליקב החלוץ שעשה מהפכה בקפריסין. הזהב של לין גולד.
2: יקב רקנאטי עקבי בים תיכוניות שלו – מה יילד יום?
רני רוגל מדווח: יקב רקנאטי השיק ביום חמישי במסעדת סיטארה שבמתחם סי אנד סאן על שפת הים התיכון, סדרה חדשה של שני יינות שזכו לשם MED BLEND לבן (75 ₪) ואדום (85 ₪). היינות מיוצרים כחלק מחזון וחלום היקב ליצור יינות מחוברים לשורשים המקומיים וההיסטוריים של ארץ ישראל. מד בלנד לבן עשוי מענבי קולומברד (90%), רוסאן (5%) ושרדונה (5%). 11.5% אלכוהול בלבד – ביטוי לרצון לתת ללקוחות יין פירותי, זמין ונגיש. האדום הולך באותו קו עם 12.5% אלכוהול, והוא מבוסס על קריניאן, מרסלן ופטיט סירה. 10 חודשים בחביות 500 ליטר בנות שנה ושנתיים שהוסיפו ריכוז ומורכבות לפרי.
נראה כי יש גורמים שעושים הכל כדי לשבש את חזון הייצור של בעלי יקב רקנאטי ומנהליו, שמשקיעים הרבה משאבים ועשייה בהקמת היקב החדש שלהם באזור התעשייה דלתון בגליל העליון (כבר ב- 2016 נכתב על תחילת הכנת התכניות), והעברה לשם של היקב הפועל כיום באזור תעשייה עמק חפר. בראש הפרויקט עומד היינן גיל שצברג, סמנכ"ל היקב, שנוכח הקשיים הנשפכים על היקב עוד בשלב הגשת התוכניות, דחה את תחילת הייצור ביקב החדש מבציר 2019 לבציר 2020 (בתקווה), עם בעיות הנערמות ממשרד הבריאות, משרד איכות הסביבה והמועצה האזורית – שלכאורה הייתה אמורה להיות המעוניינת ביותר בהאצת הקמת יקב גדול כזה בשטחה.
נשאיר את ביקורת היינות לאלון גונן, ונתמקד בדמות המרעננת של מפגש זה: מעיין חי, מנהלת הכרמים והאגרונומית של רקנאטי, שגם בשלב מתקדם ביותר של הריון מתרוצצת בין כרמי היקב הנטועים ברחבי הארץ. הסיפור המעניין בדבריה של מעיין, היה על הכרם החדש של היקב בנטועה (בגליל המערבי סמוך לגבול לבנון), בו גדלות גם גפני זן המראווי שהקנה ליקב רקנאטי חשיפת יח"צ בינלאומית ענפה כזן קדום ממנו עושה היקב יין – עד עתה מגפנים של כורם פלסטינאי, ומהבציר הבא מענבי כרם נטועה, כשהגפנים מטופלות בשתי שיטות הדלייה, אחת מהן הדליית גביע.
בתוך כרם נטועה שוכן גם הכרם הניסויי של רקנאטי, בו גדלים 13 מזני הפרויקט של ד"ר שיבי דרורי וצוות החוקרים שלו מאוניברסיטת אריאל לאיתור גפנים וזרעים מזנים קדומים שהיו נטועים באזורים שונים בארץ, עם דגש על יהודה ושומרון כאזור יין תוסס לפני אלפי שנים, ואזור בו המשיכו לגדול ענבי מאכל מזנים רבים גם בתקופה המוסלמית הארוכה בה לא יוצר כאן יין. מעיין ויינני היקב בודקים מה מתוך 13 זנים אלה ניתן ליישום וגידול מסחרי. כפי שהם אומרים, הזן המעניין ביותר הוא אדום שנקרא 'יעל' על שם בתו של מגלה הזרעים, וברקנאטי רואים בו סירה ישראלי, וצופים לו גדולות.
אז ברקנאטי מחכים לכמה לידות. הראשונה והקרובה היא זו של מעיין – בהצלחה ומזל טוב מאיתנו במערכת אכול ושאטו. השנייה היא של היקב החדש בדלתון, שנראה כי מממש בגדול את המשפט "בעצב תלדי יקבים", והשלישית היא של סדרת מד בלנד החדשה שיוצאת עתה למבחן השוק במסעדות ולמבחן הלקוחות בחנויות היין. איחולי הצלחה רבה מאיתנו גם כאן.
תגובה אחת
קצר ולא עוקצני ,יצאת לחופש ?