השבוע בענף היין 185: מפגש דור הנפילים – בן עמי ברבדו ומימי בן יוסף

1: ארוחת בוקר של ענקים

השבוע החלטתי להפגיש את השניים לארוחת בוקר, וסתם לשבת ולצפות מהצד מה יש לשני הענקים האלה לומר אחד לשני אחרי כל כך הרבה שנים בתעשיית היין הישראלית. האחד פרופסור (בן עמי ברבדו, יקב ברבדו), השני קברניט (מימי בן יוסף, אל על). שניהם עברו את גיל 85, שניהם אנשים של מילים, ואיפשהו הפגישה שהתקיימה בביתו המטופח של הפרופסור התחילה בשתיקה ארוכה, קצת מפחידה. שניהם ישבו והחליפו מבטים מהירים אחד אל השני, מבוישים משהו. מדי פעם המבטים נתקעו, ונראה היה לי שהם לא מאמינים שזה מה שקרה להם. אנשים רזים עם פנים חרושי קמטים, המזכירים רגבי אדמה צמאה.

בניסיון לשבור את הקרח אני פותח בקבוק שרדונה 2018 צונן של ברבדו ומוזג לכוסות. מרימים לחיים; לחייך, אומרים אחד לשני, ואני אומר לחיי המדינה. שניהם מסתכלים עלי ומחייכים. איזו מדינה? הם שואלים כמעט ביחד; הכל מושחת ורקוב, וההוא שם למעלה… טוב, לא באנו לדבר על דברים מכוערים, אומר מימי ושואל: "18 שנים מאז הבציר הראשון של יקב ברבדו ב- 2001, האם המטרות שהצבת עם פתיחת היקב אכן התגשמו?" שתיקה, ואז: "17 שנים של יין ישראלי אנחנו עושים. אני גאה שהצלחנו, שהמשפחה עובדת יחד, שאני עדיין מגלה כל הזמן דברים חדשים. הנה לדוגמה נטענו עכשיו מלבק, פטי וורדו, סוביניון בלאן. המחקר רק בחיתולים, עכשיו כולם מדברים על חומר חדש שנקרא רוטונדון, שנותן ליין טעם של פלפל שחור. הוא קיים בסוג מסוים של קלונים, והחומר הזה משפיע על אורך החיים של היין. יקר לייצר אותו, אבל הוא מיוצר באופן טבעי בגפן. ערן פיק עובד על זה; הוא בודק איך משפיעים מרחקי הנטיעה וצורת הגיזום על החומר הזה. שיתוף הפעולה איתו מרתק.

"למה ליישן יין בכלל?" מימי שואל, "היום כולם רוצים לשתות יין צעיר, קליל ונחמד". כן, עונה בן עמי, "אבל יין שנשמר טוב אפשר לתמחר גבוה יותר". ואיפה תהיה תעשיית היין בעוד עשרים שנים? אני שואל את שניהם. מימי מחייך, "מה אכפת לי, אני כבר לא אהיה פה", והפרופסור מחייך ומרים כתפיים, "שנינו לא נהיה פה".

השיחה קולחת על עניני דיומא, קצת רוסטביף וגבינות צרפתיות, היין ממשיך להימזג. בן עמי שואל את שנינו, איך אנחנו רואים את תעשיית היין. מימי מסביר לבן עמי בדקה. תראה, הוא אומר לו, "יש את קוקה קולה, יש את טמפו, יש את משפחת שקד, זו תעשיית היין. כל השאר משחקים ליד". הפרופסור מהנהן, בקבוק היין נגמר. אני יושב מול שני אנשים מבוגרים בעלי מקור של עושר תרבותי ואינטלקטואלי, והאינטראקציה בין שתי הדמויות היא של הקשבה סבלנית, אך גם דרוכה ונחושה. אני מסתכל על בן עמי, על הפרופסור; הקמטים, הלחלוחית שבעיניו הכחולות, לובן שערו שמגלה את גילו, אבל בה בעת גם את אישיותו, את עומק התכוונותו והתמקדותו העוצמתית בשיחה. מבטי עובר למימי, ואני נזכר בציורו של רובנס, "זקנה וילד עם נרות", וניתוח הציור על ידי יונתן הירשפלד בו הוא כותב "זקנה אינה היעדר אש. הצעיר מדליק את נרו באש הדועכת של הזקנה, ובכך היא מעבירה לו את לפיד התשוקה. אני מביט באבי, גוף צנום ומוח צלול לחלוטין ועדיין הוא משחרר במעט הכוח שנותר בו עקיצה סרקסטית כזו או אחרת."

אתה מבין את זה בן עמי, יש את קוקה קולה, טמפו ויש את משפחת שקד, זו תעשיית היין, כל השאר משחקים ליד. בשש בערב התקשר הפרופסור להודות, כמה דקות אחרי זה התקשרה אשת הפרופסור רותי, להודות ולספר בשקט שהוא מאוד התרגש, ומה לעשות עם כל האוכל שנשאר (פולניה במיטבה ). מימי ביקש להיפגש בשמונה בערב ושאני אביא דגים, כי לא הספקנו לטעום את הסוביניון בלאן של ברבדו. במכונית, בדרך לארוחת הדגים והסוביניון בלאן, יוני רכטר התנגן עם שירו 'זה כל מה שיש' – "ובית קפה קטן, כיסא, פסנתר, פסנתרן, לקוח מבקש נגן שוב את השיר כי זה כל מה שיש…"

עדכון יקב מונטיפיורי: דיון ראשון בבית המשפט

זה כבר לא סיפור חדש, והעיתונות הכלכלית מסתקרנת האם שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, השקיע לפני חמש שנים ביקב מונטיפיורי על סמך מצגי שווא. בהמשך לסכסוך בין השותפה ביקב KARRABEN WINE LLC לבין ארנון גבע, איתן גבע ויקב מונטיפיורי, הגיעו השבוע התובעים והנתבעים לדיון ראשון בבית המשפט המחוזי. הדיון שלעצמו היה מהיר ולא מעניין במיוחד, מלבד העובדה שנרשמה בפרוטוקול בית המשפט, כי הוגשה תלונה פלילית כנגד ארנון גבע בגין זיוף מסמכים, והמשטרה חקרה ואף גבתה עדויות ומחכים להחלטתה.

עוד עולה מפרוטוקול בית המשפט, כי הנתבעים איתן גבע וארנון גבע, שוקלים לזמן את ג'יקוב פרידמן (בנו של שגריר ארה"ב בישראל), שהיה שותף ביקב ועל פי טענתו הונה על ידי הנתבעים. התובעים מבקשים להתיר המצאת כתב בית דין אל מחוץ לתחום המדינה, והשופט העניק להם אורכה של 15 יום להגיש את הבקשה לרשם על מנת שיבחן את העניין החוקי. כמו כן ביקש השופט להתעדכן תוך ארבעה חודשים בממצאי חקירת המשטרה. וקצת מאחורי הקלעים של הנעשה ביקב: בדיון בבית המשפט אמר עורך דינם של הנתבעים, כי מצב היקב לא טוב אבל הוא משתפר, וארנון גבע שמנהל אותו לא מקבל משכורת יותר משנה, ומקדיש את הונו ומרצו לקדם את היקב.

ורד וארז בן סעדון מיקב טורא מזוכי אשכול הזהב 2018 עם חיים שפיגל – יו"ר משותף של התחרות. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: אשכול הזהב  2019  – 18 ביוני בהיכל התרבות

תחרות "אשכול הזהב" של סטודיו בן עמי נערכת זו השנה ה-17, והפינאלה תהיה בהיכל התרבות בתל אביב. זו הזדמנות לבוא ולפגוש את כל אנשי תעשיית היין, כשהיקבים הגדולים שולטים ביד רמה וקוטפים את המדליות. מעבר לפרסים ולמדליות מתקיים פאנל, בו לוקחים חלק אנשי מפתח בתעשייה. הפעם תישאל השאלה על ידי איש היין יוסי בוזנח, ואנשי הפאנל יצטרכו לנבא "יקבי ישראל בעוד 20 שנה". אנשי הנבואה: אלי בן זקן – יינן ובעלים יקב קסטל, ערן פיק – המאסטר מיקב צרעה, גיא אשל – יינן יקב דלתון, נעמה סורקין – ייננית יקב אורטל, רן אסא – מנהל המכירות של יקב כרמל, והסומלייה אבירם כץ.

השאלה הנשאלת היא, האם הפורום יצליח לשנות את המציאות בזכות אפקט פיגמליון (נבואה שמגשימה את עצמה), או שכרגיל הנבואות לא באמת מגשימות את עצמן, ולפעמים הן קורסות אל תוך עצמן ומציתות את אסונן. לשאול מה יהיה כאן בענף היין עוד עשרים שנה, זו שאלה חשובה ומעניינת, ואפשר לעוף בה לעולמות מגוונים. אבל  למה לא להתחיל במה שיהיה כאן עוד חמש שנים? צריכת יין, זנים, וירוסים, שחקנים בענף, גורלם של יקבי הבוטיק, מעורבות ממשלתית בקידום היין הישראלי בעולם? בואו נראה מה יהיה אז, ונוכל להתקדם לעוד עשרים שנה. בכל אופן יהיה מרתק לשמוע את משתתפי הפנל.

 מוזמנים להתיידד עם הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il