השבוע בענף היין 154: מי ישגיח על היינן החדש של עמק האלה?

השבוע פרסמנו שתי ידיעות מתפרצות: התפטרותו של אייל פרנקו מנהל השיווק של יקב הרי גליל, ופיטורי היינן דרור אנגלשטיין מיקב עמק האלה - מה צפוי לעמק האלה ומה לעשות עם הרי גליל? וירוס ליפרול 3 – אולי יהיה פתרון, וביקורות יין של היקבים בן נון, בקוש, פלטר, פלם, ברבדו ומוני

אלון לוי מנהל יקב עמק האלה עם חבר – נפתלי בנט. צילום מדף הפייסבוק
אלון לוי מנהל יקב עמק האלה עם חבר – נפתלי בנט. צילום מדף הפייסבוק

1: יקב עמק האלה – החיים ללא יינן  

ג'קי ספרא (כן, ממשפחת הבנקאים ואנשי העסקים), הבעלים של יקב עמק האלה, הוא איש מבוגר מאוד ולא בקו הבריאות. הוא לא יושב, או במקרה שלו שוכב, בארץ, ולא מחובר למה שקורה אצלו ביקב. גם כשהיה בקו הבריאות כשרכש את היקב לפני למעלה מעשור, תמיד ביקש להישאר מאחורי הקלעים. תחת ניהולו של אלון לוי, איש ענף ההדרים, התחלפו ביקב חמישה ייננים מאז פרישתו של דורון רב הון (היום יקב ספרה) מתפקיד היינן הראשי הראשון של היקב: לין גולד, יעקב אוריה, עירית בוקסר-שנק, יעל סנדלר, ודרור אנגלשטיין שפוטר השבוע. נכון להיום היקב החליט שהוא לא צריך יינן מקצועי שלמד ועבד בתפקיד בחו"ל או בארץ, ואלון לוי (אין קשר עם ענת לוי אקס-יקב רמת הגולן), מינה לתפקיד את משגיח הכשרות של היקב – מאיר עמר.

מאיר עמר (במרכז) באירוע השקת שגרירות ארצות הברית בירושלים שהתקיים ביקב. צילום מדף הפייסבוק
מאיר עמר (במרכז) באירוע השקת שגרירות ארצות הברית בירושלים שהתקיים ביקב. צילום מדף הפייסבוק

אני מניח שמאיר עמר יודע היטב את העבודה הסדירה ביקב ברמת תפעול קו מילוי, שפיה מחביות וכו'. מבלי להוריד מכבודו חלילה, יינן הוא לא. לא ברור לי איך מצפים ממנו לבצע בדיקות מעבדה בסיסיות, להחליט על מועד בציר, על בלנדים, ואף תהליכי עבודה סביב תסיסות שמחייבות הבנה טובה של התהליכים. מביך, תמוה, גובל באבסורד. "היקב לא צריך יינן", נאמר לאנגלשטיין. לין גולד, יעקב אוריה, עירית בוקסר-שנק, יעל סנדלר ודרור אנגלשטיין – אלון לוי הצליח לגרום לכולם לעזוב את התפקיד אחרי תקופות קצרות מאוד (מלבד לין גולד).

הייננית לין גולד (משמאל) ויעל סנדלר - גם היא עשתה פסאז' ביקב
היינניות לין גולד (משמאל) ויעל סנדלר – גם היא עשתה פסאז' ביקב

סביר להניח שבשלב הראשון צריך להיפטר מכל המלאי הגדול שיש ביקב, ואלון יודע למכור – זה בטוח. עם רשת טיב טעם הוא חתם על חוזה משיכות חודשיות. המחירים בהם קנתה הרשת את יינות היקב לא עלו על 19 שקלים  לבקבוק (ליינות הפרמיום), ונכון להיום היינות נמכרים ברשת טיב טעם בפורמט של 3 בקבוקים ב- 100 שקלים. עסקה גדולה נוספת עשה איתם אילן חסון מחברת הסחר Invictus, ורכש כמה עשרות אלפי בקבוקים לטובת פרויקט בחו"ל במחיר שטיב טעם יכולה לקנא בו. גם לין גולד, שהקימה את יקב‏ ‎Gillham Vineyard בקפריסין, רכשה כמה עשרות אלפי בקבוקים מעמק האלה, כשלמעשה אלו היינות שלה, לטובת המסעדה בבית המלון בקפריסין, עד שהיינות שלה מכרמי היקב בקפריסין יהיו מוכנים.

יקב זקוק לחילוץ? צילום מדף הפייסבוק
יקב זקוק לחילוץ? צילום מדף הפייסבוק

אז השיטה של אלון לוי פשוטה מאוד: למכור יין בזול על מנת לקושש כסף לשלם  משכורות, כי הבעלים כבר לא מוכן להזרים כספים וכל עוד יש מלאי יש שכר לעובדים. קיצוץ בהוצאות זו השיטה: לא לקנות ציוד חדש, לא לקנות חביות, לפטר עובדים שלדעתו מיותרים, ואם יש משגיח כשרות שיודע לעשות יין – אז למה צריך יינן. זו דרכו לנהל את העסק. צריך להיפטר מכל מה שעולה כסף ודורש כסף כל חודש. לכן בשנת 2016 הוא הכניס את קיבוץ נתיב הל"ה  לשותפות עם היקב, שנטע כרם על אדמות הקיבוץ שנתן את האדמה כהשקעה. הקיבוץ גם מטפל בכרמים על ידי חברה חיצונית שמרוויחה ממכירת הענבים לכל דורש.

דרור אנגלשטיין – החזיק מעמד מפברואר עד תחילת נובמבר. צילום אלה סקר
דרור אנגלשטיין – החזיק מעמד מפברואר עד תחילת נובמבר. צילום אלה סקר

בפברואר השנה, כאשר היינן דרור אנגלשטיין נכנס ליקב, פגשתי אותו לשיחה. הוא דיבר על רצונו להיות ביקב במשך עשור, ולהפוך אותו לאחד מיקבי האסטייט המובילים בארץ. היה לו הכל – מוטיבציה, כישרון, אמביציה; אבל דבר אחד לא היה לו: מנהל שתומך, מנהל שמבין את ענף היין הישראלי. לא היה לו מנהל שרואה כמה שנים קדימה, וככה אי אפשר לבנות עתיד. אי אפשר לתכנן כשכל יום באים לעבודה ומגלים ומופתעים מהחלטות שרירותיות. דרור לא אשם, הוא נכנס למיטה חולה, ליקב גוסס, ליקב שהמהלך האחרון שלו קצת מבזה את תעשיית היין הישראלית. להחליט שלא צריך יינן ביקב, זו החלטה שהייתי נותן הרבה כדי להיות ברגעים האלה במוחו של מי שקיבל אותה, ולהבין איך החליט שזה הגיוני. אולי מישהו צריך לקבל החלטה שלא צריך מנכ"ל ביקב. דרך אגב זה גם חוסך הרבה מאוד כסף.

לפני מספר חודשים כתבתי לאלון לוי מכתב גלוי, בו אמרתי שזו ההזדמנות האחרונה שיש ליקב לצאת מהמיתוג הלא טוב שלו. שזהו, אי אפשר להמשיך ככה להחליף ייננים כמו גרביים ולמכור יין ב- 15 שקלים. אולי הגיע הזמן שספרא יפקח את עיניו, ויפסיק את הביזיון שהוא עושה לעצמו. יהודי, ציוני, מאמין ואוהב את ישראל. אם היה יודע מה קורה אצלו בחצר האחורית, הוא היה מתבייש עד עמקי נשמתו. ואסיים בנימה אישית: אלון לוי הוא מהדור החדש של מנכ"לים ביקבים, שפשוט מצליחים לדרדר את התעשייה שלנו.

תגובת יקב עמק האלה 

יקב עמק האלה החליט להיפרד בידידות מדרור אנגלשטין, יינן היקב. ביקב קיים צוות ומנהל ייצור מקצועי, ותיק ומסור, שלוקח את המושכות ביחד עם כיוון והנחיה של  יועץ מקצועי מהמובילים והמנוסים בשוק. אנו גאים ביינות היקב, ונמשיך לייצר יין איכותי מהענבים המצוינים שגדלים בכרמי היקב. אנו מודים לדרור על כל פועלו ומסירותו ליקב, ומאחלים לו הצלחה רבה בהמשך דרכו.

צילום דניאל ישראלי

אייל פרנקו. צילום דניאל ישראלי

2: אייל פרנקו נפרד מיקב הרי גליל – רעיון להמשך

השבוע פרסמנו גם על התפטרותו של אייל פרנקו מתפקיד מנהל השיווק של היקב, לאחר שנים בהן פרנקו והרי גליל היו מילים נרדפות. חומר למחשבה: הרי גליל הוא היקב הקטן, הצעיר ודינמי, שתוכנן להיות שונה כל כך מאחיו הגדול יקב רמת הגולן. לא הייתה אמורה להיות לו בעיית זהות, והוא היה צריך להשלים את היקב החזק, המוביל והמסורתי, כיקב צעיר, תוסס ועכשווי. אולם בשנים האחרונות יש פשוט תחרות ביניהם, שבעצם פוגעת רק בהם. אם מדברים על יקב רמת הגולן ותחום המסעדות והברים שניהל ארנון הראל, אז כבר לא רואים את יינות רמת הגולן במסעדות, ובטח לא את הרי גליל.

האם בר קיימא? צילום מאתר יקב הרי גליל
האם בר קיימא? צילום מאתר יקב הרי גליל

אם נלך חמש שנים אחורה, לא הייתה מסעדה אחת שלא הייתם מוצאים בתפריט שלה לפחות 50% מיינות רמת הגולן. אז נכון שנכנסו הרבה יותר יקבי בוטיק עם יינות מרתקים, שיותר מתאימים לאוכל הישראלי ולמזג האוויר הישראלי. יקבים כמו, צרעה, שבו, פלטר, סוסון ים, טוליפ ועוד, שהבינו את השוק של המסעדות וברי היין. בדיוק למקום הזה היה צריך להיכנס יקב הרי גליל, אבל ללא הצלחה. המיתוג החדש שעלה מיליונים לא צלח, וגם לא ההשקעות האדירות בניסיון להכניס חביות אישיות למסעדות. משהו תקוע, ולאו דווקא אנשי השיווק אשמים. פשוט לא יישמו את ההחלטות שבגינן הקימו את יקב הרי גליל. הוא קם על מנת להיות יקב-בת, כתוספת שיכולה להיטיב ולאפשר גדילה, התרחבות והצלחה, בלי לפגוע ב- DNA המקורי של רמת הגולן.

גיבורי העסקה שאנחנו מציעים: אורי שקד (מימין), יאיר שפירא וויקטור שונפלד – רמת הגולן, נועם יעקובי - רקנאטי
גיבורי העסקה שאנחנו מציעים: אורי שקד (מימין), יאיר שפירא וויקטור שונפלד – רמת הגולן, נועם יעקובי – רקנאטי

ביקב הרי גליל לא הצליחו או השכילו לפתח DNA עצמאי, עם סיפור משל עצמו. הניסיון להידמות בשנים האחרונות ליקב רמת הגולן בסוגי היין, ומאידך ייצור יינות שמתחרים ביקב רמת הגולן , פשוט לא מצדיקים את קיום יקב הרי גליל. נשאלת השאלה למה יקב הרי גליל הוא פשוט לא סדרה של יקב רמת הגולן. אם השיווק כבר אוחד, אז למה לא לעשות מה שמתבקש: לאחד גם את הייצור, ובפגישה הבאה עם אורי שקד מהיכל היין – שותפות ההפצה של יקב רמת הגולן עם משפחת שקד, פשוט להציע לו לרכוש את מתחם היקב לטובת יקב רקנאטי (בו שקד שותפים), שמתקשה להקים יקב בפארק התעשייה זדלתון בגלל בירוקרטיה. דרך אגב אורי, אני בטוח שאלון לוי גם ימכור או ייתן לך את יקב עמק האלה לטובת רקנאטי.

גילוי נאות: אני והעורך מתחייבים לא לדרוש עמלת תיווך במידה ועסקה שהצענו תצא אל הפועל.  

עלים נגועים בליפרול 3

עלים נגועים בליפרול 3. צילום רמי בר מאור

3: ממשיכים לעקוב ולעדכן על  וירוס ליפרול 3

תאגיד משתלות "חישתיל" הקיים משנת 1974 ומפתחת שיטות חדשניות לייצור שתילים בטכנולוגיות שתלנות מתקדמות, שואף לשינוי מפת השתלנות בארץ, ופועל להקמת חוות ריבוי בשיטת "השתיל הירוק". ראוי לציין כי יש ניסיון בעולם לעבוד עם שיטה זו, אבל ברוב המקרים העסק לא צלח. השתיל נראה יותר קטן כאשר שותלים אותו, ולכן הוא מועד לפורענות.

כרגע מדובר בחווה ניסיונית שהוקמה ביער יתיר. השיטה תקצר את זמן הפקת השתיל ב- 7 חודשים בערך, מה שייתן שתילים כל השנה, וגם ייתן מענה לשנות שמיטה בהן אי אפשר לנטוע כרמים חדשים. במידה והניסיון יצלח בחווה הניסיונית, תקים חישתיל חוות ריבוי וגידול ענבי יין ומאכל באשקלון תחת קרנטינה, בדומה לחוות הגידול שיש ליקב רמת הגולן. מדובר בעצם בחווה שתעשה את כל הפעילות עם חומר הריבוי, החל משחרורו מבית הגרעין של מועצת גפן יין וללא תחנות בדרך, מה שימנע גם את האפשרות להדבקה במחלות תוך כדי תנועה. נכון להיום, כל חומר הריבוי מגיע לישראל מדרום אפריקה, ומועבר לבדיקות לפני העברתו להשרשה., לפני שלושה שבועות הגיע המחזור השני של חומר הריבוי הנקי מווירוס ליפרול 3, והוא ממתין לבדיקה סופית ולאישור של השירותים להגנת הצומח.

צילום מהאתר
צילום מהאתר

בארץ קיימת זה מספר שנים בעיה אקוטית של נגיעות גפן יין בווירוסים (בעיקר וירוס קיפול העלים הידוע כליפרול 3 ווירוס הפינו גרי). על מנת להתמודד עם המצב, נעשו מספר צעדים משמעותיים בשנה האחרונה. מועצת גפן יין ייבאה 38 קלונים (זנים וכנות) מחברת Vititec הדרום אפריקאית, להקמת בית גרעין חדש. חומר זה עבר ניקוי בשיטת תרבית רקמה, ועבר את הבדיקות המחמירות ביותר לאיתור ווירוסים ומחלות. החומר חולק לשני בתי גרעין: חישתיל נחלים ויקב רמת הגולן, ששניהם עומדים בדרישות המחמירות של מועצת גפן יין והשירותים להגנת הצומח. כאמור נעשים ניסיונות לעבוד בשיטות ריבוי חדשניות במשתלת חישתיל עם החומר מדרום אפריקה. שיטות אלה אולי יתנו מענה כבר לשנת הנטיעה 2019.

צילום מדף הפייסבוק של יקב בן נון
צילום מדף הפייסבוק של יקב בן נון

4: ביקורות יין – כן או לא ומה עם ה-VFM

יקב בן נון

יינן אדי, כורם ד"ר דני יניב. יינן יועץ לואיס פסקו. היקב עלה ץ לתודעה עם זכייתו בתחרות טרה וינו במדליות זהב וכסף, וכן בתחרות אשכול הזהב. מדובר בשני שותפים באמצע החיים, שלכל אחד מהם קריירה ועיסוק מרתק, עם אהבה גדולה ליין ולעבודת אדמה. אז כשהיינן והכורם מאוחדים בחזון לייצור היין, הדבר בא לידי ביטוי בבקבוק.

Red Reserve 2017 גבעת ישעיהו – 57% ענבי קברנה סוביניון ו- 43% מרלו. 10 חודשים בחביות עץ אלון. ארומות של פטל, שזיף, עץ אלון. על החך: גוף מלא עם שכבות של שזיפים שחורים, דובדבן, קסיס, זיתים ותבלינים אקזוטיים. הטאנינים קטיפתיים. יין מורכב שמתפתח יפה ומגרה לאוכל.  מחירו 110 ₪ (בקנייה הביתה) אצל יוסי בן אודיס במסעדת הטרקלין –  VFM (תמורה לכסף – תל"כ) מדהים.

Ebony Reserve 2015 הרי יהודה – 65% ענבי קברנה סוביניון ו- 35% מרלו. 15 חודשים בחבית אלון. ניחוחות סגולים. יין עשיר בעל מרקם קטיפתי, בחך פירותי מאוד. הדוק ומאוזן להפליא על ידי חומציות תוססת, בעוד שכבות של שוקולד, אדמה וטבק יושבות מתחת לפרי, ומבנה טאניני מוצק ומלוח מסמיך את החך כולו. שאפו. מחירו 110 ₪ (בקנייה הביתה) אצל יוסי בן אודיס במסעדת הטרקלין – VFM מצוין.

Blue Note 2016 שפלת יהודה – 80% ענבי סנג'ובזה, 8% מרלו ו- 7% קברנה פרנק. 15 חודשים בחבית אלון. צבע אדום עמוק. ניחוחות אקזוטיים של דובדבנים אדומים ושחורים עסיסיים, עשבי תיבול, תבלינים יבשים, טבק, אדמה ועץ אלון מעושן. על החך: עשיר להפליא בפירות שחורים כבדים רבתיים, עשבי תיבול, טעמי עור וסלמי, זפת בקצוות. טעמים גדולים של פרי בשל נקי ואיכותי. הטאנינים מוצקים ותוקפים בכל הכוח את הפה. יין שצריך עוד כמה שנים בבקבוק, אבל אם מתעקשים לשתות אז דקנטר כמה שעות.  זה יין מהליגה של הגדולים, להוריד את הכובע. יש כמות קטנה מהיין, שנמכר למי שמגיע ליקב – 050-7568159.

צילום אלי בקוש
צילום אלי בקוש

יקב בקוש

החייט סמיון 2014 – היינן אלי בקוש, היקב בשדה בועז שבגוש עציון. ב'השבוע בענף היין 40' בחודש יוני 2016, כתבתי עליו ככה: "היקב הביתי של היינן אלי בקוש. לא הרבה עושים סמיון זני. 2014 עדיין צעיר מדי, ולדעתי מחכה לו עוד דרך ארוכה לעשות".

נובמבר 2018 – אוטוטו ארבע שנים וחצי מאז הכתבה ההיא, הביא לי אלי בקוש בקבוק נוסף, ובתמימות המחויכת האופיינית לו אמר 'אין לי מושג מה קורה איתו'. טעמתי. בכוס: ירוק צעיר וזוהר. ארומות של טלק ועשבי תיבול. בחך טעמי לימון, הרדוף, גיר ופרי הדר. אין סוף טעמים של גרדת תפוז וקלמנטינה. יין גדול, וארצה לטעום אותו עוד ארבע שנים וחצי. שאפו. אולי עדיין אפשר להשיג את היין אצל אלי: 054-2077137.

צילום מדף הפייסבוק של יקב פלטר
צילום מדף הפייסבוק של יקב פלטר

יקב פלטר

רוזה 2017 – ענבי גרנאש עם תוספות של טמפרניו וזינפנדל. אני באמת מנסה להבין מה יש ביין הזה, ולמה הקו של פלטר ממשיך להיות יינות מינוריים ללא אמירה, כאלה שנעשים כבדרך אגב, וכנראה שביין הזה טמונות התשובות. קצת ניחוחות של פרי הדר, קצת טעמי אפרסק ומשמש בחך, ואחרי כמה ערסולים אין כלום ביין. פשוט מים עם קצת צבע. מחירו 85 ₪ – VFM לא, ואין מחיר ליין לא טוב.

צילום מדף הפייסבוק של יקב פלם
צילום מדף הפייסבוק של יקב פלם

יקב פלם

רוזה 2018 2017 – עשוי מענבי קברנה פרנק. טעמתי את היין הזה לראשונה חודש לאחר שבוקבק, ועכשיו שבתי אליו. ייחודו בארומות שבו. מאוד פרחוני ומאוד פירותי. לצערי הטעמים מתגמדים לעומת הארומות, וגם הרוזה הזה מאוד מימי. מחירו 89 ₪ -VFM  לא.

צילום איל גוטמן
צילום איל גוטמן

יקב ברבדו כרמי יוסף

סוביניון בלאן 2017 – ארומות של אשכולית, לימון וסרפד. על החך: חומציות עסיסית טרופית קלילה מאוד, עם שכבות עשבוניות. יופי של יין. מחירו 75 ₪ – VFM לחלוטין.

ששון בן אהרון יינן מוני. צילום רות שוורקוז
ששון בן אהרון יינן מוני. צילום רות שוורקוז

יקב מוני

קולומבר 2017 – יין טרי, פריך ו- zesty, עם מרקם עגול וחמאתי. מאוד מהנה לשתייה. יופי של יין. מחירו 30 ₪ – VFM מדהים.

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה