השבוע בענף היין 174: תחרויות היין בישראל – את מי הן משרתות?

השבוע בענף היין 174: תחרויות היין בישראל - את מי הן משרתות? מה ממליץ מנהל היצוא של יקב ג'וזף דרוהיון מבורגון לקידום יצוא יין ישראלי? איזה יין ישראלי נתן ראש הממשלה לנשיא טראמפ? התנשמת של תבור, ותערוכת יין בטבריה המתעוררת

יקב תבור מתנשם ומציב את דמות התנשמת האקולוגית המזוהה עם גישת היקב במרכז מהלך המיתוג החדש שלו. צילום pixabay
יקב תבור מתנשם ומציב את דמות התנשמת האקולוגית המזוהה עם גישת היקב במרכז מהלך המיתוג החדש שלו. צילום pixabay

 1: תחרויות יין – האם אריק אינשטיין היה צריך להשתתף באירוויזיון?

ארבע תחרויות יין יש בישראל: Terra Vino של איש הענבים בניהולו של חיים גן, תחרות Best Value ותחרות אשכול הזהב של סטודיו בן עמי בניהולו של אבי בן עמי, ותחרות טעימת יינות ישראל 2019 של מגזין Winet בבעלות עדי אבישר, כשהתחרות עצמה בניהול יאיר היידו. מיד לאחר פרסום תוצאות התחרויות השונות קמים אנשים וטוענים נגד התחרויות עצמן, אופי השיפוט, חשיבותן המקצועית, וכמובן האם הן בכלל תורמות למנצחים או לענף היין בכלל. חלק מהביקורות נובעות מכעסים על אי זכייה, אבל חלקן הגדול מעלה מספר שאלות חשובות ולגיטימיות, כגון השגות על הרכב השופטים, מיומנותם המקצועית, אופן בחירתם, תקנון התחרות ושיטות השיפוט, יש שמטילים ספק במשקלן ובחשיבותן של התחרויות, ומנסים להטיל בהן דופי בטענה שהן "לא יותר מיוזמות עסקיות טהורות". אחרים סבורים שההשקעות הכרוכות בהשתתפות בתחרויות אינן מצדיקות את "הידיעה הקצרה על הזכייה, בחשיפה שהם מקבלים בעיקר במדורים שרק אנשי ביצת ענף היין קוראים".

שלושת הזוכים בפרסים הראשונים בתחרות Fingerlakes 2016
שלושת הזוכים בפרסים הראשונים בתחרות Fingerlakes 2016

רעיונית אני בעד תחרויות יין, כל עוד הן מתקיימות לפי אמות מידה מקצועיות ונשפטות על ידי אנשי מקצוע ראויים, הנהנים מהערכה מקצועית בקרב עמיתיהם ומפוקחים על ידי גורם חיצוני. תחרויות היין השונות מתקיימות כי יש להן ביקוש, מפני שהן מספקות מענה לצרכים קיימים ומאוד ממשיים: הצורך של בעל היקב והיינן לקבל גושפנקה מקצועית, אובייקטיבית, לפרי עמלו; הצורך של בעל היקב והיינן לקבל חיזוקים והערכה; הצורך של הייננים לזכות בהערכה בינלאומית ולזכות בהכרה שמטפחת את האגו שלהם (וזה אינו עניין של מה בכך) ובונה את המוניטין שלהם בשוק; חשיפה והכרה ב"אני קיים"; והתמדה להיות במרכז העניינים – גם זו סיבה מספיק טובה להשתתף בתחרויות יין.

ההשתתפות בתחרות מהווה מנוף שיווקי לתעשיית היין בישראל, ותורמת לתדמית ולמכירות של המשתתפים. נוסף ליוקרה הכרוכה בהשתתפות בתחרות בינלאומית או תחרות מקומית איכותית, זו הזדמנות מיוחדת במינה למפגש בלתי-אמצעי בין היינות הישראליים והאנשים שמאחוריהם, ובין חובבי ושותי היין, ולעתים אף צמרת ענף היין העולמית. העובדה שהתחרויות הן יוזמות עסקיות טהורות, אינה מפחיתה מערכן, כי כל עוד התחרות מתקיימת על פי קריטריונים מקצועיים מקובלים ונשפטת ע"י אנשי מקצוע מוערכים, אין כל פסול בכך שמארגניה גם מרוויחים כסף. כלל זה תופס לגבי תחרויות רבות לא רק בענף היין, ובוודאי שלא רק בישראל, כפי שיודעים יקבים וייננים רבים המשתתפים בתחרויות בינלאומיות.

הזוכים בתחרות היינות הבינלאומית במלבורן אוסטרליה
הזוכים בתחרות היינות הבינלאומית במלבורן אוסטרליה

הטענה שהתוצאות אינן מצדיקות את ההשקעות הכספיות הגדולות של היקבים נתונה לוויכוח, כי לא מדובר רק בידיעה קצרה שמתפרסמת ובתעודה לתלייה במשרד. זה כשלעצמו אולי שולי, אבל הרגשת הסיפוק של הנוגעים גדולה ומלווה אותם תקופה ארוכה, ואין לזלזל בכך. אין כל רע בתחרויות פרסים למיניהן, כל עוד זוכרים שכמו בכל טקסי הפרסים (קאן, אוסקר וכו'), הזוכה הוא לא בהכרח הטוב ביותר. מצד שני, זכייה בפרס יכולה לתת פוש גדול ליקב קטן או ליקב בתחילת דרכו, ומאידך לתת מוטיבציה ליקב שאיבד את התאוצה שלו.

כשאנחנו מקבלים את תוצאות התחרויות, ראשית יש לשים לב בעיקר לכל נושא הבקרה והפיקוח החיצוני של המארגנים, כי רק כשיש כזה, מתגמדות חלק מהספקות לעומת התועלת בתחרות. בקרה מעניקה אמינות קודם כל למשתתפים. היא אחראית על הניהול התקין של התחרות, ומקפידה לעבוד על פי קריטריונים ופרוטוקול שווה לכל המשתתפים, הבקרה יכולה לבקש בדיקה חוזרת או לשלוח יינות לבדיקת מעבדה חיצונית, והבקרה מעניקה אמינות לתחרות. ברור לנו שיש הרבה אינטריגות ופוליטיקה בענף היין. יש גם הרבה חברויות ביו מארגנים למנכ"לי יקבים וייננים וכמובן אנשי יח"צ, וכמובן כספים גדולים שמסתובבים. שוק היין בישראל מגלגל מעל מיליארד שקל בשנה. היקף הייצור עומד על כ-40 מיליון בקבוקי יין, וכולם רוצים למכור וכולם רוצים להרוויח; היקב, רשתות השיווק, משרדי יחסי הציבור, וכמובן מארגני התחרויות והתערוכות שמתקיימות לאורך השנה.

דבר שני שיש לעשות, זה לנסות להצליב ציונים עם תחרויות אחרות, ולנסות להבין האם יש הבדלים משמעותיים. אם כן, יש להרים גבה ולתהות על פשר העניין, או שההבדלים מאוד קלים. אתן דוגמה אחת מיני רבות, שרלוונטית לתוצאת אמת שקיבלתי מהתחרות של טעימת יינות ישראל 2019 שיאיר היידו ממונה ומפקח עליה בלעדית, והיא הציון של גראנד וין קסטל 2016 שקיבל ציון 95, שבתקנון התחרות נחשב ל"יין ברמה הגבוהה ביותר. הישג היסטורי". המגזין היוקרתי דיקנטר, העניק לאותו יין ציון 91. פער של 4 נקודות, בעיקר בציונים הגבוהים, הוא מאוד מאוד משמעותי ומאוד לא מקובל שיקרה. כאשר פלם קלאסיקו מקבל ציון 90 או כאשר קסטל לה וי אדום מקבל ציון 90 באותה תחרות, צריך לשבת ולנתח את פשר העניין, כי מדובר ביינות בסיסיים ביותר. התוצאות צריכות להיבחן בשבע עיניים, כי זו התחרות היחידה בה אין פיקוח חיצוני. ואותי מעניינת גם השאלה מדוע יקבים  כמו קסטל, צרעה, מרגלית, פלם, ספרה, בוחרים שלא להשתתף בתחרויות שיש בהן פיקוח חיצוני. ביקשתי משלושת מארגני התחרות לענות על מספר שאלות זהות, והנה תשובותיהם:

שיפוט בתחרות Best Value. צילום דוד סילברמן dpsimages
שיפוט בתחרות Best Value. צילום דוד סילברמן dpsimages

אבי בן עמי  – Best Value

כמה שנים קיימת התחרות? 11 –  החל משנת 2009.

מספר שיא של יינות שהשתתפו בתחרות? 169 – בשנת 2017.

מה מטרת התחרות? לתת לציבור המלצות על יינות טובים ולא יקרים לפני חג הפסח, וכן להפנות זרקור על הסדרות הנמוכות ועל סדרות הביניים שמהוות את מרבית צריכת היין בארץ. מחירי היינות שנשלחים לתחרות – החל מ- 25 ₪ עד 79 ₪.

באיזה אופן מקבלים היקבים את הדרוג או הציון ליינות שנטעמים? השיפוט נעשה לפי קטגוריות (סוביניון, שרדונה, גוורץ, מרלו, קברנה, שירז, בלנד, רוזה וכו'). בכל קטגוריה נבחר מקום ראשון, שני, שלישי (מדליית זהב, כסף, ארד). היין לא מקבל ציון, אלא דירוג ביחס ליינות האחרים שהתמודדו בקטגוריה.

האם יש גורם חיצוני שמפקח על התחרות מלבד מארגני התחרות? הפיקוח הוא חיצוני בלבד. בכל שנות התחרות הפיקוח נעשה בהתנדבות ע"י יושבי הראש של התחרות – חיים שפיגל ועו"ד נחמן כהן צדק.

האם הייתה הפתעה שעוררה פליאה בקבלת ציון גבוה מאוד או נמוך מאוד ליין? כמו בכל טעימה עיוורת, לפעמים יש הפתעות לכאן או לכאן.

כמה התחרות משפיעה על אחוזי המכירות של היקבים? את זה תצטרך לשאול את היקבים .

איך נבחרים השופטים? רוב השופטים הם סומליירים או ייננים (שכמובן לא טועמים את היינות של עצמם), ויש גם כמה כתבי יין. השנה צוות השיפוט מנה 20 טועמים מקצועיים.

חיים גן – האיש מאחורי התחרות. צילום איש הענבים
חיים גן – האיש מאחורי התחרות. צילום איש הענבים

חיים גן איש הענבים – Terra Vino

כמה שנים קיימת התחרות? 13 שנים

מספר שיא של יינות שהשתתפו בתחרות? 728

מה מטרת התחרות? קידום תרבות היין הישראלית בארץ וגם מול העולם, ל"עשות סדר" לצרכן הממוצע על ידי בחירת יינות שמשקפים את הכדאיות בשנה נתונה.

באיזה אופן מקבלים היקבים את הדרוג או הציון ליינות שנטעמים? ציון בנקודות מקנה מדליה בכפוף לתקנון, השתתפות בטקס חלוקת הפרסים, ועדכון פלטפורמות בעולם ובארץ.

האם יש גורם חיצוני שמפקח על התחרות מלבד מארגני התחרות? עו"ד אורי ויזנברג ועו"ד עידן בר אולפן, על פי התקנון של ארגון ה- OIV.

האם הייתה הפתעה שעוררה פליאה בקבלת ציון גבוה מאוד או נמוך מאוד ליין? כל שנה וכל הזמן. בגלל עקרונות הטעימה העיוורת המוחלטת וסינון טעימתי והבחנתי של היינות, תמיד מתגלות הפתעות לטובה ולשלילה. יקבים רבים התגלו בטרה וינו: ויתקין, אדיר, גבעות, שושנה, אפק, ורבים וטובים אחרים.

כמה התחרות משפיעה על אחוזי המכירות של היקבים? הציבור הרחב קורא את התוצאות ובאופן ברור קונה יינות זוכים.

איך נבחרים השופטים? 80% מהשופטים הם שופטים מקצועיים מהארץ והעולם, שהתנסו בתחרות ושתוצאותיהם בשנים שעברו משקפות את יכולותיהם העכשוויות. במהלך התחרות עצמה, שופט שיוצא מהממוצע שלוש פעמים, נפסל מיום הטעימה. 10% מהשופטים הם אנשי תקשורת, ו- 10% אנשי שיווק ובעלי עניין בענף היין העולמי.

חבר השופטים של תחרות Winet. צילום אריאל שפרן
חבר השופטים של תחרות Winet. צילום אריאל שפרן

עדי אבישר ויאיר היידו – Winet טעימת יינות ישראל 2019

כמה שנים קיימת התחרות? עדי אבישר: התחרות קיימת מהשנה השנייה של המגזין, 1997, במילים אחרות 22 שנים.

מספר שיא של יינות שהשתתפו בתחרות? עדי אבישר: מספר היינות נע בין 100-150. בשנה שעברה עברנו לראשונה את 150 הבקבוקים שהגיעו, והשנה היה המספר הגדול ביותר אי פעם עם 172 בקבוקים. המגזין גובה סכום על כל בקבוק שנשלח לכיסוי עלויות ארגון הטעימה, כך שהמספר היה גבוה בהרבה אילו ההשתתפות הייתה בחינם. לבד מזאת, עצם שליחת יינות מרוב יקבי ישראל, מהבכירים שבהם (מרגלית, קסטל, רמת הגולן, צרעה, פלם, ספרה ועוד) ועד לאלה שבתחילת דרכם, מראה שהיקבים רואים בכך חשיבות.

מה מטרת התחרות? עדי אבישר: מתחילתה היו לתחרות שתי מטרות – ראשית להביא בפני הקורא את מגוון יינות ישראל, כולל יקבים קטנים ובלתי מוכרים, וכן להציג לקורא את ה-Value For Money של היינות השונים. מטרה שניה היא לעודד יקבים ישראלים, בעיקר הקטנים, לחשוף את יינותיהם לציבור חובבי היין, קוראי המגזין.

באיזה אופן מקבלים היקבים את הדרוג או הציון ליינות שנטעמים? יאיר היידו: ראשית’ ולמען הסר ספק, אני מנהל את הטעימה, כך שהאחריות לטוב ולרע נופלת עליי. אני אישית טועם את כל היינות במשך שלוש שעות נוספות אחרי סוף הטעימה הקבוצתית, ולכן אני מכיר ועובר על כל היינות, גם אם לא היו בקבוצה שלי. בכל מקרה של אי התאמה, היסוס או תקלה, היין נטעם שוב בטעימה שניה שבוע לאחר הטעימה הראשונה.

ועדיין אני מאושר וגאה שהטעימה ממשיכה לעניין קבוצה של כ-20 טועמים מנוסים, המכירים היטב את עולם היין, חלקם טועמים במגזין למעלה מ-15 שנים. סומליירים, עיתונאים, ייננים, עוזרי ייננים וטועמים חובבים המשתתפים בטעימות. הטעימה נערכת ב-4-5 קבוצות של 3-4 טועמים כל אחת.  בכל קבוצה אני מגדיר מנהל קבוצה, אשר הנו, לטעמי, הבכיר ביותר בקבוצה מבחינת טעם וניסיון. אליו מצטרפים 2-3 טועמים נוספים, כאשר לפחות טועם אחד מנוסה מאוד מצוי עמו. אני אישית בודק את ההתאמות בין הטועמים ואת מידת השונות. במקרה של דעות חלוקות, כמובן יינתן פקטור ומשמעות גבוהה יותר למנהל הטעימה ו/או לטועמים המנוסים יותר.

בחמש השנים האחרונות בהן אני מנהל את טעימת המגזין, אני יכול לאשש שברוב המקרים הדעה הרווחת בקבוצה די תואמת. לא תמיד בציון אבל בהחלט בהבנה האם היין איכותי מאוד, טוב, בינוני או ירוד.  יינות איכותיים ומאוזנים מקבלים ציונים טובים כאשר השקלול נעשה בהיררכיה של הטועמים ושל הציון שלי. יינות פגומים או בעייתיים בדרך כלל יקבלו ציון נמוך, ושוב, הפקטור יינתן לפי הציון של מנהל הקבוצה ושאר הטועמים, ושל הטעימה שלי.  במקרים החריגים בהם יין מפלג את הקבוצה, כמו בדוגמאות של ברט, או ריחות פחות שגרתיים העשויים להיתפס כפגם אצל כמה ובתור סממן של איכות בעבור האחרים, אני נדרש להכריע בין השניים תוך התחשבות בטועמים המנוסים יותר ובטעימה האישית שלי. במקרים שבהם יש תחושה שהבקבוק אינו מייצג את הרמה הרגילה של היקב (יקב שאיכותו לאורך שנים טובה ולפתע היין נטעם באופן רע במיוחד, או לחילופין, יקב שאינו ידוע באיכותו ולפתע היין זיכה אותו בציון נפלא), הרי במקרים מסוימים היין ייטעם שוב בטעימה חוזרת. לא על מנת לשנות את הציו,ן אלא כדי לבדוק בתשומת לב נוספת שהכל קרה כשורה.

צילום ישראל פרקר
צילום ישראל פרקר

האם יש גורם חיצוני שמפקח על התחרות מלבד מארגני התחרות? אין גורם חיצוני המפקח על התחרות.

האם הייתה הפתעה שעוררה פליאה בקבלת ציון גבוה מאוד או נמוך מאוד ליין? יאיר היידו: בכל שנה ישנן הפתעות. לדוגמא, השנה יין קלאסיק של ברקן קיבל 89 נקודות, שזה על סף המצטיין על יין במחיר 30 ש״ח. היו שנים בהן יקבים מפורסמים ויינות יוקרה קיבלו 85 ו-86, למרות שמחירם בשוק קרוב ל-250 ₪. המחיר או המוניטין של היקב אינם פרמטר בשיקול ציון היין. לעיתים תהיה התייחסות בגוף הטקסט על ההפתעה, לטוב או לרע. לסמן את מידת השמחה אם זהו יין זול ואיכותי, או לחילופין מידת הצער מכך שיין יקר אינו טוב.

איך נבחרים השופטים? עדי אבישר: משנת 1997 יש לנו במגזין רשימה מעודכנת של אנשי יין אשר מהווים סגל כתבים, עורכים טועמים ושופטים. לשמחתנו, בכל שנה אנו עומדים על תפוסה כמעט מלאה של 20 שופטים המגיעים, חלקם באופן כמעט קבוע שנה בשנה. אנו שמחים שלפני חמש שנים יאיר היידו הסכים לשמש כמנהל המקצועי של הטעימה. מאז התחלנו לקבל יינות גם מיקבים שמעולם לא שלחו לנו יינות, והתגובות שאנו מקבלים נותנות תחושה שהתוצאות משקפות את הלך הרוחות בענף, הן לגבי יקבים המשתפרים, והן לצערנו לגבי יקבים אשר איכותם אינה תמיד כה עקבית, ולעתים חלילה יורדת. בין הטועמים שהיו בשנים האחרונות: אבירם כץ, אורי כפתורי, דרור אנגלשטיין, אייל דרורי, ארקדי פפיקיאן, יאיר קורן, אבי פלדשטיין, אבי הלוי,  גיא הרן, ג׳סי בודק, אסף פז, חיים הלפגוט, עמוס רביד, שי שגב, איתי להט, אורי גלבוע, דרן לייבי, נתן ליפשיץ, נחמן כהן-צדק, ועוד רבים וטובים.

כמה התחרות משפיעה על אחוזי המכירות של היקבים? עדי אבישר: אין לנו נתונים על כך, וייתכן שכדאי לשאול את היקבים או את חנויות היין.

לסיכום אף אחד מהמארגנים אינו עובד לשם שמיים. הפקת תחרות עולה ממון רב, וצריך גם להתפרנס.  בעלי היקבים רואים בתחרויות אלה פלטפורמה נוספת לחשיפה של המוצרים שלהם, ובל נשכח שאנו חיים היום בעולם תחרותי. מספר היקבים גדול וכמות היין גדולה מאוד, והתחרות על כיסם של הצרכנים קשה. התחרויות גם מתוזמנות היטב לתקופת החגים של פסח וראש השנה, ומיועדות לחשוף את היינות שזכו ומומלצים לקנייה. התחרות מעניקה בין היתר גם מיתוג שהחכמים יודעים לנצלו בצורות שונות במהלך כל השנה, ולא רק לתלות את התעודה או מדבקת המדליה על הבקבוק.

בקרה – פיקוח וגילוי נאות, זה שם המשחק באמינות התחרויות השונות. הגילוי הנאות: חיים גן הוא חלק מתעשיית היין הישראלית. התחרויות עבורו הן פלטפורמה לעסק המשני של "בתים פתוחים" הקשורים באופן ישיר לתחרות  טרה וינו, ואיש הענבים מייעץ ליקבים שונים. אבי בן עמי הוא בעל סטודיו בן עמי,  שעיקר עיסוקו הפקת אירועי יין ובירה, ותערוכת סומלייה השנתית . יאיר היידו הוא מרצה על יין ומי שאחראי על תפריט היין בחברת אל על, שגם שווה להציץ ולראות איזה יינות נמצאים בתפריט, ואיזה יינות זכו בתחרויות השונות. ושימו לב כי התחרות שהוא מוביל היא היחידה עליה אין פיקוח חיצוני. האינטרסים של כולם ברורים, והציבור צריך לקחת זאת בחשבון ולבחור את התחרות האמינה ושיש בה פיקוח חיצוני, ותמיד לבדוק ולהצליב תוצאות או לחפש האם האינטרס הציבורי לא נפגע.

יקב קסטל - צילום אלירן רובין
יקב קסטל – צילום אלירן רובין

תגובת יקב קסטל: יקב קסטל שולח מעת לעת את יינותיו למבקרים וכותבים שונים על יין בישראל ובעולם. חלקם בוחרים לכתוב חוות דעת מנומקת, וחלקם גם מוסיפים ציונים. איש לפי טעמו. תחרות מטבעה מחפשת את 'המנצח'. הפילוסופיה של קסטל היא לייצר את היינות ההרמוניים והאלגנטיים ביותר שנוכל מהטרואר שלנו, תוך הבנה שבחוויית השתייה יש גם ממד סובייקטיבי – ולאו דווקא ניצחון או מיקום בטבלה.

תגובת יאיר מרגלית מיקב מרגלית: האם אתה חושב שלאונרד כהן, אריק אינשטיין, יפה ירקוני ועוד, היו צריכים להשתתף באירוויזיון?

תגובת דורון רב הון מיקב ספרה: היקב לא השתתף בעבר באף תחרות מפוקחת או לא. לראשונה השנה, לאחר כתבה של אלון גונן בעניין תחרות טרה וינו וייצוג יינות ישראל  בה, חשבנו שנכון שנשלח יין אחד לטעימה השנתית של מגזין יין וגורמה. לעתיד נחליט אם לשלוח את יינות היקב לתחרויות נוספות.

תמונת השבוע

אביב מפציע בלוע האביטל. צילום אורי חץ מיקב שאטו גולן מתוך דף הפייסבוק

היין הנשיאותי של יואב לוי
היין הנשיאותי של יואב לוי

2: יין מבזלת הגולן לבית הלבן

ראש הממשלה בנימין נתניהו טס השבוע לוושינגטון להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שבהזדמנות זו חתם על צו נשיאותי שמכיר בזכותה הריבונית של ישראל על רמת הגולן. ראש הממשלה העניק לטראמפ ארגז יין מרמת הגולן, והשאלה המסקרנת הייתה איזה יין ומאיזה יקב. אז היין שנבחר היה קברנה סוביניון 188 זני של יקב בזלת הגולן, עם פקק הברגה מעוטר בדגל ישראל. היין, שזכה בפרסים ובמדליות, יוצר על ידי היינן ובעל היקב יואב לוי לכבוד חטיבה 188 שממוקמת מאות מטרים ספורים מהיקב, וסיפור גבורת החטיבה שכמעט נמחקה במלחמת יום הכיפורים, מונצח ביקב.

צילום מיכל סעדיה
צילום מיכל סעדיה

3: יקב תבור חושף מיתוג חדש ומלכיה קברנה סוביניון 2015

בציר מספר 20 ליקב תבור. בשקט ובהתמדה, ובלי הרבה דרמות, יקב תבור מתברג לו כיקב שמייצר יינות מאוד טובים, קולינרים, כאלה שיכולים להתבגר ולהשתבח עם הזמן. זאת לצד יינות צעירים, מדויקים, מפתיעים בנוכחות שלהם. הכרמים של תבור מטופחים לעילא ולעילא, וברובם מנסה האגרונומית מיכל אקרמן להתמודד עם הטבע בכפפות של משי, ולא להפגיז בכימיקלים. הייננות בתבור כבר לא מסורתית, ואין כל כך הבדלים קיצוניים בסגנונות. אם עד לפני שנתיים שלוש הייתה התעקשות להסביר כי היקב עובד בסגנון עולם חדש, אז עכשיו זה פחות מעניין את העוסקים במלאכה. גם יינות המיינסטרים נעלמים אט אט. יש התבגרות ביקב, לצד התבגרות הכרמים והיכולת להבין את מורכבות הכרם והבעיות הרבות שהוא מייצר.

צילום ישראל פרקר
צילום ישראל פרקר

הדוגמה הבולטת שהייתה לי בטעימה אותה ערך היקב לעיתונאים, הייתה דווקא ביין רוזה הברברה 2018 שהוגש בפתיחה, ובו החמיצות הייתה במרכז היין הזה. פחות פרי ופחות נוזל עוצמתי, מה שהפך אותו ליין קייצי שמתאים לאוכל ישראלי. יין שלא צריך לדבר עליו יותר מדי, אלא לשתות בהנאה. טעמתי אותו לעומת הרוזה ברברה 2014 שנפתח ממקרר היינות של מימי בן יוסף לצורך השוואה, והיה עם עוצמות פרי אדום חזקות, הרבה דובדבנים, אגוז מוסקט ועפיצות מודגשת, לצד חומציות מינורית. על השינוי הזה אני מדבר. ואני מאוד אוהב את השינוי.

צילום איה בן עזרי
צילום איה בן עזרי

בציר מספר 20 שמוביל לשינוי מיתוגי

מיתוג הוא תהליך בו בונה החברה תפיסה מסוימת לגבי המוצר או החברה אצל הלקוחות. מיתוג מוצר נולד לבדל ממוצרים אחרים, ואמור לגרום לצרכן לקנות אותו גם אם הוא יקר יותר ממוצרים מתחרים. המיתוג אומנם חשוב, אבל  לא מספיקים רק הסממנים החיצוניים שתורמים ועוזרים. המוצר עצמו חייב להיות טוב, ודווקא במוצר כמו יין התווית אומנם תמשוך את העין והיד  תישלח לקטוף את הבקבוק, ובבית יהיה המבחן האמתי – לכיור או להתענג.

אז התנשמת מככבת עכשיו על תוויות יקב תבור. תנשמת היא הציפור הלילית שמזוהה עם הכרמים האקולוגיים של יקב תבור. לפי ויקיפדיה, התנשמת משמשת כמדביר ביולוגי במשקים רבים, כאשר הגורם המגביל את תפוצתה הוא מקום קינון בלבד. התקנת תיבות קינון רבות בקרבת השדות יכולה לשמש את התנשמות ולהוות פתרון לבעיית מכרסמים במקום שימוש ברעלים. עכשיו, כשאנחנו מבינים למה נבחרה התנשמת, נעבור לעיצוב החדש, פרי עבודת משרד המיתוג של מיכל סודאי, שמאופיין בצבעוניות המבדילה בין הזנים על מנת להקל על הצרכן לזהות את היין שהוא אוהב על מדף היין העמוס. הנראות החדשה של יקב תבור תנסה להציג את היקב כמודרני ועכשווי, שמייצר יין בשיטות ייצור מסורתיות עם טכנולוגיה מתקדמת ותספר את סיפור הכרם האקולוגי וחיבור היקב לסביבה.  מדובר בתווית מאוד מרשימה, שתופסת את העין וקשה להתעלם ממנה. שאפו.

צילום ישראל פרקר
צילום ישראל פרקר

מלכיה קברנה סוביניון 2015 – פרי מרוכז ודחוס, עם חומציות טובה ותומכת. היין מאוד מאוזן, חסון ומורכב, אבל לא מעיק. מוכן לשתייה אבל עדיין  צעיר.  לאחר שעתיים של בקבוק פתוח וטעימה נוספת, יש לי הרושם שלא יהיה גדול כמו אחיו מבציר 2009 או 2013, להם יש עוד שנים רבות לחיות. מדובר בסגנון עולם חדש, שהופך אותו כבר עכשיו ליין קולינרי בעיקר, עם טאנינים רגועים יחסית והמון פלפל בפה. מחירו  225 ₪. מבחינת VFM  (תמורה לכסף – תל"כ), קצת יהיה קשה לשלוח יד למדף במחיר כזה. הייתי רוצה לראות אותו בפחות מ- 200 ₪.

הכורמים של יקב תבור עבדו כל השנה קשה מאוד על פי הוראות נוקשות של אגרונומית היקב מיכל אקרמן. צילום אלון גונן
אגרונומית היקב מיכל אקרמן. צילום אלון גונן

סוביניון בלאן 2018 – את חלקת הסוביניון בלאן אני מכיר מקרוב, כי היה לי העונג להצטרף ליום בציר ולטעום את הענבים לפני שהגיעו ליקב (בתמונה של מיכל אקרמן למעלה). התוצאה ביקב מרשימה. היין  מתפתח עם ניחוחות של סיד, אננס, אפרסק תפוח, ואחריו פלפל ירוק. החך חומצי, עם פחות טעמי פרי מאשר האף שמאפשר להתענג על טעמים קלילים של ניואנסים צמחיים. סוביניון בלאן ניו-זילנדי קלאסי אלגנטי. מחירו 55 – 60 ₪. VFM לחלוטין. יין מקסים.

כריסטוף תומס מיקב ג'וזף דרוהין (במרכז) עם טופז הורביץ מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, ויערה ניסן מנהלת שיווק ישרקו. צילום פאפא רצי

כריסטוף תומס מיקב ג'וזף דרוהין (במרכז) עם טופז הורביץ מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, ויערה ניסן מנהלת שיווק ישרקו. צילום פאפא רצי

4: בכיר יצוא יין עולמי: "אזוריות תקדם יצוא יין ישראלי יותר מאשר מותג Israel Wine 

רני רוגל מדווח: כריסטוף תומס, מנהל היצוא של יקב ג'וזף דרוהין (Joseph Drouhin) מבורגון, שביקר השבוע בארץ, אומר כי העלייה המשמעותית בצריכת יינות לבנים בישראל, הביאה לעלייה גדולה במכירת יינות השרדונה של היקב באמצעות היבואן ישרקו (הסקוטית). "אין ספק שבישראל, כמו בעולם, יש מגמה של עניין גובר ביינות איכות, והישראלים קונים יותר יינות שלנו, לא רק השרדונה אלא גם הפינו נואר", הוא אומר.

בתשובה לשאלה מה הוא יכול לתרום לקידום יצוא יינות ישראליים בזכות הידע והניסיון שלו כמנהל יצוא וותיק ומנוסה ביקב שמייצר כ- 3 מיליון בקבוקי יין בשנה, אמר כריסטוף תומס: "כבר שנים רבות יש יינות איכות ישראליים, עבורי, יצוא ומכירות יין מתבססים על קשרים אישיים. כשמשקיעים זמן באנשים בעולם ונפגשים עם מסעדות ויבואנים, נוצרים קשרים והצעת ערך, ולכל מוצר איכות יש שוק. זה עניין של זמן והשקעה בקשרים אישיים, וישראלים טובים בכך ויכולים להצליח. יש לכם טרוארים ומיקומים מגוונים, יש אצלכם ענבים טובים, ואת כל מה שנדרש כדי להצליח. זה רק עניין של זמן והשקעה בקידום ישראל. צריך לרתום לכך את שגרירויות ישראל בעולם, כפי שספרד ואיטליה עושות כל כך טוב לקידום יינותיהן בעולם".

כששאלתי את תומס האם עדיף לקדם את יצוא היין הישראלי תחת מותג- Israel Wine  או לחכות לאחרית הימים, כלומר לזמן בו תאושר אזוריות – אפלסיון, ויינות יקבים באזורים השונים ימותגו בהתאם, תשובתו הייתה חד משמעית: "אפלסיון זה סיפור, וזה אפיון של אזור אחד מול אחרים, כשהאדמה היא העוגן. אם יגידוIsrael Wine , הקונים הפוטנציאליים יחשבו שיש בישראל רק אזור קרקע – טרואר אחד. חשוב למתג ולבדל כדי להצליח לשכנע למה, לדוגמא, רמת הגולן היא אזור טוב יותר מאחרים. העניין הוא לא יין מישראל אלא יין מאזור זה או אחר. לאנשים שאוהבים איכות – זה חשוב יותר".

כמובן שניתן לחלוק על כריסטוף תומס, אבל גם להעריך את הניסיון שלו כמי שיודע כי סיפור מוכר יין – במקרה של יקב ג'וזף דרוהין הסיפור הוא בעלות משפחתית של ארבעה דורות והחמישי בדרך לניהול, והכורמות הביו דינמית ללא ריסוסים כלל שמאפיינת את היקב, ומשמשת כדגל המתנוסס מעל פעילות השיווק והמכירות שלו.

עמרי יצחק (משמאל) ודניס בודסוב מהמלון הסקוטי בטבריה. צילום דוד סילברמן
עמרי יצחק (משמאל) ודניס בודסוב מהמלון הסקוטי בטבריה. צילום דוד סילברמן dpsimages

5: פסטיבל היין בטבריה – 5 באפריל

טבריה מתחילה לחיות. ראש העיר רון קובי, שנבחר לפני מספר חודשים, מתחיל מהפכה שאולי אולי תחזיר את טבריה לתקופה בה הייתה מכניסת אורחים ועיר נמל מדהימה. בר היין של המלון הסקוטי בטבריה, עמרי יצחק ודניס בודסוב, מרימים  כבר שנה שנייה פסטיבל יין שלכל חובב יין אמתי כדאי להיות בו. המון יקבים ישראליים, אלכוהול של יוליוס ומזקקת מילק אנד האני, אוכל נהדר, מוזיקה והמון אווירה ואנשים יפים.

היקבים המשתתפים בתערוכה: יקב כישור, כרמיזן, קלו דה גת, מרגלית, בר מאור, ז'ק קפסוטו, אמפורה, יזרעאל, רקנאטי, הרי גליל, רמת הגולן, ויתקין, דלתון, מאיה, טוליפ, מזקקת מילק & האני, מזקקת יוליוס, יקב ברניקי הטברייני, ודוכן מיוחד של יינות מרחבי העולם.

בכניסה לתערוכה במלון הסקוטי תקבלו כוס יין שתלווה אתכן/ם לאורך כל האירוע ואתם תטעמו על פי רצונכם ויכולתכם (אם אתם חוזרים הביתה באותו יום, דאגו לנהג תורן שלא ישתה). עם יין ואלכוהול צריך גם אוכל, ובמתחם יוצבו דוכני אוכל של  בעלי עסקים מקומיים מאזור הכנרת, כמו דוכן דגים טריים ובשרים של השף אלמוג סבג, פיצות של פיצריית אלטליו מבית פרסקה, גבינות ברקנית, ולקינוח עגלת גלידות סיציליאניות. 5 באפריל מהשעה 12:00 עד 18:00. לפרטים ולכרטיסים: 04-8866422

מוזמנים להתיידד עם הטלגרם של אכול ושאטו – www.foodis.co.il

 






תגובה אחת

  1. ברשותך הגברת קרביצקי אני מבקש לענות לך: ראשית דעתך למי היא חשובה? זה שאת מגיבה כאן מייצרת עבורך ערך שממנו קוראים צריכים להקיש הבנה כלשהי? מסופקני. ומאידך אם הגברת כל כך מבינה ביין אזי ממזמן הייתה יושבת ומוזמנת לאיזה פאנל טועמים או שופטים. או מועדון עיתונאים ומכיוון שלא כך פני הדברים. אני מניח שמי שקורא את תגובתך כאן מגלגל הלאה למשהו חשוב יותר. לא?

כתבו תגובה